מפיץ תורת "הלשם": הגאון רבי יוסף דב וינטרניץ זצ"ל

ברוך דיין האמת: לפני כשלושה שבועות הלך לעולמו הגאון הרב יוסף דב וינטרניץ זצ"ל מרמת אונגוואר - תל ציון והוא בן 61 בפטירתו. 

המנוח זצ"ל בן הגה"צ רבי אשר מנחם זצ"ל וחתן הרב יהודה סמט שליט"א מנהל רוחני ישיבת אור שמח מקרית מטרסדורף ירושלים.

ר' יוסף דב זצ"ל  היה שקדן עצום בתורה הקדושה, אשר עמל בה ברציפות יומם ולילה. בעת מגוריו בשכונת רמות פולין בירושלים, משכן את ביתו ונכסיו לטובת בניית בית הכנסת הגדול "אהל יוסף", והיה מהדמויות הבולטות והמוכרות בבית המדרש, שם שהה שעות רבות ביממה.

ביתו היה מלא בברכת טוב ופתוח לרווחה, וכל רעב וצמא מצאו בו מענה. מלבד ארבעה-עשר הילדים שזכה להביא לעולם, מצאו אצלו מקלט ומנוח מסכנים ונדכאים רבים. בתוך ביתו היו יחידות דיור, שבמקרים רבים הדרים בהן לא שילמו דמי שכירות, והוא מצדו הבהיר כי הן מיועדות למטרות חסד בלבד.

הרב זצ"ל עסק בעומק תורת האריז"ל והיה בקי ומומחה מופלא בכל תורת בעל ה"לשם" (ספר 'לשם שבו ואחלמה'). הוא חיבר חיבור נפלא - ביאור לספר 'עץ חיים' על פי שיטת הלשם - הנמצא כיום בכתב יד. במהלך חייו העמיד תלמידים רבים, וביניהם המקובל הגאון רבי יחזקאל בינג שליט"א, בעל מחבר ספר 'נקודות הכסף'.

בשל חובות כבדים שנוצרו מהשאת בניו ובנותיו, נאלץ למכור את דירתו ועבר להתגורר בשכירות ביישוב תל ציון. מאז החלה בריאותו להתרופף, והוא סבל מייסורי גוף ונפש קשים. בשנותיו האחרונות נאלצו הרופאים לכרות כמה מאצבעות רגליו. למרות הכאבים העזים, המשיך לכתת רגליו לבית הכנסת לתפילת ותיקין וישב ללמוד בבית המדרש שעות על גבי שעות, תוך שהוא מאיר פנים לכל אדם בצורה יוצאת דופן.

לפני כשנתיים חווה שכול כבד עם פטירת בתו ע"ה (שהתמוטטה בפתע פתאום בבית ואיבדה את הכרתה, וכעבור שבועיים נפטרה בבית החולים). מאז פטירתה הוא שימש כחזן הקבוע כמעט מדי יום בתפילות מנחה וערבית, לא הפסיק לדבר על זכרה, ולומר קדישים לעילוי נשמתה. הוא היה אדם פעיל מאוד בבית הכנסת ואהוב למעלה מן המשוער על כל סביבתו.

בשנה האחרונה לחייו פרץ אורו החוצה, כאשר החל לדבר בפני הציבור ולהשמיע דברי תורה מעמיקים בכל מקצועות התורה. מנהמת לבו הכואב זעק בדאגה כנגד סכנת הגיוס של בחורי הישיבות וכנגד פרצות שונות בענייני צניעות שחדרו למחנה. בתקופה האחרונה שהה רבות בציון הרשב"י במירון ובכותל המערבי, וסיפר לסובבים אותו כי הוא מרגיש קשר פנימי עמוק ורוחני לשכינה הקדושה בכותל.

בשבת פרשת במדבר האחרונה שהייתה השבת האחרונה לחייו התפלל בבית הכנסת "שערי יוסף" בראשות הגרנ"י אוחנה שליט"א בתל ציון, עלה לתורה לעליית 'שביעי', ובקידוש שנערך לאחר התפילה לכבוד חתן גר צדק ביקש לומר כמה מילים. אז נשא את דבריו האחרונים בעולם הזה, הודה לכל מתפללי בית הכנסת ואמר שהוא אוהב את כולם.

אחר כך דיבר בעניין גיל הנישואין והסביר: "מדוע כתב השולחן ערוך באבן העזר (סימן א') לשון חריפה כל כך, שכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו ממעט הדמות, שופך דמים וגורם לשכינה שתסתלק מישראל? הרי אין לשון חריפה כזו בכל השו"ע! אלא הכוונה היא שיש למהר את הנישואין ולא לאחר אותם מעבר לגיל שמונה-עשרה, ובשל חשיבות הדבר ניסח השו"ע את דבריו בחומרה יתרה".

דברים אלו נאמרו בערך בשעה אחת-עשרה לפני הצהריים. בשעה שלוש וחצי בצהריים, בעיצומו של יום השבת ובשעת 'רעווא דרעווין', השיב את נשמתו לבוראה. 

רעייתו האלמנה שתחי' לאורך ימים מספרת כי דקות ספורות קודם לכן, בעודו מרגיש טוב לחלוטין, ביקש ממנה באופן מיוחד סליחה וכפרה על כל מה שאולי פגע בה. אף היא הרגישה משום מה עת רצון, אמרה שהיא מוחלת לו בלב שלם וביקשה גם היא את מחילתו. לאחר דקות ספורות החל להשתעל ואיבד את הכרתו. לאחר מאמצי החייאה ממושכים שלא צלחו, נקראו מקורביו לקרוא קריאת שמע במעמד יציאת הנשמה, למגינת כל לב. המנוח הותיר אחריו שתי בנות שטרם נישאו, ואת רעייתו האלמנה שתחיה.

הצור תמים פועלו. המנוח נפטר והוא בן ס"א (61) שנים בלבד (כמניין גימטריא של המילה "היום", מתוך הפסוק "כי עליך הורגנו כל היום"). באותו שבוע אחרון לחייו, התבטא בפני האברכים בכולל באופן מפתיע ובדרך רמז כי כבר ניצל ויצא מחשש כרת. כמו כן, נהג לחלק ממתקים וארטיקים לילדים כדי שיענו אחריו "אמן, יהא שמיה רבא..." בקול רם.

במעשיו ובתפילותיו עלה ונתעלה לגנזי מרומים, זכותו תגן עלינו ועל כל לומדי התורה. אמן כן יהי רצון.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.