השר יואב קיש: בשיחות עם נתניהו, טראמפ ניסה לדרוש שניסוג מלבנון - ראש הממשלה הבהיר לו שזה לא יקרה כל עוד חיזבאללה מאיים עלינו
איראן מתכננת להרוויח מיליארדי דולרים מעמלות מפתיחת מיצרי הורמוז
לפי הוול סטריט ג'ורנל, טהרן בוחנת גביית תשלומים על שירותי ביטחון, בטיחות וסביבה במצר, למרות התנגדות אמריקנית חריפה
מוחמד באקר קאליבאף צילום: סוכנות תסנים
איראן מנסה להפוך את מצר הורמוז ממוקד חיכוך ביטחוני למקור הכנסה אסטרטגי. לפי גורמים המעורים בנושא ששוחחו עם הוול סטריט ג'ורנל, בטהרן מעריכים כי גביית תשלום עבור שירותי ביטחון, בטיחות וסביבה במצר עשויה להניב למדינות המעורבות הכנסות של כ-40 מיליארד דולר בשנה.
המשמעות מבחינת איראן ברורה: תזרים מזומנים חדש, השפעה ישירה על אחד מנתיבי הסחר הרגישים בעולם, ושליטה שלא הייתה בידה לפני המלחמה. כחלק מהמהלך, המשטר בוחן מודלים בינלאומיים, בהם המודל הטורקי בדרדנלים, שם נגבים תשלומים מסוימים מאוניות העוברות בנתיב המים.
כדי לרכך התנגדויות, טהרן מציגה את הרעיון לא רק כיוזמה איראנית, אלא כהסדר אזורי רחב. לפי הדיווח, איראן מבקשת לצרף את שכנותיה במפרץ הפרסי להסכם, כך שיחלקו ביניהן את ההכנסות. הרעיון הוצג גם בבייג'ינג, בניסיון לגייס לו תמיכה מצד סין.
"כולם צריכים לדעת שניהול המיצר לעולם לא יחזור להיות כפי שהיה קודם", אמר מוחמד באקר קאליבאף, ראש צוות המשא ומתן של איראן, במהלך ביקור בעומאן ביום שלישי. הביקור נועד לדון בהסדרים שמקדמת טהרן עם שכנתה מעבר לנתיב המים.
בארה"ב דוחים את הרעיון בתוקף. מזכיר המדינה מרקו רוביו אמר במהלך ביקור בבחריין כי גביית אגרות או עמלות במצר הורמוז תקבע תקדים מסוכן, שיתפשט לדבריו "כמו נגיף הדבקה" ויוביל לכאוס. רוביו הוסיף כי "אף מדינה על פני כדור הארץ אינה זכאית לגבות תשלום עבור שימוש בנתיבי מים בינלאומיים", וכי תנאי כזה לא יהיה מקובל בשום הסכם.
רוביו אמר עוד כי מדינות המפרץ דחו את רעיון גביית האגרות עבור חציית המצר. עומאן, שמכירה באמנה האוסרת על גביית אגרות בנתיבי מים בינלאומיים, הבהירה גם היא כי כל הסדר עתידי בהורמוז לא יכלול דמי מעבר.
עם זאת, האיראנים ממשיכים לקדם את התשתית למהלך. לפי כלי תקשורת ממלכתיים באיראן, טהרן כבר הקימה חברת ביטוח שתשמש את האוניות המבקשות לחצות את המצר, והזהירה כי מעבר מחוץ לנתיבים המיועדים מסוכן ביותר ואסור.
לאחר השיחות השבוע, איראן ועומאן מסרו כי הדיונים התמקדו בשירותים הנדרשים לניהול העתידי של המצר ובעלויות הנלוות לכך. מאחורי הניסוח הזה מסתתרת המחלוקת המרכזית: האם מדובר בהסדר טכני לניהול נתיב ימי רגיש, או במהלך איראני שנועד להפוך את הורמוז למנוף כלכלי ומדיני חדש.
