המרוץ למזכ"לות האו"ם: שבעה מועמדים מתמודדים על הנהגת הארגון הבינלאומי

המרוץ לתפקיד מזכ"ל האו"ם הבא נכנס להילוך גבוה. בסוף השנה יסיים אנטוניו גוטרש את תפקידו, וב-1 בינואר 2027 ייכנס לתפקיד המזכ"ל העשירי של הארגון לתקופת שירות בת חמש שנים. עד כה הוכרזו שבעה מועמדים רשמיים, שכל אחד מהם מנסה לגייס את תמיכת המדינות החברות ובעיקר את גיבוי חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון, המחזיקות בזכות וטו על המינוי.

אחד המועמדים הבולטים הוא רפאל גרוסי מארגנטינה, העומד בשש השנים האחרונות בראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. גרוסי, בן 65 ואב לשמונה ילדים, נחשב לדמות מוכרת בזירה הבינלאומית בזכות מעורבותו בסוגיית תוכנית הגרעין האיראנית ובמאמציו לשמור על פעילות הפיקוח הגרעיני גם במהלך המלחמה באוקראינה. בין הישגיו הבולטים נזקפת הצבת צוותי פיקוח של הסוכנות בתחנת הכוח הגרעינית בזפוריז'יה, שנכבשה בידי רוסיה. מנגד, מבקריו טוענים כי נהג בגמישות רבה מדי כלפי איראן בניסיונותיו להגיע להסכמות.

מועמדת בולטת נוספת היא רבקה גרינספן, כלכלנית יהודייה מקוסטה ריקה, וסגנית נשיא לשעבר של מדינתה, המשמשת כיום מזכירת ועידת האו"ם לסחר ולפיתוח. גרינספן הודיעה כי פרשה זמנית מתפקידה כדי להימנע מניגוד עניינים במהלך המרוץ. לדבריה, מטרתה היא לקדם ארגון יעיל וגמיש יותר, תוך שמירה על ערכי היסוד של שלום, פיתוח וזכויות אדם.

גם נשיאת צ'ילה לשעבר, מיצ'ל בצ'לט, מבקרת חריפה של ישראל נמנית עם המועמדים. בצ'לט עמדה בעבר בראש נציבות זכויות האדם של האו"ם ובראש סוכנות האו"ם לקידום. ואולם, מועמדותה נחלשה לאחר שממשלת צ'ילה הסירה את תמיכתה בה, והיא אף ספגה ביקורת מצד גורמים בארצות הברית שטענו כי לא נקטה עמדה תקיפה דיה כלפי רדיפת בני האויגורים בסין.

מאפריקה מתמודד נשיא סנגל לשעבר מאקי סאל, גיאולוג במקצועו, שהנהיג את ארצו במשך 12 שנים. סאל קורא להרחבת ייצוגן של המדינות המתפתחות במועצת הביטחון ולחיזוק שיתוף הפעולה הבינלאומי. אם ייבחר, יהיה האפריקני השלישי בלבד שיעמוד בראש הארגון, אחרי בוטרוס בוטרוס־גאלי וקופי אנאן.

מועמדת נוספת היא  מריה פרננדה-אספינוזה מאקוודור, ששימשה בעבר כשרת החוץ, שרת ההגנה, שגרירת ארצה באו"ם ונשיאת העצרת הכללית. היא מציגה את עצמה כמועמדת המבקשת להחזיר לאו"ם את יכולתו לקבוע סדרי עדיפויות ברורים ולפעול בנחישות מול האתגרים העולמיים.

גם קרולין רודריגס-בירקט מגיאנה הצטרפה למרוץ. היא משמשת כנציגת הקבע של ארצה באו"ם והייתה הנציגה הילידית הראשונה ששימשה שרת החוץ של גיאנה. היא התחייבה לפעול לייעול עבודת הארגון, לחיזוק מניעת סכסוכים ולהגברת הפעילות בתחום האקלים. אם תיבחר, תהיה האזרחית מאזור הקריביים שתעמוד בראש האו"ם.

את רשימת המועמדים משלים אולארה אוטונו מאוגנדה, לשעבר תת-מזכ"ל האו"ם. אוטונו, בן 75, הוא המבוגר מבין המתמודדים. במצעו התחייב להמשיך ברפורמות במוסדות האו"ם, להשקיע מאמצים בפתרון סכסוכים בינלאומיים ולפעול להקמת גוף ייעודי שיפקח על פעילות הארגון בתחום הטכנולוגיות המתקדמות, לצד קידום המאבק בשינויי האקלים.

