אבי גרינצייג: אחרי שבנט הבטיח הערב שהוא לא יעזוב את לפיד, במקום לפיד הייתי מתחיל לדאוג
מספר חולי הדמנציה יעלה משמעותית בשנים הקרובות
כך מזהירים במשרד הבריאות. ח"כ בני גנץ שיתף בוועדת הבריאות במחלת אשתו. יו"ר הוועדה ח"כ יוני משריקי: "עבור החולה, זו התמודדות יום-יומית עם אובדן זיכרון, בלבול, ירידה בתפקוד, פחד ותלות הולכת וגוברת באחרים"
אילוסטרציה צילום: unsplash
ועדת הבריאות בדקה היום (שני) את יישום התוכנית הלאומית לאלצהיימר ודמנציה, וזאת לנוכח אתגרי הטיפול, הליווי והתמיכה בחולים ובבני משפחותיהם.
לדברי יו"ר הוועדה, יוני משריקי (ש"ס) "דמנציה ואלצהיימר הן מחלות שמכניסות את החולה ואת המשפחה כולה למסע מורכב וקשה. עבור החולה, זו התמודדות יום-יומית עם אובדן זיכרון, בלבול, ירידה בתפקוד, פחד ותלות הולכת וגוברת באחרים. לצד זה, בני הזוג, הילדים והמשפחה הקרובה נושאים בנטל כבד מאוד. לא-פעם כולם יחד אינם יודעים למי לפנות, איך מקבלים אבחון, מי מלווה אחרי האבחון, ואיך ממשיכים לטפל בלי שהחולה והמשפחה יישארו לבד מול המערכת".
לדבריו, בשנת 2013 הוצגה תוכנית לאומית להתמודדות עם אלצהיימר ודמנציה. התוכנית דיברה על אבחון מוקדם, טיפול רציף, ליווי למשפחות, הכשרת צוותים ושירותים בקהילה. לפני הדיון נשאל משרד הבריאות על המלצות ליישום בתוכנית הלאומית – "ואני מוכרח לומר שאני מודאג מאוד מההתייחסות שקיבלנו".
בתוכנית דובר על הקמת רשם דמנציה לאומי - ובתשובה נאמר שיש סקר שמתבצע אחת לחמש שנים. "עם כל הכבוד, סקר אחת לכמה שנים הוא לא רשם לאומי חי, שוטף ועדכני, שמאפשר לדעת בכל רגע כמה חולים יש, איפה הם נמצאים ואיזה מענה הם מקבלים. המשרד נשאל על פריסת מרפאות זיכרון - ובתשובה נאמר לנו שאין בכלל הגדרה רגולטורית למרפאת זיכרון, ושהן לא חלק בסיסי מתהליך האבחון. אבל הרי התוכנית הלאומית עצמה דיברה על הצורך להגדיל את הנגישות לאבחון במרפאות זיכרון ובמרפאות להערכה קוגניטיבית. אז השאלה היא פשוטה: אם אין הגדרה, אין מיפוי ואין סטנדרט - איך משפחה אמורה לדעת לאן לפנות?!".
ח"כ בני גנץ (כחול לבן) שיתף את ההתמודדות עם מחלת אשתו, וסיפר על יומן שהיא כתבה בשלבים הראשונים של המחלה, שטרם פורסם. הוא השווה לפגועי טראומה, כאשר בשניהם האדם נראה רגיל ואט-אט נסוג.
לפי ברוך ליברמן, מנכ"ל עמותת "חברים לרפואה", הארגון הלאומי לסיוע תרופתי, "בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בטיפול במחלת האלצהיימר, עם פיתוחן ואישורן של תרופות שהוכיחו יכולת להאט את ההידרדרות הקוגניטיבית והתפקודית של החולים ולאפשר להם לשמור על עצמאותם לזמן רב יותר. לצד הבשורה הזו, מתמודדים החולים בישראל עם חסמים משמעותיים במימוש הטיפול. הסוגייה המטרידה ביותר נוגעת דווקא לחולים שכבר הצליחו להשיג מימון לתרופה - באמצעות ביטוח פרטי, מימון עצמי או מקורות אחרים. חולים אלה נאלצים לממן מכיסם את מכלול השירותים הרפואיים הנדרשים לקבלת הטיפול, ובכלל זה אשפוז-יום, עירויי התרופה ובדיקות-מעקב. מצב זה יוצר מציאות שבה גם כאשר החולה הצליח להשיג את התרופה עצמה, הוא עלול שלא להיות מסוגל לקבלה. על מערכת הבריאות להסדיר זאת בהקדם ולהבטיח כי כל חולה שהשיג גישה לתרופה - יוכל לקבל גם את המעטפת הרפואית הנדרשת למימושה בפועל".
