אלי הירשמן: יו"ר סיעת יהדות התורה, חה"כ אורי מקלב תקף את המהלך: "חוק העדפה מתקנת שהעביר ח״כ הרב גפני הוא תיקון אי שוויון, וביטולו מהווה מהלך דורסני ופוגעני כנגד הציבור החרדי. אישור זה מהווה הוכחה נוספת המשקפת עד כמה לא הייתה כוונתם אמיתית להעביר חוק גיוס ולצערנו שותפות חד צדדית"
לא טיל לכל רחפן: הפתרון האמריקני שמסקרן את ישראל
בזמן שחיזבאללה הופך רחפני נפץ זולים לאיום הקטלני של הצפון, הנחתים האמריקנים בוחנים דרך אחרת: להפיל אותם בתותחים, בשיבוש ובפגזי 30 מ"מ, במקום לבזבז טילי יירוט יקרים
נחתים אמריקנים בתרגיל כיבוש מסלול בפיליפינים צילום: U.S. Marine Corps photo by Staff Sgt. Bryant Rodriguez
רחפני הנפץ של חיזבאללה הפכו בחודשים האחרונים לאחד האיומים המטרידים ביותר על כוחות צה"ל ועל יישובי הצפון. הם קטנים, זולים, לעיתים קשים מאוד לגילוי, ובמקרים מסוימים מופעלים באמצעות סיב אופטי, מה שמקשה על שיבושם באמצעי לוחמה אלקטרונית רגילים. בדיוק מול האתגר הזה, צבא ארה"ב מנסה לבנות תשובה חדשה: לא עוד טיל יקר לכל רחפן זול, אלא מערכת ניידת שמציעה למפקד בשטח כמה דרכים להפיל את האיום.
בתרגיל שנערך באפריל בפיליפינים, על רכס המשקיף אל ים סין הדרומי, הציגו הנחתים האמריקנים את אחת התשובות האפשריות לבעיה שמעסיקה כיום כמעט כל צבא מודרני. כלי רכב טקטיים של חיל הנחתים ירו לעבר רחפן בעל כנף קבועה שהתקרב אליהם. אחרי כמה ניסיונות, הפגיעה הגיעה, והרחפן התרסק אל הים.
המערכת שבה השתמשו האמריקנים נקראת Madis, ראשי תיבות של Marine Air Defense Integrated System. היא מורכבת משני כלי רכב טקטיים מסוג JLTV, מחליפי ההאמר הוותיק. אחד מהם נושא מכ"ם מתקדם, שנועד לזהות מטרות אוויריות קטנות ולסייע בירי מדויק לעברן. השני מצויד בטילי סטינגר. לצד זאת כוללת המערכת גם יכולות שיבוש אלקטרוני, תותח, ומקלע קטן יותר.
הרעיון פשוט, אך דרמטי: לא כל רחפן צריך לקבל טיל. אם מדובר ברחפן זול, איטי יחסית, או כזה שניתן להפיל באמצעים רכים יותר, אפשר להשתמש בשיבוש, בתותחים או בפגזים מיוחדים. את הטילים היקרים שומרים לאיומים מסוכנים יותר, או למצבים שבהם אין ברירה.
המספרים מסבירים היטב את הבעיה. רחפן שאהד איראני, מהסוג שהופעל בזירות שונות במזרח התיכון ובאוקראינה, נאמד בכ-30 אלף דולר. רחפני FPV קטנים, מהסוג שחיזבאללה עושה בהם שימוש גובר, יכולים לעלות מאות דולרים בלבד. מנגד, טיל יירוט מתקדם עלול לעלות מאות אלפי דולרים, ולעיתים אף כמיליון דולר. זו אינה רק שאלה של כסף, אלא של מלאים, קצב ייצור, ויכולת להחזיק מעמד מול גלים חוזרים של רחפנים זולים.
כאן נכנס לתמונה פגז ה-30 מ"מ עם מרעום קרבה. במקום לדרוש פגיעה ישירה ברחפן קטן ומהיר, הפגז מתפוצץ כאשר הוא מתקרב למטרה, וכך מגדיל את הסיכוי להפיל אותה. לפי ההערכות שהובאו בדיווח, גם אם נדרשים חמישה פגזים להפלת רחפן אחד, העלות הכוללת עשויה להיות כ-11,250 דולר בלבד. זה עדיין לא זול במונחים אזרחיים, אבל במונחי שדה הקרב, זה פער עצום מול טילי יירוט.
עבור ישראל, הסיפור האמריקני אינו עוד ניסוי רחוק בפיליפינים. הוא נוגע ישירות לדילמה שמתרחשת כמעט מדי יום בצפון: איך מתמודדים עם איום זול, גמיש ומתרבה, בלי להישחק כלכלית ומבצעית. חיזבאללה למד היטב את לקחי אוקראינה, והבין שרחפן זול עם מטען נפץ קטן יכול לשבש שגרה, לפגוע בכוחות, להטריד יישובים, ולכפות על מערכת הביטחון להפעיל מערכות יקרות בהרבה.
האתגר הגדול עוד יותר הוא רחפני הסיב האופטי. בניגוד לרחפנים שמופעלים בתקשורת אלחוטית, הרחפנים הללו אינם משדרים אות רגיל שניתן לשבש בקלות. הם מחוברים למפעיל באמצעות סיב דק, לעיתים לאורך קילומטרים, ולכן קשה יותר לאתר אותם ולנתק אותם באמצעים אלקטרוניים רגילים.
בתרגיל בפיליפינים השתמשו הנחתים האמריקנים בעשרות פגזי אימון נגד רחפני תקיפה, רחפני תצפית ומטרות מסוגים שונים. נגד מטרות גדולות יותר הם הפעילו את תותח ה-30 מ"מ, ונגד מטרות קטנות יותר נעזרו במקלע בעל קצב אש גבוה. בסיום התרגיל שוגר גם טיל סטינגר, שהפיל את הרחפן בפגיעה אחת.
אלא שדווקא ההצלחה של הסטינגר ממחישה את עומק הבעיה. טיל כזה עושה את העבודה, אבל הוא יקר, מוגבל במספרו, ואינו יכול להיות הפתרון הקבוע מול מאות ואלפי רחפנים זולים. לכן צבאות מחפשים היום את השילוב: גילוי מוקדם, שיבוש, אש תותחים, פגזים חכמים, ורק בסוף, כשאין ברירה, טיל יירוט.
במילים אחרות, מלחמת הרחפנים אינה רק קרב בין טכנולוגיות. זו מלחמת שחיקה כלכלית. מי שיצליח להפיל רחפן של כמה מאות דולרים בלי לבזבז עליו חימוש של מאות אלפי דולרים, ישיג יתרון לא פחות חשוב מהפגיעה עצמה.
