גאנם איברהים: ראש ממשלת פקיסטן: אפגוש את מוג'תבא ח'אמנאי באיראן בשבוע הבא
מכירים אותה מהשכונה? זו הציפור שהשתלטה על ישראל | כל מה שלא ידעתם על המיינה המצויה
המיינה המצויה, ציפור פולשת שמקורה בדרום אסיה, התפשטה ברחבי ישראל בזכות כושר הסתגלות יוצא דופן, אינטליגנציה גבוהה ויכולת לנצל את הסביבה העירונית לטובתה | כל מה שאולי לא ידעתם על הציפור המוכרת
המיינה המצויה צילום: freepik
הנוף העירוני בישראל עבר בעשורים האחרונים שינוי דרמטי, ואחד הגיבורים הבולטים של השינוי הזה הוא עוף בעל נוכחות קולנית ובלתי ניתנת להתעלמות.
המיינה המצויה (Acridotheres tristis), עוף ממשפחת הזרזיריים שמקורו בדרום אסיה, הפכה לאחד המינים הנפוצים ביותר בפארקים, בגינות וברחובות הערים. אך מאחורי המראה המרשים ויכולת ההישרדות הפנומנלית מסתתר מורכב אקולוגי חריף המשפיע על מאזן הטבע המקומי.
המיינה היא ציפור בגודל בינוני, באורך של כ-23 עד 26 סנטימטרים, המתאפיינת בגוף חום, ראש שחור וכתמי עור צהובים וחשופים סביב העיניים. מדובר באוכלת-כול מובהקת: תפריטה מגוון להפליא וכולל חרקים, פירות, זרעים, ואף שאריות מזון של בני אדם.
גמישות תזונתית זו, בשילוב עם העדפתה הברורה למגורים בסביבת האדם – כגון פארקים עירוניים ויישובים – הפכו אותה למין מצליח במיוחד.
ההיסטוריה של המיינה בישראל קצרה יחסית אך אינטנסיבית. הציפור הגיעה לראשונה לארץ במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20, ככל הנראה לאחר שפרטים בודדים ברחו או שוחררו מהשבי. מאותו רגע, הפגינה המיינה את תכונתה הבולטת ביותר: כושר הסתגלות עילאי. תוך שנים ספורות היא התפשטה ממרכז הארץ לכל עבר, והקימה אוכלוסיות יציבות וצפופות.
עם זאת, ההצלחה הזו גובה מחיר סביבתי כבד. המיינה מוגדרת רשמית כ"מין פולש" – בעל חיים שהגיע לסביבה חדשה בעקבות פעילות אנושית וגורם בה לנזק. המיינות משנות את המערכת האקולוגית המקומית בכמה מישורים:
- תחרות על אתרי קינון: המיינות תופסות חורי קינון טבעיים ומלאכותיים, ודוחקות מינים מקומיים המקננים במקומות דומים.
- אגרסיביות מופגנת: המיינות ידועות בהתנהגות כוחנית ותוקפנית כלפי ציפורים אחרות, ולעיתים אף כלפי חיות מחמד ובני אדם המתקרבים לקנם.
- פגיעה במינים מקומיים: מחקרים שנערכו בישראל מצביעים על כך שבאזורים בעלי צפיפות גבוהה של מיינות, חלה ירידה בהצלחת הקינון וההתרבות של ציפורי שיר מקומיות כמו דרורים, בולבולים, נקרים וירגזים.
מעבר לנזק האקולוגי, המיינה זוכה להערכה רבה בקרב חוקרי התנהגות בעלי חיים בשל תבונתה הלומדת. חוקרים גילו כי המיינה, בדומה לעורבים, ניחנה ביכולת קוגניטיבית גבוהה המאפשרת לו לזהות פרצופים אנושיים ספציפיים ולהבדיל ביניהם.
בסביבה העירונית, המיינה מנהלת "מעקב" אקטיבי אחר התושבים: היא לומדת במהירות מי מהאנשים מהווה מקור פוטנציאלי למזון (ומתקרבת אליו בביטחון), וממי שנראה כמאיים או מנסה להבריח אותה – היא שומרת מרחק בטוח. היכולת לקרוא את הסביבה האנושית ולזכור פרטים אינדיבידואליים מעניקה לה יתרון עצום במרחב האורבני.
סיפורה של המיינה המצויה בישראל מדגים כיצד בעל חיים שאינו הגדול ביותר או החזק ביותר בטבע, מצליח לכבוש מדינה שלמה בזכות שילוב של אינטליגנציה, גמישות ותושייה. היא מנצלת מקומות קינון יצירתיים (כגון ארגזי תריסים, עמודי תאורה וסדקי מבנים), צורכת כל סוג מזון זמין ומשגשגת במקום שבו מינים אחרים נסוגים.
בעוד שהמדענים והאקולוגים ממשיכים לבחון דרכים לצמצום השפעתה השלילית על חיות הבר המקומיות, המיינה ממשיכה לבסס את מעמדה כדיירת קבע ברחוב הישראלי – תזכורת חיה לכך שבטבע העירוני, המנצח הגדול הוא זה שיודע להסתגל ולהפיק את המיטב מכל מצב.
המידע והנתונים מבוססים על חומרי ההסברה של "ישראל חיות וטבע"
