דביר ג'ברה: החוק שיעלה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית מוציא את מח"ש מהפרקליטות ומכפיף אותה לשר המשפטים
לא רק ריגול: ההדלפה שחושפת את משבר האמון בוושינגטון
ברקע המגעים עם איראן והניסיון להרגיע את לבנון, בוושינגטון מאותתים לישראל: הקרבה לטראמפ אינה כרטיס פתוח
טראמפ ונתניהו צילום: שאטרסטוק
הפרסומים האחרונים בארה"ב על חשש מפעילות מודיעינית ישראלית אינם מגיעים בחלל ריק. הם נחשפים בעיתוי רגיש במיוחד, כאשר וושינגטון מנסה לקדם מגעים מול איראן ובמקביל להרגיע את הזירה הלבנונית, בעוד בישראל חוששים כי ההסדרים המתגבשים יצמצמו את חופש הפעולה של צה"ל ויותירו בידי טהרן נכסים אסטרטגיים מסוכנים.
על פי הדיווחים בארה"ב, ישראל הודרה במידה רבה מהמגעים האמריקאיים מול איראן, וניסתה ללמוד עליהם דרך גורמים דיפלומטיים באזור וגם באמצעות איסוף מודיעיני. במקביל דווח כי סוכנות המודיעין של הפנטגון העלתה את הערכת האיום הנגדי מצד ישראל לרמה "קריטית", הגבוהה ביותר, בשל חשש למעקב אחר בכירים אמריקנים המעורבים בדיונים על איראן. בישראל הכחישו בתוקף, וגם בבית הלבן דחו את הטענות, אך עצם הפרסום כבר יצר בעיה מדינית.
השאלה המרכזית, כפי שמנתח אל"מ במיל' אלדד שביט, אינה רק האם ישראל אכן ניסתה לאסוף מידע על דיונים פנימיים בוושינגטון. השאלה החשובה יותר היא מדוע גורמים אמריקנים בחרו להציף את הטענה דווקא עכשיו, בשעה שבה הממשל מבקש לנהל מהלכים רגישים מול איראן ולמנוע הסלמה אזורית.
לפי הניתוח, ייתכן שגורמים בפנטגון ובקהילת המודיעין מבקשים להזהיר מפני חשיפת יתר של מידע רגיש לישראל, בעיקר כאשר קיים חשש בירושלים לסיכול או לעיכוב מהלכים אמריקניים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסת האיום הישראלית. במקביל, ייתכן שמדובר באיתות ברור: הקרבה לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אינה מעניקה לישראל גישה בלתי מוגבלת לחדרי הדיונים בוושינגטון, ובוודאי לא זכות וטו על המדיניות האמריקנית מול איראן.
כאן נכנס גם הפער האפשרי בין הבית הלבן לבין המערכת הביטחונית המקצועית. בעוד הדרג הפוליטי סביב הנשיא טראמפ מבקש לשמר את הקרבה לישראל ולהמעיט מחשיבות הפרסומים, הפנטגון וקהילת המודיעין פועלים לפי היגיון אחר: שמירה על עצמאות תהליך קבלת ההחלטות, הגנה על מידע רגיש והגבלת גישה של גורמים זרים, גם כאשר מדובר בבעלת ברית קרובה.
במובן הזה, ההדלפה משרתת גם מטרה פנימית בוושינגטון. היא מזהירה בכירים בממשל, בקונגרס ובמערכת הביטחון מפני שיתוף לא מבוקר של מידע עם גורמים ישראליים, ומסמנת כי הוויכוח עם ירושלים אינו רק ויכוח על מדיניות, אלא גם על אמון.
מבחינת ישראל, הסכנה אינה מסתכמת בהקשחת נהלים בפנטגון או בפגיעה נקודתית בשיתוף מודיעיני. החשש העמוק יותר הוא שהפרסומים יחזקו נרטיב שכבר קיים בחלקים בוושינגטון, ולפיו ישראל אינה מסתפקת בתיאום עם ארה"ב, אלא פועלת בתוך המערכת האמריקנית כדי לעצב את מדיניותה, ללחוץ עליה ולעיתים אף לגרור אותה לפעולה שאינה בהכרח חופפת את האינטרס האמריקני.
בהקשר האיראני, מדובר בנרטיב מסוכן במיוחד. הוא עלול להזין את הטענה שישראל מנסה לדחוף את וושינגטון לעימות, או לחלופין למנוע ממנה הסדר מדיני, באמצעות הפעלת השפעה פוליטית, תקשורתית ומודיעינית.
ההכחשה הישראלית חשובה, אך היא אינה מספיקה. בירושלים יידרשו כעת לבירור שקט ומהיר מול הפנטגון וקהילת המודיעין, כדי להבין מה עומד מאחורי ההערכות, ובעיקר מאחורי ההדלפות. המטרה הישראלית ברורה: למנוע ממשבר אמון נקודתי להפוך לעוד נדבך במתח ההולך וגובר סביב איראן, לבנון וחופש הפעולה של ישראל באזור.
