חקירתו של יהודה אבידן הסתיימה לפני זמן קצר, שוחרר בתנאי הרחקה מהמתלונן
העותרים: גלנט נכנע לסרבנות, בית הדין קבע: הוא לא יודח מהליכוד
בית הדין של הליכוד דחה פה אחד את העתירות להרחקת יואב גלנט מהתנועה וקבע כי מחלוקות סביב הרפורמה, הסרבנות והתנהלותו כשר ביטחון אינן סוגיות שבית דין מפלגתי יכול להכריע בהן
יואב גלנט צילום: Arie Leib Abrams/Flash90
בית הדין העליון של הליכוד דחה פה אחד את העתירות שביקשו להוציא את שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, משורות התנועה, וקבע כי לא הונחה תשתית המצדיקה את הרחקתו. בפסק הדין הודגש כי מחלוקות פוליטיות וציבוריות אינן יכולות להפוך לכלי לסילוק יריבים מתוך המפלגה.
העתירות, לצד פנייה של מבקר התנועה, טענו כי גלנט פעל בניגוד לערכי הליכוד, בלם את הרפורמה המשפטית, כשל בטיפול בתופעת הסרבנות, פעל בניגוד לעמדות הממשלה בנושאים ביטחוניים והפר את המשמעת הקואליציונית. עוד נטען כי בכך סייע לאופוזיציה ופגע באמון מתפקדי הליכוד.
מנגד טען גלנט כי כל פעולותיו נעשו מתוך שיקולי ביטחון המדינה בלבד. ביחס לסרבנות הדגיש כי פעל נגדה באופן עקבי, גינה אותה פומבית ואף מנע מגורמים שעודדו מחאה להיכנס לבסיסי צה"ל. לדבריו, נקיטת יד קשה יותר הייתה עלולה להביא להחרפת המשבר ולפגיעה בכשירות המבצעית, בעוד שבמבחן התוצאה התייצבו הכוחות עם פרוץ המלחמה.
חבר בית הדין, עו"ד יצחק בם, קבע כי אף אם ניתן לחלוק על דרכו של גלנט, לבית הדין אין כלים משפטיים להכריע האם צדק כאשר בחר להתמודד עם איומי הסרבנות בדרך שבה פעל. בפסק הדין נכתב כי השאלה אם היה נכון להיכנע ללחץ הסרבנים או לנקוט יד קשה יותר היא שאלה פוליטית וציבורית, ולא שאלה משפטית. "מה אנו, מה כוחנו ומה גבורתנו שנכריע במחלוקת זאת?", כתב בם, והוסיף כי כלי ההכרעה במקרה כזה הם "כלים של פוליטיקה ומדיניות ציבורית" ולא של משפט.
בית הדין אף הזהיר מפני הרחבת המושג "הפרת אמונים לתנועה" כך שיהפוך לעילת הרחקה כללית. לפי פסק הדין, יצירת עילה רחבה כזו עלולה להפוך לכלי בידי קבוצות שונות במפלגה לצורך "הרחקה של יריבים פוליטיים במחלוקות פנים תנועתיות לגיטימיות", ולהפוך את ההליך המשמעתי לכלי במאבקי כוח פוליטיים.
גם הטענה בדבר הפרת המשמעת הקואליציונית נדחתה. בית הדין ציין כי לא הוצגה בפניו תשתית מספקת להוכחת הפרת החלטות הסיעה, והוסיף כי גלנט התפטר מהכנסת כאשר סבר שלא יוכל לתמוך בחקיקה מרכזית של הקואליציה. בנסיבות אלה נקבע כי "טענות להפרת משמעת סיעתית כעילת הרחקה מוטב שלא היו נטענות".
חבר נשיאות בית הדין, עו"ד יאיר לחן, הצטרף לתוצאה אך מתח ביקורת על חלק מהתנהלותו של גלנט. לדבריו, מסיבת העיתונאים שקיים בתקופת המחלוקת סביב הרפורמה תרמה להחרפת המשבר הציבורי, ובסוגיית הסרבנות "מצופה היה ממנהיג ציבור להציג עמדה תקיפה וברורה יותר". עם זאת, הוא הדגיש כי גם התנהלות ציבורית בעייתית אינה מצדיקה את הסנקציה החריפה של הרחקה מהמפלגה.
נשיא בית הדין, עו"ד מיכאל קליינר, הצטרף אף הוא להכרעה וציין כי העותרים ביקשו למעשה להכניס את בית הדין לתחומים מדיניים ופוליטיים שאינם מיועדים להכרעה משפטית. לדבריו, בחינת שיקוליו של שר שנשבע אמונים למדינת ישראל צריכה להיוותר מחוץ לתחום סמכותו של בית הדין.
עורכי דינו של גלנט, בעז בן צור וכרמל בן צור, בירכו על ההחלטה ומסרו כי מדובר ב"ניצחון ברור לדמוקרטיה הפנים-מפלגתית". לדבריהם, בית הדין קבע כי לא הונחה תשתית להרחקתו של גלנט, וכי הרחבת עילות ההרחקה על רקע מחלוקות פוליטיות פנימיות עלולה ליצור תקדים מסוכן של חיסול יריבים פוליטיים באמצעות הליכים משמעתיים. עוד ציינו כי ההכרעה על דרכו של גלנט מסורה לציבור המתפקדים, וכי הוא אף שילם מחיר פוליטי אישי כאשר התפטר מהכנסת.
