קטארגייט ומחיקת הראיות: גיל בירגר, שהעביר את התשלום, מחק את ההתכתבויות עם פלדשטיין לאחר מעצרו בפרשת הבילד
העיתון האמריקני מסמן: זה האיש שמאיים על שלטון נתניהו
העיתון מציג את השכול והרקע הצבאי כמנועי כוחו של איזנקוט, אך מדגיש: עמדותיו מעורפלות והדרך לממשלה תלויה במפלגות הערביות
גדי איזנקוט צילום: Chaim Goldberg/Flash90
ה"וול סטריט ג'ורנל", מהעיתונים החשובים והמשפיעים בארה"ב, מציג הבוקר (שני) את גדי איזנקוט כאיום הפוליטי המרכזי על המשך שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. תחת הכותרת "גנרל לשעבר מתגלה כיריבו המרכזי של נתניהו בבחירות", מתאר העיתון כיצד הרמטכ"ל לשעבר, שאיבד את בנו במלחמה בעזה, זוכה לאחרונה לעלייה חדה בתמיכה.
לפי העיתון, כוחה של מפלגת ישר בראשות איזנקוט כבר משתווה לזה של הליכוד. סקר ששודר בכאן 11 העניק לשתי המפלגות 23 מנדטים כל אחת, בעוד נפתלי בנט נותר מאחור עם 16 מנדטים. בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה קיבל איזנקוט 41 אחוזים, לעומת 40 אחוזים לנתניהו.
הכתבה בנויה במידה רבה על הניגוד שמשרטט העיתון בין שני האישים. איזנקוט מוצג כבן למשפחת עולים ממרוקו, שגדל באילת והחל את דרכו כלוחם בגולני עד שהגיע לתפקיד הרמטכ"ל. נתניהו מתואר כמי שנולד למשפחה אקדמית מבוססת, גדל חלק מילדותו בארה"ב ולמד במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.
העיתון מדגיש גם את המחיר האישי הכבד ששילם איזנקוט במלחמה. בנו הצעיר גל, בן 25, נפל בקרבות בעזה בעת שאביו כיהן כחבר בקבינט המלחמה. שני אחיינים נוספים שלו נפלו אף הם. לפי הכתבה, השכול האישי והזדהותו עם משפחות המשרתים והמילואימניקים הפכו למרכיב מרכזי באמון שהוא מקבל מחלקים בציבור.
ב"וול סטריט ג'ורנל" בחרו להבליט גם את העובדה שבניו של נתניהו לא שירתו במילואים במהלך המלחמה, ואת הביקורת על אורח חייו של בנו הבכור במיאמי. ההשוואה מציבה את איזנקוט כדמות המזוהה עם השירות וההקרבה, מול נתניהו, שהעיתון מתאר כמי שמתמודד עם ביקורת ציבורית בעקבות המלחמה באיראן ועם קושי גובר להרכיב ממשלה.
עם זאת, הכתבה אינה מעניקה לאיזנקוט תמונה חיובית בלבד. העיתון מציין כי הוא עדיין לא הציג עמדות ברורות בכמה מהסוגיות הביטחוניות המרכזיות, ובהן עתידה של רצועת עזה. מנגד, מודגש כי איזנקוט אינו איש שמאל מדיני, וכי הוא מזוהה עם "דוקטרינת הדאחייה", המבוססת על הפעלת כוח צבאי עוצמתי כדי להרתיע ארגוני טרור.
חלק מרכזי נוסף בכתבה עוסק ביחסי נתניהו עם נשיא ארה"ב. לפי העיתון, היחסים בין הנשיא טראמפ לראש הממשלה נסדקו בעקבות המלחמה באיראן והמחלוקות על התקיפות הישראליות בלבנון. הכתבה מזכירה כי הנשיא טראמפ הטיל לאחרונה ספק בשאלה אם נתניהו מעוניין להמשיך בתפקיד, ואף נמנע מהתחייבות חד משמעית לתמוך בו בבחירות.
למרות התמונה הקשה שמשרטט העיתון, הוא מזהיר מפני הספד פוליטי מוקדם לנתניהו. ראש הממשלה מתואר כאחד ממנהלי מערכות הבחירות המנוסים בישראל, שכבר הצליח בעבר לחזור ממצבים שנראו אבודים. לפי פרופסור גלית טלשיר מהאוניברסיטה העברית, האסטרטגיה של נתניהו אינה בהכרח לנצח, אלא למנוע מהמחנה שמולו להשיג רוב.
בתרחיש כזה, גם אם הליכוד לא יצליח להרכיב קואליציה יציבה, נתניהו עשוי להישאר ראש ממשלת מעבר ולהוביל את ישראל למערכת בחירות נוספת. בליכוד כבר תוקפים את נקודת התורפה המרכזית של איזנקוט וטוענים כי אין לו אפשרות להקים ממשלה ללא תמיכת המפלגות הערביות.
השורה התחתונה של ה"וול סטריט ג'ורנל" ברורה: איזנקוט הפך למתחרה הישיר והמסוכן ביותר לנתניהו, אך כוחו בסקרים עדיין אינו מבטיח לו ממשלה. מול הסיפור האישי, המוניטין הצבאי והאמון שהוא מעורר, ניצבים חוסר ניסיונו הפוליטי, העמימות בעמדותיו והתלות האפשרית במפלגות הערביות.
