עמית סגל: הותר לפרסום שמה של חללת צה"ל אשר הודעה נמסרה למשפחתה מצורף שם החללה: - סמל רותם ינאי (Rotem Yanai), בת 20, מגבעת עדה, מש״קית ת״ש בגדוד רותם (435), חטיבת גבעתי, נפלה במהלך פעילות מבצעית בצפון הארץ.
המצעד שנועד להפגין כוח חשף את החולשה של פוטין
מצעד יום הניצחון במוסקבה התקיים השנה תחת אבטחה כבדה, בלי מפגן השריון הרגיל, וברקע תקיפות אוקראיניות שמערערות את תחושת הביטחון בלב רוסיה
פוטין מניח פרחים על קבר אחים בפיסקריובסקויה, סנט פטרבורג צילום: Kremlin.ru
מצעד יום הניצחון בכיכר האדומה נחשב במשך שנים לאחד מרגעי השיא של המשטר הרוסי. טנקים, משגרי טילים ונשק אסטרטגי עברו מול הקרמלין, ופוטין הציג דרכם את רוסיה כמעצמה צבאית שאינה נרתעת מהמערב. השנה, דווקא הטקס שנועד לשדר עוצמה, חשף את נקודת החולשה של מוסקבה.
לפי "ניו יורק טיימס", המצעד שנערך בשבת התקיים תחת מעטפת אבטחה חריגה, לאחר שבוע שבו אוקראינה טלטלה את רוסיה באמצעות תקיפות רחפנים וטילים ארוכי טווח. הרשויות ברוסיה הודו למעשה כי הצעדים החריגים נועדו להגן על הנשיא ולדימיר פוטין עצמו, והבירה הרוסית נכנסה לכוננות ביטחונית גבוהה.
בניגוד למצעדי העבר, שבהם הוצגו טילים, משוריינים וכלי נשק כבדים, המצעד השנה היה מצומצם בהרבה. בכיכר האדומה צעדו בעיקר חניכי אקדמיות צבאיות, אנשי צבא, ויותר מ-1,000 חיילים וקצינים המשתתפים עדיין במלחמה באוקראינה. בין הצועדים נראו גם חיילים מצפון קוריאה, שלפי הדיווח השתתפו בשנה שעברה בדחיקת כוחות אוקראיניים מאזור קורסק.
האירוע נמשך כ-45 דקות בלבד, והסתיים במטס של צוותי אווירובטיקה ומטוסי תקיפה מסוג סוחוי 25, שצבעו את שמי מוסקבה בצבעי הדגל הרוסי. אולם גם המטס לא הצליח לטשטש את הרושם המרכזי: המצעד החשוב ביותר בלוח השנה הרוסי התקיים השנה בצל פחד, זהירות וחוסר ביטחון.
המתח סביב המצעד גבר כבר בימים שקדמו לו. פוטין פנה לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בבקשה להפסקת אש ביום המצעד, אך נענה בסירוב. בלילה שלפני האירוע פרסם זלנסקי צו בעל נימה לעגנית, שבו הודיע כי אוקראינה "מרשה" לרוסיה לקיים את האירוע, בכך שלא תתקוף אותו.
מעבר לסמלים הצבאיים, המצעד השנה שיקף גם שינוי עמוק במצב הרוח הרוסי. מוסקבה וערים גדולות נוספות אינן מנותקות עוד מן המלחמה. השבתות אינטרנט נרחבות, שהוצגו על ידי שירותי הביטחון כאמצעי זהירות מפני רחפנים אוקראיניים, פגעו בשגרת החיים בבירה הרוסית ועוררו זעם בקרב תושבים. שירותים דיגיטליים בסיסיים שובשו, והתחושה הגוברת היא שהמלחמה כבר אינה מתנהלת רק בחזית הרחוקה.
ברקע עומדת גם מציאות כלכלית קשה יותר. לאחר שנים שבהן הכלכלה הרוסית נהנתה מצמיחה שנבעה מהזרמת כספים אדירה למאמץ המלחמתי, כעת מופיעים סימני בלימה. לפי הדיווח, הכלכלה הרוסית מתכווצת, הגירעון התקציבי מגיע לשיאים חדשים, והריבית הגבוהה יחד עם הסנקציות המערביות מקשות על הכנסות האנרגיה של מוסקבה.
גם בחזית עצמה, הצבא הרוסי מתקדם באיטיות רבה. יותר מארבע שנים לאחר תחילת המלחמה, רוסיה עדיין מנסה להשתלט על חבל דונבאס, שאותו הציגה כאחד היעדים המרכזיים שלה. ההשוואה הסמלית צורבת במיוחד: במלחמת העולם השנייה הצליחה ברית המועצות לסייע בהכרעת גרמניה הנאצית בתוך פרק זמן קצר יותר מזה שבו רוסיה שקועה כיום במלחמתה באוקראינה.