בחירת מזכ"ל האו"ם נחשבת לאחד ההליכים המדיניים הרגישים ביותר בזירה הבינלאומית. מעבר לתמיכת רוב המדינות החברות, כל מועמד חייב לזכות גם באישור מועצת הביטחון, שבה מחזיקות ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת בזכות וטו. משום כך, לא רק כישוריו של המועמד יקבעו את זהות המזכ"ל הבא, אלא גם האיזון הפוליטי בין המעצמות.

מזכ"ל האו"ם היוצא, אנטוניו גוטרש, ייזכר לעד כאחד מראשי הארגון שעיין את ישראל ותיעב אותה בצורה המובהקת ביותר. לאורך שנות שירותו התייצב פעם אחר פעם נגד ישראל, הרבה בהתבטאויות חריפות ובגינויים חוזרים ונשנים, ואימץ באופן אובססיבי, קו עקבי של הטחת ביקורת והשמצות כמעט בכל סוגיה הנוגעת למדינת ישראל. בעוד משברים עקובים מדם במדינות אחרות כמעט ולא זכו להתייחסות מצדו, ככל שזה נגע לישראל, הרושם היה כי הוא אוטו-אנטישמי.

מבין שבעת המועמדים שהכריזו עד כה על התמודדותם לתפקיד, רפאל גרוסי מארגנטינה נחשב בעיני גורמים רבים כמועמד שעשוי להיות הידידותי והמאוזן ביותר כלפי ישראל. כראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), הוא נקט לאורך השנים קו תקיף יחסית כלפי תוכנית הגרעין האיראנית, התריע מפני היעדר שיתוף הפעולה של טהרן עם פקחי הסוכנות והתעמת לא אחת עם המשטר האיראני סביב ממצאי הסוכנות.

לעומתו, בצ'לט מצ'ילה נתפסת בישראל כדמות ביקורתית בהרבה. בתקופתה כנציבת זכויות האדם של האו"ם היא הובילה שורה של מהלכים וגינויים נגד ישראל, ובירושלים ראו בה את אחת הדמויות המזוהות ביותר עם הקו האנטי ישראלי במוסדות האו"ם.

גם פרננדה-אספינוזה מאקוודור אינה נתפסת כמועמדת אוהדת במיוחד. היא שימשה בממשלתו של רפאל קוראה, שנקט קו ביקורתי כלפי ישראל, ובמהלך פעילותה באו"ם הדגישה בעיקר סוגיות של זכויות אדם.

גרינספן מקוסטה ריקה אינה מזוהה עם עימותים חריפים מול ישראל, אך גם אינה נחשבת לדמות הקרובה לעמדותיה. עיקר עיסוקה לאורך השנים היה בפיתוח כלכלי, סחר בינלאומי וקידום יעדי הפיתוח של האו"ם, ופחות בסוגיות המדיניות של המזרח התיכון.

נשיא סנגל לשעבר, מאקי סאל, מקדם בעיקר את האינטרסים של מדינות אפריקה והעולם המתפתח, ובהם הרחבת הייצוג במועצת הביטחון והפחתת נטל החובות. יחסיו עם ישראל היו לאורך השנים תקינים, אך הוא אינו מזוהה עם תמיכה מיוחדת בה.

כמוהו גם רודריגס-בירקט מגיאנה, אשר בנתה את מעמדה בעיקר בזירה הדיפלומטית של האו"ם, ואין לה רקע משמעותי הקשור לישראל. היא מתמקדת במניעת סכסוכים, בפיתוח ובמאבק בשינויי האקלים, ונחשבת למועמדת מקצועית ללא תדמית ברורה בסוגיה הישראלית. וכך גם אולארה אוטונו מאוגנדה.

בשורה התחתונה, אם בוחנים את המועמדים דרך המשקפיים הישראליות, נראה כי גרוסי הוא המועמד שמעורר את מידת האמון הרבה ביותר בירושלים, בעוד בצ'לט נתפסת כמועמדת הפחות נוחה מבחינת ישראל. יתר המתמודדים ממוקמים ככל הנראה באמצע, ללא רקורד בולט במיוחד של תמיכה או עימות עם ישראל.