מאז התפוצצות פרשת "יד לוחצת יד" הכפילה ההסתדרות את ההוצאות על פרסום במיליוני שקלים
1000 ימים לפרוץ המלחמה: כ-26,200 פצועים, מתקרבים ל-50.000
אגף השיקום במשרד הביטחון מעדכן כי מספר פצועי המלחמה שפנו לטיפול, הגיע לכ-26,200. 65% מבין הפונים לאגף מתמודדים עם מצוקה נפשית או פוסט טראומה. "המערך הלאומי של שיקום פצועי המלחמה עלול לקרוס"
מלחמת חרבות ברזל צילום: דובר צה"ל
אגף השיקום במשרד הביטחון מפרסם היום (חמישי) נתונים חריגים על היקף פצועי המלחמה ועל העלייה החדה במספר הפונים לטיפול בשל מצוקה נפשית. לפי הנתונים, מתוך כ-26,200 פצועים ופצועות צה"ל וכוחות הביטחון המטופלים כיום באגף, כ-65% מבקשים טיפול בשל פוסט טראומה, חרדה, קשיי הסתגלות, דיכאון ופגיעות נפשיות נוספות.
במשרד הביטחון מעריכים כי עד שנת 2028 יגיע מספר כלל הפצועים המטופלים באגף השיקום לכ-100 אלף, מהם כ-50 אלף שיתמודדו עם פגיעות נפשיות. במשרד מזהירים כי ללא תקצוב ויישום מיידי של המלצות ועדת המומחים הציבורית בראשות פרופ' שלמה מור יוסף, מערך השיקום לא יוכל לעמוד בעומס.
מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף במיל' אמיר ברעם, אמר בכנס ארגון נכי צה"ל כי "מימוש ההמלצות הללו הוא לא אופציה, הוא חובתה של מדינת ישראל. לא רק שר הביטחון, גם שר האוצר בירך על מסקנות הוועדה ותמך בהן, אך ניבחן כולנו בתוצאה, בביצוע ולא בהצהרות. אנו נעמוד על מימוש המסקנות. אם לא נעשה זאת, המערך הלאומי והרגיש הזה של שיקום פצועי המלחמה, העושה עבודת קודש, עלול לקרוס תחת העומס".
לפי הנתונים, כ-17,000 מפצועי המלחמה מתמודדים עם פציעה נפשית, ומתוכם כ-7,700 מתמודדים גם עם פציעה פיזית. כ-9,000 מטופלים מתמודדים עם פגיעה פיזית בלבד, בהם 97 פצועים הסובלים מקטיעת גפיים.
עוד עולה מהנתונים כי 62% מהפצועים הם משרתי מילואים, 21% משרתים בשירות חובה, 10% משרתי משטרת ישראל ו-7% משרתי קבע. בחלוקה המגדרית, 92% מהמטופלים הם גברים ו-8% נשים.
קרוב למחצית מהמטופלים החדשים, 48%, הם צעירים מתחת לגיל 30. עוד 30% הם בני 30 עד 39, ו-22% הם בני יותר מ-40. באגף השיקום מדגישים כי במהלך המלחמה הורחבו המענים באופן משמעותי, בין היתר באמצעות כ-4,000 מטפלים נפשיים, פי ארבעה מתחילת המלחמה, פי שלושה בתים מאזנים, הקמת 9 חוות שיקומיות ברחבי הארץ, ניידת טיפול נפשי במצבי משבר ומצוקה ומחלקה סיעודית ייעודית לצעירים.
עם זאת, במשרד הביטחון מבהירים כי לנוכח היקף הפצועים והתחזיות לשנים הקרובות, המענה הקיים אינו מספיק עוד, ונדרש מהלך לאומי רחב שיאפשר לאגף השיקום להמשיך לטפל בפצועי המלחמה לאורך זמן.
