מממנת החמאס בצרות: המצור בהורמוז סגר את הברז הפיננסי של קטאר

קטאר, חצי אי מדברי במפרץ הפרסי, גז טבעי הפך את המדינה באזור נידח לאחת המדינות העשירות בעולם.

קטאר בילתה שלושה עשורים בבניית קווי אספקה, והעבירה גז טבעי נוזלי בשווי עשרות מיליארדי דולרים מדי שנה דרך מצר הורמוז לנמלים ברחבי אסיה ואירופה.

המדינה, שמקבלת יותר מ-60 אחוז מהכנסותיה מגז וייצוא הקשור לגז, השתמשה בכסף הזה כדי להפוך את חצי האי למטרופולין נוצץ. כבישים מדבריים לא סלולים הוחלפו בגורדי שחקים תאגידיים מונוליטיים, שבבסיסם מערכות השקיה של דשא ופרחים.

עושר הגז מימן מערכת מטרו המקשרת את הבירה דוחא ללוסיל, עיר צפונית שבה נמצאים קניון בסגנון פריזאי ופארק שעשועים עם שלג מלאכותי. העושר הוזרם גם לתחרות הספורט היקרה בעולם, ולקרן עושר ריבונית בשווי 600 מיליארד דולר, עם אחזקות בכל דבר, החל משדה התעופה הית'רו בלונדון ועד בניין האמפייר סטייט בניו יורק.

ואז, בפברואר, דלתה של קטאר לעולם נטרקה בטריקה. סגירת מצר הורמוז פירושה שכמעט ולא יצא גז מחופי קטאר במשך יותר מחודשיים. המדינה מנותקת גם מנתיבי הים שדרכם היא מייבאת הכל, החל מכלי רכב ועד תוצרת חקלאית. חששות מחוסר יציבות אזורי פגעו בתיירות ושחקו את סנטימנט העסקים, כך מדווח הניו יורק טיימס בסיקור נרחב של המדינה המארחת את חמאס ונותנת מקלט לטרוריסטים.

ראס לאפן, מרכז התעשייה של קטאר לייצור גז, סגור וכבישים חסומים. בנמל העצום הזה, מדרום לדוחא, מנופי העמסה משותקים. ברחבי הבירה, מלונות ובוטיקים נמצאים בדממה ניכרת. תחזיות הצמיחה של קטאר קוצצו על רקע הפסקת הסחר בגז טבעי נוזלי.

עבור קטאר, משלוחי גז "הם לא פחות מבסיסיים", אמר אחמד חלאל, מנהל בכיר בחברת הייעוץ האסטרטגי אסיה גרופ, בראיון לניו יורק טיימס. "שום דבר שאתם רואים כאן לא היה אפשרי ללא עושר האנרגיה", הוסיף. "זו הסיבה שקטאר נקלעת במהירות למצב פיסקאלי מאתגר מאוד".

השינוי הכלכלי של קטאר החל בשנות ה-90. היא הימרה בגדול על קירור-על של גז ממאגר הגז הטבעי הגדול בעולם, בצפון מזרח קטאר - למינוס 162 מעלות צלזיוס. זה הפך את הדלק לנוזל, מה שאפשר לקטאר לעקוף צינורות אזוריים ולשלוח גז לכל פינה בעולם.

זו הייתה לידתה של מעצמת אנרגיה. קטאר, שהחלה עם משלוח ראשון של 60,000 טון ליפן בשנת 1996, מאז זינק כושר הייצור שלה ל-77 מיליון טון עד שנת 2010. במשך רוב העשור שלאחר מכן, קטאר הייתה המדינה העשירה בעולם לנפש.

משנות ה-90 ועד שנות ה-2010, הכלכלה פרחה, וצמחה בקצב שנתי ממוצע של כ-13 אחוזים. כדי להניע את ההתרחבות הזו, קטאר הסתמכה על זרם של עובדים זרים. כיום, כ-90 אחוזים מתוך 3.2 מיליון תושביה אינם אזרחים.

בניסיון לבנות על המומנטום הזה, קטאר הודיעה בשנת 2019 כי תרחיב את כמות הנפט יכול לייצר ל-126 מיליון טון בשנה עד 2027. לפני המלחמה, כושר הייצור שלה היה כ-77 מיליון טון. ההרחבה נחשבת לאחד מפרויקטי האנרגיה הגדולים ביותר שתוכננו אי פעם.

ואז, בסוף פברואר 2026, חלק ניכר מהפעילות הזו נעצר. בניגוד לשכנותיה, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות, שיש להן צינורות שיכולים לעקוף את מצר הורמוז, קטאר לכודה גיאוגרפית מאחורי נתיב המים.

בתוך 24 שעות מהמצור האיראני, ענקית האנרגיה הממשלתית קטאר אנרג'י הודיעה כי אינה יכולה לעמוד בחוזיה. שבועיים לאחר מכן, טילים ומל"טים איראניים פגעו במפעל ראס לאפן בקטאר, ופגעו בציוד קריטי וגרמו לירידה של 17 אחוזים בכושר הייצור של קטאר.

נגרם נזק שגם אם המצר ייפתח היום, ייקח שנים לחזור לתפוקה שלפני המלחמה. אנליסטים מעריכים כי קטאר אנרג'י כבר הפסידה מיליארדי דולרים מאז תחילת המלחמה, ובכל יום שהמיצר נשאר סגור, המדינה מדממת מאות מיליונים נוספים באובדן מכירות ובדמי חכירת ספנות.

קרן המטבע הבינלאומית צופה שכלכלת קטאר תתכווץ ב-8.6 אחוזים השנה לפני שתתאושש ב-2027. עבור מדינות כמו קטאר, כל יום שבו מצר הים סגור מחשיך עוד יותר את התחזית, אמר פייר-אוליבייה גורינשאס, הכלכלן הראשי בקרן המטבע הבינלאומית, בתדרוך שנערך לאחרונה.

המלחמה חשפה גם סוג נוסף של פגיעות. כחלק ממאמץ ארוך שנים לגוון את פעילותה מעבר לדלקים מאובנים, קטאר ניסתה להפוך את עצמה ליעד תיירותי ולמרכז לעסקים ופיננסים בינלאומיים.

בשנת 2019, קטאר ביטלה דרישה שחברות זרות יחזיקו שותפים מקומיים, בעוד שהמדינה החלה לסבסד מלונות יוקרה לנוסעי תחבורה ציבורית. מפורמולה 1 ועד טורנירי ספורט, תושבים אומרים שכמעט ולא חלף חודש לפני המלחמה בלי אירוע ספורט בינלאומי גדול.

מאז תחילת המלחמה, מספר המבקרים הבינלאומיים בקטאר צנח על רקע אזהרות מסע מצד ארצות הברית וממשלות אחרות. חברות רב-לאומיות רבות, מחשש לחוסר יציבות אזורית, שלחו עובדים אל מחוץ למדינה. במרץ, העריכה המועצה העולמית לתיירות ולנסיעות כי המזרח התיכון מפסיד 600 מיליון דולר ביום בהכנסות מתיירות.

הניו יורק טיימס מדווח כי מכיוון שקטאר מייבאת כ-90 אחוזים מהמזון שלה, המצור אילץ אותה לבצע שינוי משמעותי בשרשראות האספקה. תוצרת טרייה מאירופה ודגנים מאמריקה, שהגיעו בעבר דרך הים, מופנים כעת לנתיבי הובלה אווירית יקרים או מועברים במשאיות דרך ערב הסעודית.