מתנגד משטר איראני: "אנו בימים החשוכים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה".

"רבן" (שם בדוי), הוא מתנגד משטר איראני, דובר עברית, שמתגורר באחת הערים המרכזיות באיראן. הבוקר (רביעי), בתוכנית "הבוקר הזה" בכאן חדשות ברשת ב', הוא שבר שתיקה.

בפעם האחרונה שקולו נשמע, רגע לפני המלחמה, הוא עוד החזיק בתקווה. כמו מיליוני איראנים אחרים שחונקים את זעמם תחת המגף של שלטון האייתוללות, הוא קיווה שעימות צבאי ישיר ישבור סוף סוף את המשטר.

היום, כשהוא מצליח ליצור עם רשת ב קשר מחדש דרך חיבורי אינטרנט לא חוקיים ובנתיבי תקשורת מוברחים, הטון שלו שונה לחלוטין. הוא כבר לא רק מדווח על המצב הוא מתוסכל, מפוכח, ומבקש להטיח אמת קשה וכואבת בפניהם של מקבלי ההחלטות בירושלים ובוושינגטון, ובעיקר - בציבור הישראלי.

"אנחנו מתעוררים בכל בוקר לידיעות על עוד אדם שהוצא להורג", תיאר, "אני מאמין שהאיראנים חיים עכשיו בימים הכי חשוכים שלהם מאז מלחמת העולם השנייה. יש לכך כמה סיבות עיקריות. קודם כל, הדיכוי האלים של ההפגנות והרג ההמוני שנמשך עד היום. זה לא נעצר. בכל בוקר אנחנו מתעוררים לחדשות על עוד אדם שנשלח אל חבל התלייה".

הדיכוי הפיזי מלווה בקריסה כלכלית מוחלטת, שלדברי רבן מחריבה משפחות בקצב חסר תקדים. "מאז תחילת המלחמה, הכלכלה התדרדרה בצורה שקשה לדמיין. המחירים של הכל, ממזון בסיסי ועד מכוניות, דיור וצרכים קיומיים - הכפילו או שילשו את עצמם. לפחות שני מיליון בני אדם איבדו את מקומות העבודה שלהם. עסקים רבים נסגרו או נמצאים בתהליך של התמוטטות. זה מרגיש כאילו הכסף עצמו פשוט נעלם מהשוק".

"בקיצור, אני יכול לומר שחלק ממערכת העצבים של העם האיראני נפגע", אמר רבן ברשת ב. "אין יותר תקשורת חופשית ברשת. אין חדשות בלי צנזורה, אין למידה, אין עדכונים. זה מרגיש כאילו חזרנו שנים אחורה בהיסטוריה".

אחד הצעדים הכואבים ביותר של המשטר היה הניתוק הדיגיטלי הכמעט הרמטי של המדינה. האזרחים האיראנים, שהיו מהחברות המחוברות והפעילות ביותר באינטרנט ברחבי המזרח התיכון, מצאו עצמם מאחורי חומת אש ממשלתית אכזרית.

"שני מיליון מקומות העבודה שהלכו לאיבוד היו בעיקר בתחומים שקשורים לאינטרנט ולמסחר דיגיטלי", הסביר רבן. "אבל הנזק הוא רחוק מלהיות רק כלכלי. בתיאוריות מודרניות של תקשורת, הטכנולוגיה שאחרי מהפכת ה-IT מתוארת כהמשך של מערכת העצבים האנושית. אצלנו, מערכת העצבים הזו נגדעה".

רבן תיאר מציאות של שלטון צבאי חונק בתוך השכונות האזרחיות: "מחסומים בכל מקום. אנשים רעולי פנים עם רובי סער מסוג AK-47, לפעמים נערים צעירים שעוצרים מכוניות ובודקים טלפונים של עוברים ושבים כדי למצוא שריד של התנגדות. טנדרים עם מקלעים כבדים מסיירים ברחובות. בכל לילה, תומכי המשטר צועדים עם רמקולי ענק ודגלים, צועקים 'מוות לאמריקה, מוות לישראל' ומפיצים איומים נגד האופוזיציה, תחת אבטחה כבדה".

