דיפלומטים אירופים אומרים ל-N12 כי ייתכן שהצעד הנרחב נגד השר בן גביר ייבלם באופן זמני, בבירות אירופה בוחנים אם כעת זה הזמן הנכון לאשר מהלך נגד בן גביר "שיעניק לו מתנה פוליטית"
המשבר נמשך: חברות הספנות עדיין מהססות לשוב למצר הורמוז
ההסכם המסתמן בין ארה״ב לאיראן עשוי לפתוח מחדש את נתיב האנרגיה הקריטי, אך בענף הספנות ממתינים לבהירות ביטחונית וביטוחית
מצר הורמוז צילום: גוגל
הדיווחים על התקדמות משמעותית במגעים בין ארה״ב לאיראן מעוררים תקווה זהירה בשווקים, אך בענף הספנות העולמי עדיין לא ממהרים להכריז על חזרה לשגרה במצר הורמוז.
אף שההבנות המסתמנות עשויות לכלול פתיחה הדרגתית של הנתיב הימי והסרת חלק מהמגבלות שהוטלו באזור, חברות הספנות ממתינות לראות כיצד ייראו התנאים בפועל, מי ינהל את המעבר ומה תהיה עלות הביטוח הימי.
מצר הורמוז, אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם לאספקת אנרגיה, הפך בחודשים האחרונים למוקד משבר עולמי. סגירתו או הגבלת התנועה בו שיבשו את שוקי הנפט, פגעו בשרשראות האספקה והובילו לכך שאלפי אוניות נותרו תקועות במפרץ. לפי הדיווחים, כ- 2,000 אוניות עדיין ממתינות לאפשרות לצאת או להיכנס בבטחה, כאשר חברות הספנות הגדולות אינן מוכנות לחדש פעילות מלאה לפני שיקבלו ודאות מבצעית וביטוחית.
הבעיה המרכזית מבחינת חברות הספנות אינה רק עצם פתיחת המצר, אלא השאלה האם המעבר בו יהיה בטוח, רציף וכלכלי. כל עוד ביטוח הסיכון המלחמתי נותר יקר או מוגבל, חזרה לנתיב הורמוז עלולה להיות בלתי כדאית גם אם ההסכם המדיני ייחתם. בענף מדגישים כי פתיחה רשמית של המצר אינה מספיקה, וכי רק יציבות מוכחת בשטח תוכל להחזיר את האוניות למסלולן הרגיל.
גם עמדת איראן מוסיפה אי ודאות. בטהרן מדגישים כי הנתיב הימי יישאר תחת ניהול וריבונות איראנית, ובמקביל דוחים חלק מהפרשנויות האמריקניות לגבי היקף ההבנות. לפי הדיווחים, איראן ממוקדת בשלב זה בהסרת המצור הימי, בשחרור נכסים חסומים ובהסדרה מדורגת של התנועה במצר, בעוד שסוגיות הגרעין נדחקות לשלב מאוחר יותר של המגעים.
בשוק האנרגיה, לעומת זאת, כבר ניכרת אופטימיות זהירה. פתיחה מחודשת של הורמוז עשויה להחזיר לשוק העולמי היקפים משמעותיים של נפט וגז ממדינות המפרץ, ובהן סעודיה, איחוד האמירויות, כווית וקטאר. גם איראן עצמה עשויה לשוב ולהגדיל את פעילותה בשוק הנפט, מהלך שעשוי להפעיל לחץ כלפי מטה על מחיר החבית. עם זאת, אנליסטים מזהירים כי חלק מהציפיות כבר תומחרו בשוק, וכי חזרה מהירה לרמות המחירים שלפני המשבר אינה מובטחת.
במקביל, חברות הספנות ממשיכות להיערך לתרחישים חלופיים. חלקן משתמשות בנתיבים ארוכים יותר סביב אפריקה, אף שהדבר מוסיף שבועות להפלגה ועלויות של מיליוני דולרים לכל אונייה. אחרות פיתחו פתרונות אזוריים זמניים, באמצעות נמלים במפרץ ושירותי מעבר חלופיים, עד שיוכח כי הורמוז אכן בטוח לשימוש מסחרי מלא.
המסר העולה מהענף ברור: ההסכם המדיני עשוי להיות נקודת מפנה, אך הוא עדיין אינו מבטיח חזרה מיידית לשגרה. עבור חברות הספנות, המבחן האמיתי לא יהיה ההצהרות מוושינגטון או מטהרן, אלא רמת הביטחון בפועל, עלויות הביטוח והיכולת להעביר מטענים דרך המצר בלי סיכון חריג.