פוטין, מצדו, ניסה בנאומו לחבר ישירות בין המלחמה הנוכחית לבין המאבק הסובייטי בנאצים. לדבריו, "ההישג הגדול של דור המנצחים מעורר השראה בחיילים המבצעים כעת משימות במבצע הצבאי המיוחד", כלשון הקרמלין למלחמה באוקראינה. הוא טען כי החיילים הרוסים ניצבים מול כוח תוקפני הנתמך בידי כל גוש נאט"ו.
השידור הרשמי של האירוע נבנה בהתאם למסרים הללו. לצד התמונות מהכיכר האדומה שולבו דיווחים מהחזית באוקראינה ומיחידות צבאיות שונות, עם דגש מיוחד על מאמצי רוסיה לשפר את יכולות הרחפנים שלה. התחום הזה הפך לאחד ממוקדי המלחמה, ובו אוקראינה הצליחה לא פעם להקדים את מוסקבה.
למרות הכול, ביטול המצעד לא היה אפשרות אמיתית מבחינת פוטין. אירוע כזה, שהוא חלק מרכזי בטקסי הלגיטימציה של המשטר, אינו רק זיכרון היסטורי. הוא כלי פוליטי. פוטין טיפח במשך שנים את יום הניצחון כבסיס לזהות לאומית רוסית, וכהוכחה לכך שרוסיה נושאת שליחות היסטורית מול אויביה. ביטולו היה משדר חולשה גדולה עוד יותר.
לכן הקרמלין בחר לקיים את המצעד, אך עשה זאת בתוך מעטפת שממחישה עד כמה השתנתה המציאות. ההגבלות על האינטרנט הסלולרי, שנומקו בכך שאוקראינה משתמשת ברשתות לצורך הכוונת רחפנים, שיתקו חלקים מהחיים הדיגיטליים במוסקבה. אם בעבר הבירה הרוסית שימשה חלון ראווה של יציבות, מודרניזציה ושליטה, השנה היא נראתה כמו עיר שחוששת מפגיעה בזמן אמת.
אנליסטים ברוסיה מזהים גם שינוי במצב הרוח בקרב האליטות. איה גרשצ'נקוב, פרשן פוליטי ממוסקבה, אמר ל"ניו יורק טיימס" כי המסר של פוטין, שלפיו אין בכוונתו לסיים את המלחמה עד לניצחון, "הורג את התקווה". לדבריו, האליטות הרוסיות ממתינות לתוכנית יציאה מהמשבר באוקראינה, אך בשלב זה מקבלות רק רמזים, המגבירים את החרדה.
אחת האפשרויות שעליהן מדברים ברוסיה היא מעבר למצב של מלחמה מתמשכת, והפיכת המדינה למערכת סגורה יותר, בדומה לאיראן או לצפון קוריאה. השתתפות החיילים הצפון קוריאנים במצעד, לצד הנוכחות של מנהיגים ממדינות ידידותיות למוסקבה, חידדה את הדימוי הזה עוד יותר.
ועדיין, פוטין כבר הוכיח לא פעם כי הוא יודע לשרוד משברים. בראשית המלחמה ספג הצבא הרוסי תבוסות כואבות, כולל הנסיגה מקייב. בהמשך נסוגו כוחות רוסיים מחרקוב ומאזור חרסון. בשנת 2023 הוביל יבגני פריגוז'ין מרד חמוש שאיים להתקדם לעבר מוסקבה, ורחפנים אוקראיניים אף פגעו במבנה הסנאט בתוך הקרמלין. בכל המקרים הללו, פוטין הצליח לשמר תחושת יציבות פנימית ולמנוע קריסה של שלטונו.
החולשה שנחשפה במצעד אינה בהכרח קריסה קרובה. טטיאנה סטנובאיה, חוקרת בכירה במרכז קרנגי רוסיה אירואסיה, הזהירה כי מה שנראה כעת כפגיעות עשוי דווקא לבטא את יכולתו של פוטין להמתין, לספוג לחץ ולהסלים בשלב שבו יבחר. לדבריה, אין לדעת היכן עובר הגבול שבו פוטין יחליט "להכות על השולחן", בין אם בגיוס כפוי נוסף, ובין אם בצעדים כלכליים חריפים למימון המלחמה.
אבל דווקא משום כך, המצעד השנה היה משמעותי. הוא לא הראה רוסיה מובסת, אך גם לא רוסיה בטוחה בעצמה. הוא הציג מנהיג שממשיך לעמוד על הבמה המרכזית של המדינה, מוקף חיילים, ותיקים ומנהיגים זרים, אך עושה זאת מאחורי שכבות אבטחה, אינטרנט מושבת, עיר עצבנית ומלחמה שאינה מסתיימת.
המצעד בכיכר האדומה נועד להזכיר לרוסים את הניצחון הגדול של העבר. בפועל, הוא הזכיר להם עד כמה המלחמה הנוכחית נכנסה אל תוך חייהם, ועד כמה קשה לפוטין להציג עוד תמונת ניצחון משכנעת.
