ספיר ליפקין: משמרות המהפכה: "העם בלבנון לא יאפשר שמה שישראל לא השיגה במלחמה, יושג בתמיכת המשטר האמריקני באמצעות הסכם כפוי. התנאי הראשוני שלנו לקבלת הפסקת אש במלחמה האזורית הוא הפסקת אש בכל החזיתות, כולל בלבנון"
טראמפ התעלם מנורות האזהרה, איראן לכדה אותו בהורמוז
לפי "הניו יורק טיימס", איראן אותתה מראש על כוונתה להפוך את מצר הורמוז לזירת הלחץ המרכזית שלה, אך ממשל טראמפ העריך בחסר את יכולתה לחנוק את נתיב השיט, לזעזע את שוק האנרגיה ולכפות על וושינגטון משבר מתמשך
אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק
באמצע פברואר, זמן קצר לפני שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פתח במלחמה נגד איראן, קיימו משמרות המהפכה תרגיל אש חיה במים הסמוכים לחופי המדינה. השם הרשמי שניתן לתרגיל לא השאיר הרבה מקום לדמיון: “שליטה חכמה במצר הורמוז”. לפי ניתוח שפורסם ב”ניו יורק טיימס”, זה היה איתות אזהרה ברור לממשל טראמפ, אך בוושינגטון לא נערכו במלוא הרצינות לתרחיש שהתממש בתוך ימים.
עם תחילת המלחמה, איראן הפעילה את הכוח הצבאי שלה סביב המצר, איימה על מכליות מסחריות באמצעות סירות, טילים וכטב”מים, והביאה לשיתוק כמעט מוחלט של נתיב השיט. התוצאה הייתה מהירה וכואבת: תנועת הספינות נעצרה, מחירי האנרגיה זינקו, וטראמפ מצא את עצמו בפינה אסטרטגית.
שלושה חודשים לאחר מכן, השליטה האיראנית במצר הורמוז הפכה לכלי הלחץ המשמעותי ביותר של טהרן במו”מ עם טראמפ על תוכנית הגרעין. הנשיא, שהתרגל להציג את עצמו כמי שמכופף יריבים בכוח רצונו, התקשה להסתיר את תסכולו. בפוסט זועם ברשת החברתית שלו דרש מהנהגת איראן לפתוח את המצר, ואיים עליה ב”גיהינום”. באיראן לעגו לאיום, והציגו אותו דווקא כסימן לחולשה אמריקנית.
אלא שלדברי בכירים אמריקנים לשעבר, התגובה האיראנית לא הייתה מפתיעה כלל. במשך שנים ניהלה ארה”ב משחקי מלחמה ותרחישי סימולציה סביב עימות אפשרי עם איראן. שוב ושוב הגיעו המשתתפים לאותה מסקנה: במקרה של תקיפה אמריקנית רחבה, איראן תנסה לפגוע בחופש השיט במצר הורמוז. דניס רוס, בכיר לשעבר במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, אמר כי “בכל פעם, בלי יוצא מן הכלל, הדבר הראשון שבו התמקדנו היה המצר”.
גם ג’ון בולטון, ששימש כיועץ לביטחון לאומי בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ, אמר כי קשה להאמין שהנשיא הופתע מסגירת המצר. לדבריו, השאלה האמיתית היא מדוע הממשל נראה בלתי מוכן לתרחיש שהיה מוכר היטב לכל מי שעסק בתכנון מול איראן.
בבית הלבן דחו את הטענות. דוברת מטעם הממשל אמרה כי הנשיא ידע שאיראן תנסה לפגוע בחופש השיט ובזרימת האנרגיה, וכי הממשל נערך מראש לכל פעולה איראנית. לדבריה, ארה”ב השמידה מוקשים וכלי שיט איראניים שנועדו להנחת מוקשים. אולם לפי הניתוח, הבעיה לא הייתה רק עצם ההיערכות, אלא ההנחות שעליהן היא התבססה.
טראמפ, כך נטען, העריך בחסר את יכולתה של איראן לסגור את המצר, והעריך ביתר את יכולתה של ארה”ב לפתוח אותו מחדש במהירות. חלק מבכירי הממשל האמינו שאיראן לא תעז לסגור את הנתיב, משום שהדבר יפגע גם ביצוא הנפט שלה. מזכיר המדינה מרקו רוביו אף כינה בעבר תרחיש כזה “התאבדות כלכלית”. אלא שטהרן מצאה דרך לעקוף את המלכוד: במקום למקש בכבדות את כל המים, היא הסתמכה בעיקר על טילים מהחוף ועל כטב”מים זולים, שאיימו על ספינות זרות, אך לא מנעו מכליות איראניות מלהמשיך לנוע.
גם כאן נחשף פער בתכנון האמריקני. במשך שנים התמקדו תרחישי הפנטגון באיום המוקשים, בעוד שבפועל איראן הפעילה מערך זול, גמיש וקשה יותר לנטרול. גורמים לשעבר במערכת הביטחון האמריקנית הודו כי האיום מכטב”מים לא קיבל את המשקל הראוי, אף שהמלחמה בים האדום מול החות’ים כבר הדגימה עד כמה נשק כזה מסוגל לשבש נתיבי סחר עולמיים.
ההימור האמריקני הנוסף היה על תמיכה רחבה של בעלות הברית. בממשל טראמפ העריכו שאם איראן תחנוק את הורמוז, “כל העולם” יתייצב מול טהרן. בפועל, רוב המדינות מחוץ לאזור נמנעו מהצטרפות למבצע אמריקני ישיר, בין היתר משום שראו במלחמה מהלך שטראמפ בחר בו. בריטניה וצרפת הסכימו עקרונית לסייע בשיטור המצר, אך רק לאחר הסכם רשמי בין וושינגטון לטהרן.
גם מבצע “Project Freedom”, שנועד לחלץ מכליות שנתקעו במצר, לא שינה את התמונה. טראמפ הכריז עליו במאי כמבצע הומניטרי, אך הוא הופסק במהירות לאחר חשש מהסלמה אזורית. מאז הצליחה ארה”ב לסייע למעבר מוגבל של עשרות ספינות, אך לא בהיקף שמסוגל להחזיר את השוק העולמי לשגרה.
הסיבה פשוטה: פתיחה בכוח של מצר הורמוז אינה דומה לתקיפה נקודתית. לדברי קנת פולאק, לשעבר אנליסט ב-CIA, פעולה כזו תחייב מאמץ צבאי רחב ביותר נגד סירות, מוקשים, טילים וכטב”מים לאורך החוף האיראני. “צריך לעבור כמעט דלת-דלת לאורך החוף הצפוני של המצר”, אמר. מבחינת טראמפ, שכבר מתמודד עם ביקורת פנימית מצד תומכים שהתנגדו למלחמות ארוכות במזרח התיכון, זהו סיכון פוליטי ואסטרטגי כבד.
כך הפך מצר הורמוז ממסלול שיט צר ללב המשבר כולו. מה שנתפס בוושינגטון כאיום שאפשר יהיה להכיל, הפך לקלף האיראני החזק ביותר. טראמפ ביקש לשבור את איראן דרך הגרעין והמשטר, אך טהרן בחרה בזירה שבה לאמריקה יש כוח עצום, אך גם מגבלות ברורות: נתיב ימי קטן, צפוף, רגיש, שמחזיק בידיו חלק גדול מהכלכלה העולמית.
