תאגיד השידור הציבורי בקנדה הוריד משידור את ניל הרלנד, עיתונאי יהודי בעל וותק של שלושה עשורים, לאחר שפרסם שביום הכיפורים הייתה הפגנה פרו-פלסטיני מול בית הכנסת בו הוא מתפלל בטורונטו.
בגיל 44 בלבד, השיבה מרת גולן ע"ה את נשמתה, ו-8 יתומיה שואלים "אמא לא חוזרת?"
מי שהייתה הלב הפועם של הבית וקירבה רבים באהבה לאבינו שבשמיים, הותירה אחריה אלמן ושמונה ילדים, כשהקטן בהם בן ארבע בלבד • עכשיו, כשבחוץ כולם חוגגים, הם זקוקים לנו כדי להצליח לקום מההריסות • הסיפור המלא
-
בשיתוף ועד הרבנים | חרדים | כתבה שיווקית
הלווייתה של מרת מיטל טובה גולן ע"ה צילום: ועד הרבנים
בית משפחת גולן היה תמיד מלא בחיים, שמונה ילדים מתרוצצים ושמחים, עד שבאותו ערב חג, לפני שנתיים, אמא מיטל טובה לא הרגישה טוב. היא ניסתה להמשיך כרגיל, אך משלא חלפה התחושה פנתה לרופא. בתוך זמן קצר נחתה עליהם הבשורה המרה מכל: המחלה הקשה התגלתה.
מאותו רגע, חייהן של עשר נפשות השתנו מהקצה אל הקצה. שמונה ילדים נכנסו למסלול חיים של טלטלה בלתי פוסקת. הבית הפך לזירת מאבק, בין אשפוזים, טיפולים וחרדות. לא הייתה עוד שגרה, תוכניות בוטלו ברגע, והילדים ניסו להמשיך להיות ילדים בזמן שהם רואים את אימם סובלת, נאבקת על חייה, ומייחלים בכל ליבם שהטיפול הבא יביא את הנס.
כדי להבין את עוצמת האסון, צריך להכיר את האישה המופלאה שהחזיקה את הבית. לפני כעשרים שנה, חזרו בני הזוג גולן בתשובה ובנו את עולמם הרוחני בעשר אצבעות. אך מיטל טובה ע"ה לא הסתפקה בביתה הפרטי. היא הייתה מגדלור של קירוב רחוקים. לא דרך נאומים ודרשות, אלא דרך הלב: עם חיוך קורן, מילה טובה, ואמונה יוקדת. נשים וחברות מספרות על אישה שאי אפשר היה להישאר אדישים בנוכחותה – כשמיטל טובה נכנסה לחדר, נכנסה איתה השמחה.
תורמים עכשיו ומצילים את היתומים של מיטל טובה גולן ע"ה >>>
הפלא העצום ביותר התגלה דווקא בשנתיים האחרונות. כשהמחלה כרסמה בגופה והייסורים היו מנת חלקה היומיומית, נשמתה רק הלכה והתעצמה. היא המשיכה לחשוב על אחרות, לחזק בענייני טהרה וצניעות, לעודד ולשמח. הגוף קרס, אך המחלה מעולם לא הצליחה לכבות את שמחת החיים שבה.
שנתיים של מלחמת הישרדות הגיעו אל סיומן הדומע דווקא בערב יום כיפור. מרת מיטל טובה גולן השיבה את נשמתה לבוראה והיא בת 44 בלבד. בבית נותרו שמונה יתומים המומים וכואבים. הבכור רק בן 19, והקטן, ילד רך בן ארבע, שעודנו זקוק לאימו בכל רגע ביום. איך מסבירים לילד בן ארבע שאמא לא תחזור לעולם? איך אוספים שמונה ילדים שחיו בטלטלה במשך שנתיים, אל תוך מציאות שבה העוגן המרכזי של חייהם נעלם לנצח?
וכעת, מגיעים החגים. בחוץ הרחובות לובשים חג, משפחות בונות סוכות, קונות בגדים ומתכוננות לימים של שמחה. אך בצפת, יש בית אחד שבו החג נראה כמו צל כבד. זהו החג הראשון בלי אמא. האב עומד לבדו מול ההריסות: שמונה ילדים שבורים, בית שעבר שנתיים של שחיקה איומה, הר של הוצאות רפואיות ואחרות, והיעדר משפחה מורחבת שיכולה לשאת איתו את העול. מי ידאג לבגדים של הילדים? מי יכניס את שמחת החג לבית האבל הזה? מי יעזור לאבא לאסוף את השברים כשהוא בעצמו קורס מכאב?
את מיטל טובה ע"ה אי אפשר להחזיר לילדיה. את הדמעות של ילד בן ארבע שמחפש את אמא אי אפשר למחות במילים. אבל אנחנו בהחלט יכולים למנוע מהם לקרוס אל תהום של עוני, מחסור וייאוש.
