"הלב של כולנו שבור": מאות ליוו את האברך ר' עקיבא ראנד ז"ל

מסע הלוויה קורע לב ומצמרר נערך בשעת לילה מאוחרת בירושלים עת הובא האברך הצעיר הרה"ח ר' עקיבא ראנד ז"ל מחשובי חסידי טשערנוביל, שנהרג בתאונת דרכים קשה במולדובה ביום רביעי שעבר, לאחר מאמצים כבירים ושחרור גופתו ממולדובה הודות לפעילותם המאומצת של גדולי העסקנים בשילוב מתנדבי ארגון זק"א.

ארונו של המנוח נחת בישראל בסביבות השעה 23:00 בלילה בנתב"ג, שם המתינו בני משפחתו הכאובים יחד עם מורו ורבו האדמו"ר מטשערנוביל, אליו היה המנוח קשור בלב ונפש בקשר בל ינתק. האדמו"ר ליווה את ארונו בנתב"ג בבכיות תמרורים. חסידי טשערנאביל מספרים כי מאז האסון הנורא בשבוע שעבר, האדמו"ר לא נם ולא שקט, ועמד מקרוב על כל פרטי הטיפול, הן בחיזוק המשפחה השבורה והן בהפעלת קשרים מסביב לשעון מול גדולי העסקנים, כדי להביא לשחרור מהיר של הגופה ללא נתיחה חלילה.

מנתב"ג הובא ארונו של המנוח, בסביבות השעה 1:00 בלילה, אל היכל בית המדרש של חסידי טשערנוביל ברחוב תובל בשכונת רוממה בירושלים, המקום בו קבע ר' עקיבא ז"ל את חוק לימודיו ותפילותיו, ושם נמנה על חשובי האברכים ואף שימש כאחד מגבאי בית המדרש המסורים. 

חרף השעה המאוחרת, מאות רבות מתושבי השכונה והחסידים גדשו את הרחובות, שבורים ורצוצים מהבשורה המרה, שכן ר' עקיבא היה דמות אהובה, איש חם וטוב לב שכל מכריו חשו אליו קרבה מיוחדת של ידידי נפש.

ראשון המספידים היה סבו, הגאון הרב גרינצווייג מירושלים, אשר בבכי תמרורים תיאר את הקשר הייחודי עם נכדו חביבו. הסב סיפר כי מאז עלה ר' עקיבא לישראל, היה מגיע אליו בקביעות, שימש אותו בנאמנות ועמד לימינו בכל צורך. עוד חשף הסב סיפור מופלא ומצמרר: "לפני כשנתיים הגיע אליי ר' עקיבא וביקש לערוך עמי סיום ש"ס פרטי על כל התלמוד הבבלי שזכה ללמוד ולסיים. הוא התחנן בפניי שהדבר יישאר בסוד מוחלט בינינו, וכך היה. הוא סיפר לי שקיבל על עצמו את הקבלה הזו עוד בימי הקורונה, וברוך השם זכה לסיים את הש"ס כולו בחשאי, מבלי שאף אחד מבני המשפחה ידע על כך דבר".

לאחר מכן הספיד רב קהילת טשערנוביל בירושלים, הרה"צ רבי אהרן טברסקי, שביכה מרה את האבידה הגדולה לקהילה. בדבריו עמד על מסירותו העצומה של המנוח לכל סובביו: "אין אברך, בחור או ילד בקהילה שלא זכה למאור פנים ומילה טובה מר' עקיבא, או שלא קיבל טובה מידיו הרחבות. הוא היה שוקד על התורה בהתמדה עצומה כאן בבית המדרש, והיה מהראשונים להגיע לתפילה, מוקדם מכולם". הרב קרא לציבור להתחזק בעקבות הטרגדיה המזעזעת, לקבל קבלות טובות איש איש בביתו, ובייחוד לעמוד על קדושת בית המדרש, עניין שהיה קרוב מאוד לליבו של המנוח, אשר מסר את נפשו בתקופה האחרונה למען רכישת שטח להרחבת בית המדרש. בסיום דבריו ביקש מחילה בשם כל בני הקהילה.

הרה"צ רבי אהרן טברסקי מספיד | באדיבות המצלם

בקול שבור ורועד נפרד מהמנוח אביו, הרה"ג ר' מרדכי דוד ראנד מלונדון. האב המיוסר זעק בבכי כי בנו היה הלב הפועם של המשפחה כולה: "הוא מסר את נפשו עבור כל אחד ואחד מאיתנו. לא היה בן משפחה שר' עקיבא לא דאג לצרכיו במסירות אבהית. הלב ממאן להאמין לטרגדיה האיומה והפתאומית שפקדה אותנו".