"המשטר מנצל מבנים אזרחיים, בתי ספר ומתנ"סים כבסיסים צבאיים ומחסני נשק כדי להתגונן מתקיפות. ובכל זאת, אנשים רבים היו מוכנים לסבול את הפצצות, את הרעש ואת הפחד בשביל הסיכוי לעתיד בלי הרפובליקה האסלאמית. אני אישית מכיר מישהו שהבית של הבת שלו נהרס לגמרי בתקיפות, ובכל זאת הוא האשים את המשטר בטהראן, ולא את הישראלים או האמריקנים".

הביקורת הקשה ביותר של רבן מופנית כלפי המערב, ובמיוחד כלפי טראמפ. "האנשים כאן מאוכזבים ומתוסכלים מאוד מטראמפ. עם האסטרטגיה הנוכחית שלו, הוא רק החליש את העם וחיזק את המשטר. אנשים רצו שהוא או ייכנס בכל הכוח ויפיל את השלטון, או שיזוז הצידה. בפועל, מה שקרה זה שחמינאי הוחלף בחמינאי קיצוני עוד יותר הבן שלו, מוג'תבא, בזמן שמשמרות המהפכה קיבלו שליטה ביטחונית וכלכלית מלאה על המדינה".

"אתם הישראלים הרי חיים באזור הזה. אתם מכירים את השכונה שלכם יותר טוב מהאמריקנים. אתם לא יכולים לדמיין כמה מפוחדים ומבולבלים היו כוחות המשטר בשלושת הימים שבהם כטב"מים ישראליים תקפו אותם ישירות ברחובות. אבל למה זה לא תורגם לשינוי? כי להפיל משטר זו שאלה של נשק ותיאום. ובלי נשק - עוד מרד ברחובות פשוט יסתיים בעוד טבח".

לדבריו, "לרפובליקה האסלאמית יש עדיין בין 5 ל-10 מיליון תומכים נאמנים וחמושים מתוך אוכלוסייה של 90 מיליון. המשטר כבר התחיל לגייס, לארגן ולחמש אותם, ובמקביל הוא מייבא כוחות פרוקסי אכזריים כמו מיליציית 'אל-חשד' א-שעבי' מעיראק כדי לדכא את האזרחים שלנו".

"הטלוויזיה הממלכתית אפילו משדרת תוכניות שמלמדות את תומכי המשטר איך להשתמש בנשק ואיך להרוג. הם מפחדים מהפיכה, והם נערכים אליה כמו למלחמה. אנשי המשטר אומרים שוב ושוב בפומבי: מבחינתנו, כל מתנגד ברחוב הוא נתניהו".

לרבן יש מסר אישי, מפתיע וכמעט רוחני עבור הציבור הישראלי. הוא מאמין שהמחסום הגדול ביותר בדרך לשינוי היסטורי אינו טכנולוגי או צבאי - אלא פסיכולוגי ותרבותי.

"העמים שלנו הוזנו במשך עשרות שנים בספרות ובתעמולה עוינת. לכן, למרות שהלבבות שלנו קרובים - המוחות שלנו עדיין רחוקים מאוד זה מזה. אתה זוכר את הראיון האחרון שלי איתך? הקהל הישראלי שלך לא הצליח להאמין שאני באמת פרסי מתוך איראן. מיד התחילו לחשוב על קונספירציות ומזימות".

"לסגור את הפער הזה דורש עבודה רצינית מאוד בתחום התרבות והתקשורת. זו דרישת יסוד לכל שיתוף פעולה פוליטי אמיתי בעתיד. אז האם העם האיראני יחזור לרחובות ויגשים את החלום בן מאה השנים למדינה דמוקרטית וחילונית? השאלה הזו קשורה קשר הדוק לשתי שאלות אחרות: האם הישראלים ייפטרו מהאויב המסוכן ביותר שלהם בהיסטוריה המודרנית, והאם האמריקאים יינצלו מהסיוט של 'קוריאה צפונית שנייה' במזרח התיכון?".