איתי בלומנטל: דיוחנו הערב: ישראל צפויה להגיב על שיגור רחפן הנפץ של חיזבאללה שפגע הלילה בכלי הנדסי של צה"ל סמוך לרכס עלי טאהר ברצועת הביטחון הישראלית בדרום לבנון. בשעות האחרונות, בצה"ל מקיימים הערכות מצב, והכינו מספר אפשרויות תגובה: מתקיפה מהאוויר ועד פעולות ממוקדות- למשל נגד המחבלים ברכס עלי טאהר- שיועברו לאישור הדרג המדיני. המנגון האמריקני יעודכן. אחת האפשרויות היא לבצע פעולות שנדחו בתקופה האחרונה, פעולות שנחשבות "לרגישות", בעקבות דרישה של ממשל טראמפ שלא להסית קשב לזירה הלבנונית כל עוד ארה"ב היתה עסוקה בהסלמה מול איראן. גורם ישראלי אומר לנו הערב שלישראל זכות להגיב על פגיעת הרחפן הלילה, גם במסגרת ההסכם שנחתם עם ממשלת לבנון, הסכם שמאפשר לצה"ל לפעול נגד חיזבאללה במקרה שיפר את הפסקת האש.
איראן עוברת למצב התקפה: הכללים הישנים נשברים
ד”ר רז צימט מזהה שינוי מסוכן בדפוס הפעולה של טהראן: פחות תגובה למכות ישראליות, יותר ניסיון לכפות כללי משחק חדשים
מטוס קרב, אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק
ברקע ההסלמה מול ישראל, ד”ר רז צימט, מומחה לאיראן ולציר השיעי, מצביע על שינוי אפשרי ומדאיג בדפוס הפעולה של טהראן. לדבריו, פרשן איראני שכתב הבוקר משקף היטב את הלך הרוח בהנהגה האיראנית הנוכחית: קיצונית, חסרת בלמים, מחויבת לחזבאללה ולתפיסת “ההתנגדות”, ובעיקר בטוחה בעצמה.
לפי הדברים שצימט הביא, המשמעות המרכזית של התקיפה האיראנית אינה רק בעצם הפעולה נגד ישראל, אלא במסר האסטרטגי שהיא נועדה להעביר. במשך שנים ניתחו פרשנים את דוקטרינת ההרתעה של איראן מתוך הנחה שטהראן פועלת בעיקר ככוח תגובתי: תחילה סופגת מכה, ולאחר מכן מגיבה בזמן, במקום ובעוצמה שהיא בוחרת.
אלא שכעת, לפי הפרשנות האיראנית, מסתמן שינוי מהותי. איראן כבר אינה רואה עצמה מחויבת להמתין למתקפה ישראלית, ורק לאחר מכן להגיב. עצם הנכונות ליזום מהלך כזה משקפת, בעיני אותם גורמים בטהראן, תחושת ביטחון אסטרטגי גבוהה יותר, והערכה כי התנאים האזוריים מאפשרים לאיראן לנסות ולשנות את כללי המשחק.
המסר המרכזי, כפי שמשתקף מהדברים, הוא שטהראן מבקשת להציג את עצמה כמי שאינה רק מגיבה לכללים שמכתיבים יריביה, אלא כמי שמסוגלת לכפות עליהם כללים חדשים. זהו שינוי תודעתי לא פחות ממבצעי: איראן מאותתת כי היא רואה את עצמה בעמדת כוח, גם מול ישראל, גם מול המערכת האזורית, וגם מול מי שמבקשים להגביל את חופש הפעולה שלה.
ברקע הדברים עומדת גם המחויבות האיראנית לחזבאללה ולתפיסת “ציר ההתנגדות”. לפי צימט, הפרשנות האיראנית אינה משקפת רק ניתוח צבאי נקודתי, אלא את רוח ההנהגה בטהראן: אידיאולוגית, קשוחה, פחות מרוסנת, ומשוכנעת כי חלון ההזדמנויות הנוכחי מאפשר לה לקחת יותר סיכונים