הספד תמרורים קורע לבבות נשמע מפי חמיו הרה"ג רבי יוסף מרדכי וייס, רב בית המדרש 'מחזיקי הדת' בשווייץ. בדבריו שיתף בשיחתם האחרונה שהפכה לצוואה מצמררת: "לפני שבוע הגעתי לביקור בזק בארץ למשך 24 שעות. עקב אילוצי טיסות נאלצתי לעזוב את ביתם במהירות בשעה 12:00 בצהריים, בשעה שר' עקיבא שהה בלימודיו בכולל, ולא הספקנו להיפרד. כשהגעתי לשדה התעופה, צלצל אליי ר' עקיבא ואמר לי במילים אלו: 'השווער, לא יצא לי להיפרד ממך, וכעת כבר מאוחר מדי...'. יממה לאחר מכן הוא המריא למולדובה לפקוד קברי צדיקים, ושם אירע האסון הנורא. כעת אנו זועקים אליו את אותן המילים: 'לא יצא לנו להיפרד ממך, וכעת כבר מאוחר מדי!'".

חמיו מספיד במסע הלוויה | באדיבות המצלם

חמיו המשיך לבכות וסיפר על גדלותו של חתנו: "הוא היה אברך מופלא שכל מכריו אהבוהו. בכל מקום אליו הגיע, התמסר בכל נפשו למען בית הכנסת והקהילה. הוא היה נשוי לבתי למעלה מעשר שנים, מתוכן עברו חמש שנים קשות ומורטות עצבים בציפייה לזרע של קיימא. האמונה היוקדת שהוא השריש בכל סובביו הייתה בלתי נתפסת. הוא תמיד שינן שהכל לטובה וגזירה היא מהשמיים, והצליח לנטוע אמונה כה חזקה בבתי, עד שראינו את פירותיה המדהימים ברגע האסון. כששלחו שליחים לבשר לה את הבשורה המרה יחד עם אחיותיה, האלמנה הצעירה זעקה מיד 'שמע ישראל' וקיבלה את הדין בדומיה ובגבורה, זו האמונה הטהורה שהוא נטע בה! גם בנם היתום, רך בשנים כבן שש, כששמע על הטרגדיה שאל בתמימות של תינוק של בית רבן: 'למה לא סיפרו לי חמש דקות לפני שזה קרה? הייתי מתפלל להשם ואני בטוח שזה לא היה קורה'. אלו פירות של אברך שחי ונשם אמונה פשוטה. סדר יומו היה קודש קודשים; הוא היה קם מדי יום בנץ החמה, בשעה 5:30 בבוקר, ללא פשרות, גם לאחר ליל הסדר או שמחות משפחתיות".

בבכי קורע לב הודה חמיו לעוסקים במלאכה: "אנו מודים להשם ולכל העסקנים המסורים שעמלו להשיב את הגופה ללא נתיחה. הגופה שלמה, אך הלב של כולנו מרוסק לרסיסים! תעלה למרומים ותהיה מליץ יושר עבור הרעיה האלמנה ושלושת היתומים הרכים, ובהם התינוקת שרק לפני שמונה שבועות זכית לערוך לה קידוש לרגל הולדתה". חמיו התחייב בקול חנוק מדמעות כי יחד עם המחותנים יעשו הכל כדי לגדל את היתומים בדרך התורה והחסידות.

דברים חוצבי להבות נשא הגאון החסיד רבי דניאל חיים אלתר, רב בית המדרש 'ארי שבחבורה' שבו נהג המנוח להתפלל. בדבריו אמר: "צר לי עליך אחי נעמת לי מאוד, הדמות של ר' עקיבא האוחז בספר התורה בדביקות לא תמוש מלבנו לעולם. זה היה כל מהותו, אחוז ודבוק בתורה הקדושה, ורק היא עניינה אותו בחייו".

הגרד"ח אלתר מספיד | באדיבות המצלם

עוד נשאו דברי הספד וכיבושין אחד מדייני קהל מחזיקי הדת בעלזא בלונדון, הרה"ג רבי שלמה דוד קליין, וכן נשמעו דברי פרידה קורעי לב מאחיו ומגיסו של המנוח.

עין לא נותרה יבשה ורבים פרצו בבכי תמרורים כאשר היתום הרך, ילד בן שש בלבד, בירך בקול דק ורועד "ברוך דיין האמת" ואמר את ה'קדיש' המצמרר על אביו הצעיר.

לאחר מכן יצא מסע הלוויה ברחובות ירושלים, כאשר המוני מלווים מלווים את הארון בדרכו האחרונה לעבר הר המנוחות, שם נטמן למנוחת עולמים לקול זעקות שבר ובכי של בני המשפחה והחסידים.

המשתתפים במסע הלוויה מעידים כי ירושלים לא ראתה מחזה כזה זמן רב; מאות אנשים השחירו את הרחובות, ודמעות רבות נשפכו על האסון המזעזע שקטע חיים כה צעירים ומבטיחים. כל אחד ואחד מהנוכחים הרגיש שאיבד ידיד אישי קרוב, בשל מאור פניו המיוחדות של המנוח שקירב כל אדם באשר הוא.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.