משפחת יהלומי: "דורשים לבדוק את כל התרחישים, כולל אפשרות לפח"ע"
133 ימים לבד בלב האוקיינוס: סיפור ההישרדות שלא ייאמן
מזכה הרבים הרב יצחק פנגר בסיפור נפלא לשבת על אדם אחד בלבד ששרד מטביעת אוניית סוחר באוקיינוס האטלנטי ואז מצא את עצמו לבד על רפסודה קטנה, עם מעט מים ומזון וללא כל דרך לדעת מתי יינצל, כיצד ניצל בכל זאת? ואיך זה קשור לפרשת השבוע?
לשרוד ארבעה חודשים לבד על רפסודה בלב האוקיינוס, אתם מסוגלים?
רובנו היינו אומרים: אין סיכוי.
אבל אם הייתי שואל: אתה מסוגל לעבור את היום הזה?
התשובה הייתה אחרת.
ב־23 בנובמבר 1942 הפליגה אוניית סוחר בריטית באוקיינוס האטלנטי, כשצוללת גרמנית פגעה בה בשני טורפדות
בתוך דקות האונייה שקעה. מתוך 54 האנשים שהיו על סיפונה, 53 נהרגו. אדם אחד בלבד שרד: פון לים, איש צוות סיני בן עשרים וארבע, ששירת כדייל באונייה.
פון לים מצא את עצמו במים. הוא הצליח להגיע לרפסודת הצלה קטנה. היו עליה מעט מים ומזון לשעת חירום, מספיק כדי להחזיק זמן קצר. ודאי לא ארבעה חודשים.
בהתחלה הוא קצב לעצמו את המנות, אבל הימים עברו, האופק נשאר ריק והאספקה הלכה ואזלה. לא היה רדיו, לא היה טלפון ולא הייתה שום דרך לדעת אם מישהו בכלל יודע שהוא חי.
פון לים הבין שאם הוא רוצה להישאר בחיים, הוא יצטרך להפסיק להסתמך על מה שהיה ברפסודה, ולהתחיל להיות יצירתי
הוא למד לאסוף מי גשם, לאלתר ציוד דיג ולתפוס דגים
האתגר הגדול ביותר לא היה הרעב, ולא הצמא - אלא השאלה: עד מתי?
עוד יום? עוד שבוע?
הוא החליט, בכל יום, לשאול את עצמו: "מה אני צריך לעשות היום כדי להישאר בחיים?".
בסופו של דבר, אחרי 133 ימים לבדו על הרפסודה, הבחינו בו דייגים ברזילאים סמוך לחופי ברזיל, והעלו אותו לסירתם.
לאחר שובו קיבל את מדליית האימפריה הבריטית, וסיפור ההישרדות שלו נעשה לאחד המקרים המתועדים המפורסמים ביותר של הישרדות יחיד בים.
בפרשת השבוע כתוב: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ". רש"י אומר - "התהלך עמו בתמימות... ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות". כלומר, תמימות אינה לומר שלא צריך לתכנן, אלא היא היכולת לעשות באחריות את מה שנמצא בידי היום - בלי לדרוש שהקב״ה יראה לי כבר עכשיו את כל הדרך עד הסוף.
אנחנו רוצים לדעת: מה יהיה בעוד שנה? איך זה יסתדר? מאין יגיע הכסף?
מה יקרה עם הבריאות? מה יהיה עם הילדים? איך ייראה הפרק הבא?
ולפעמים אין תשובה.
אבל יש "מים" להיום.
לפעמים הקב״ה אינו נותן לנו היום אספקה לשנה. הוא נותן לנו כוח ליום.
וכאשר מגיע מחר - מקבלים את היום הבא.
שבת שלום!
שלכם, יצחק פנגר
