מבזקים מבזקים + צבע אדום
תל אביב 26°c
באר שבע 28°c
חיפה 24°c
ירושלים 26°c
בית שמש 26°c
בני ברק 27°c
אשדוד 27°c
ל' סיון התשפ"ו | 15.06.2026
תל אביב 26°c
באר שבע 28°c
חיפה 24°c
ירושלים 26°c
בית שמש 26°c
בני ברק 27°c
אשדוד 27°c
X
מבזקים חמים
לכל המבזקים ←

איראן חוגגת את ההסכם. היא שכחה מי פועל לה מתחת לאף

הסכמים עלולים להיכשל ומנהיגים מתחלפים, אבל היכולת הישראלית לפעול בחשאיות, בתחכום ובתחבולה נשארת כאן

איראן חוגגת את ההסכם. היא שכחה מי פועל לה מתחת לאף
הרכב מזירת חיסולו של מדען הגרעין מוחסן פחריזאדה. המערכה החשאית לא הסתיימה צילום: בלוג המודיעין אינטלי טיימס

זהו יום קשה למי שקיווה שהמלחמה והלחץ הבינלאומי יביאו להסרת האיום האיראני. אם ההסכם המתגבש אכן יותיר את טהרן עם יכולות גרעיניות, תשתיות טילים ומרחב מסוכן להונאה, ישראל תידרש להביט במציאות בעיניים פקוחות ולהודות שהמערכה רחוקה מסיום.

אבל דווקא ביום כזה צריך לזכור דבר נוסף: ישראל אינה חסרת אונים, והביטחון הלאומי שלה אינו תלוי רק באדם אחד בירושלים או בנשיא אחד בבית הלבן.

בנימין נתניהו הפך את המאבק בגרעין האיראני למשימת חייו המדינית והביטחונית. אפשר לחלוק על החלטותיו, על האסטרטגיה שהוביל ועל מידת ההצלחה שלה, אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהציב את האיום האיראני בראש סדר היום העולמי. אלא שישראל גדולה גם מנתניהו. ממשלות מתחלפות, ראשי ממשלה מסיימים את תפקידם, נשיאים אמריקנים משנים מדיניות, והמערכת הישראלית ממשיכה לפעול.

המאבק באיראן מעולם לא התנהל רק בנאומים, בפסגות ובחדרי משא ומתן. במשך שנים הוא התנהל גם במקומות שבהם אין מצלמות, אין הצהרות לתקשורת, ולעיתים גם אין חתימה שמגלה מי עמד מאחורי הפעולה.

כולנו זוכרים את התוכנה הזדונית שחדרה למערכות הגרעין האיראניות, גרמה לצנטריפוגות להשתבש ועיכבה את התוכנית. הפעולה, שיוחסה לישראל ולארה"ב, המחישה כיצד קוד מחשב יכול לעיתים להשיג תוצאה שמטוסי קרב מתקשים להשיג.

אנחנו זוכרים גם את הפעולות המסתוריות נגד מדעני גרעין בכירים, את הפיצוצים במתקנים רגישים, את גניבת ארכיון הגרעין מלב טהרן ואת החדירות החוזרות למערכות שאיראן האמינה כי הן מוגנות. שוב ושוב התברר כי גם בעומק הרפובליקה האסלאמית, מאחורי חומות, מצלמות ואנשי ביטחון, יש לישראל עיניים, אוזניים וזרועות ארוכות.

כך ישראל יודעת לפעול. בשקט, בחשאיות, בתחכום ובתחבולה.

גם פרויקט הטילים האיראני אינו חסין. לא תמיד ניתן להשמיד אותו במהלך אחד, אבל אפשר להאט אותו, לשבש קווי אספקה, לפגוע במערכי ייצור, לערער את שרשרת הפיקוד ולחייב את האיראנים להשקיע שוב ושוב בשיקום מה שכבר בנו. המטרה אינה בהכרח תמונת ניצחון חד פעמית, אלא מאבק מתמשך שמרחיק את האיום, מקטין אותו ומונע ממנו להבשיל לממדים שישראל אינה יכולה לשאת.

היתרון הישראלי אינו רק בכוח האש. הוא נמצא בשילוב שבין המוסד, אמ"ן, צה"ל, תעשיות הביטחון, יכולות הסייבר וההון האנושי. הוא נמצא באנשים שמסוגלים לחשוב אחרת, לזהות נקודת תורפה ולפעול במקום שבו האויב אינו מצפה להם. ולצד הכישרון, האומץ והתחכום האנושי, קשה להתעלם גם מרגעים שבהם נדמה כי יד ההשגחה מלווה את מי שפועלים להגנת ישראל, ופותחת בפניהם דרכים שנראו תחילה בלתי אפשריות.

האיראנים יכולים להחליף צנטריפוגה, לבנות מחדש מבנה שנפגע ולהכשיר מדען חדש. קשה להם הרבה יותר להשתחרר מהחשד שמישהו חדר למערכת, שמידע דולף, ושגם האתר הסודי ביותר כבר אינו באמת סודי. עצם חוסר הוודאות הזה הוא כלי אסטרטגי. הוא מכריח את המשטר לחשוש, לבדוק, לטהר שורות ולבזבז זמן ומשאבים על הגנה מפני איום שאינו תמיד מצליח לזהות.

אין בכך הבטחה שהכול יהיה פשוט. המאבק באיראן עוד עלול להיות ארוך, מסוכן ויקר. הסכם גרוע עלול להקשות על ישראל, להעניק לטהרן כסף, לגיטימציה וזמן, ולצמצם את חופש הפעולה המדיני. אסור לזלזל בכך או להסתפק בסיסמאות מרגיעות.

אבל גם אסור ליפול לייאוש.

עם נתניהו או בלעדיו, עם תמיכה אמריקנית מלאה או בלעדיה, ישראל תמשיך לעקוב, לסכל, לשבש ולפעול. היא תעשה זאת מפני שאין לה אפשרות אחרת. מניעת נשק גרעיני מאיראן אינה הבטחת בחירות של מנהיג מסוים, אלא משימת יסוד של מדינת ישראל, המופקדת בידיהם של אנשים מוכשרים ואמיצים, ובעזרת ה' גם תושלם.

ביום קשה מותר להתאכזב. מותר גם לכעוס על ההחלטות שהביאו אותנו לכאן. אבל צריך לזכור: ההסכם אינו סוף הסיפור, איראן אינה חסינה, וישראל עוד לא אמרה את המילה האחרונה.

כמובן, אל לנו לשכוח ש- "אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר"...

איראן הסכם גרעין דונלד טראמפ בנימין נתניהו

 צבע אדום

art