לא רק המודיעין בישראל. טייס המשנה - אל חמאמי חמק ממערכות האיסוף האלקטרוני של ה-NSA וזאת למרות שהשתמש בחמש רשתות חברתיות שונות: וויטר/אינסטגרם/טיקטוק/לינקדין תחת שם משפחה אמיתי, ופרופיל של טיס עומאני פעיל שמשבחאת ח'אלד שייח' מוחמד שנחשב לאדריכל הראשי והמתכנן פיגועי 11 בספטמבר 2001. מהחקירה עולה כי כי ניסה לרכוש ידע בסחר במטבע וירטואלי ייתכן לשם קבלת כספים ללא עקבות (אינטלי טיימס)
שטייף וגלי צה"ל יפצו את אפי נוה בכ-600 אלף שקל: "התנהלות אקטיבית ומודעת בשדה הפלילי"
בית המשפט המחוזי קבע כי הדס שטייף הייתה הגורם שיזם וקידם את הפריצה לטלפונים של ראש לשכת עורכי הדין לשעבר. לצד הביקורת החריפה עליה, נקבע כי אנשי גל"צ האחרים פעלו מתוך חובה עיתונאית לחשיפת מידע בעל עניין ציבורי
אפי נוה צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד חייב את העיתונאית הדס שטייף ואת גלי צה"ל לפצות את ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, עו"ד אפי נוה, בסכום כולל של כ-600 אלף שקלים, בעקבות הפריצה למכשירי הטלפון הניידים שלו והשימוש בתוצרים שהופקו מהם.
בפסק הדין קבע סגן נשיא בית המשפט המחוזי, השופט אורן שוורץ, קביעות חריפות במיוחד בנוגע לחלקה של שטייף בהשגת החומרים. בית המשפט דחה את הניסיון להציג אותה כמי שרק קיבלה לידיה מידע שהושג בידי אחרים, וקבע כי הייתה מעורבת באופן פעיל במהלך שהוביל לפריצת המכשירים.
"ממכלול הראיות שהובאו לפניי עולה כי שטייף לא הייתה דמות סבילה, אלא שימשה כגורם המחולל והמתווך אשר יזם וקידם את הפריצה לטלפונים המוגנים בסיסמה", קבע השופט.
עוד נקבע כי שטייף הייתה זו שפגשה את חני נוה (גרושתו של אפי נוה) וגייסה באופן מכוון את יולי רוזנברג, "ביודעה כי הוא בעל היכולת והנכונות לבצע את הפריצה למכשירים מבלי לשאול שאלות". לדברי השופט, שטייף גם "אישררה במודע את הפריצה לטלפונים על ידי יולי בעת שנפגשה עמו בביתו".
המסקנה שאליה הגיע בית המשפט הייתה חריפה: "בנסיבות אלה, לא זו בלבד שלא הוכח תום לב מצדה של שטייף, אלא שהעובדות מלמדות על התנהלות אקטיבית ומודעת המצויה בשדה הפלילי".
בית המשפט קבע כי מעשיה של שטייף כללו אחריות לפריצה מכוונת למכשירי הטלפון, אף שהיו מוגנים בסיסמה. בהמשך נעשה שימוש בחומרים שהופקו מהמכשירים במסגרת העבודה העיתונאית סביב הפרשה.
השופט שוורץ דחה גם את הטענה שלפיה מדובר בפגיעה שולית בפרטיותו של נוה. בפסק הדין נקבע כי הפריצה, העיון בתכנים האישיים וניתוחם היו "פגיעה מובהקת ועמוקה בפרטיות".
עם זאת, בית המשפט הבחין באופן ברור בין התנהלותה של שטייף לבין זו של יתר אנשי גלי צה"ל שנחשפו לחומרים בהמשך. נקבע כי שטייף לא סיפקה להם את הפרטים בנוגע לאופן שבו הושג המידע, ואף מסרה להם גרסה שלפיה החומרים הגיעו לידיה מחני נוה.
ביחס לנורית קנטי, אילאיל שחר וגורמים נוספים בתחנה, הציג בית המשפט עמדה שונה לחלוטין. השופט קבע כי המידע שהגיע אליהם הצביע לכאורה על חשש להשפעה פסולה על הוועדה למינוי שופטים ולפגיעה בטוהר המידות בתהליכי מינוי שופטים בישראל.
"במצב דברים זה, קמה לנתבעים חובה מקצועית ומוסרית ראשונה במעלה כעיתונאים וכאנשי תקשורת מקצועיים לפעול לחשיפת המעשים", נכתב בפסק הדין.
השופט הוסיף אמירה עקרונית על תפקידה של התקשורת: "עיתונות בחברה דמוקרטית אינה יכולה לעצום את עיניה מול חשש ממשי לפגיעה כה קשה בערכי היסוד של שלטון החוק".
בהתאם לכך נקבע כי מעשיהם של אילאיל שחר, נורית קנטי ומפקד גלי צה"ל דאז שמעון אלקבץ חוסים תחת ההגנה הקבועה בחוק הגנת הפרטיות. גם ביחס לרזי ברקאי נדחתה עילת הפגיעה בפרטיות, לאחר שבית המשפט קבע כי כמגיש תוכנית אקטואליה שלא נשא בתפקיד פיקודי או ניהולי, לא הייתה מוטלת עליו חובה לברר כיצד הושג המידע העיתונאי שהובא לפניו.
לצד זאת, בית המשפט הטיל אחריות שילוחית על המדינה, באמצעות גלי צה"ל, למעשיה של שטייף. השופט קבע כי הפעילות נעשתה במסגרת העשייה העיתונאית שלה וכי הממד החדשותי עמד בלב פעילותה, גם אם הדרך שבה פעלה הייתה פסולה ואף בעלת "נופך פלילי".
בפסק הדין הודגש כי השארת עיתונאים חוקרים ללא כיסוי מצד המעסיק, גם כאשר שגו באופן שבו פעלו, עלולה לפגוע בקיומה של עיתונות חוקרת.
נוה דרש בתביעתו פיצויים בהיקף של מיליוני שקלים וטען בין היתר לפגיעה בהכנסות משרדו. בית המשפט דחה את דרישתו לפיצוי בגין הנזק הממוני, אך קיבל את הטענה כי נגרמה לו פגיעה קשה בפרטיות ונזק לא ממוני.
השופט קבע כי נוה "ניזוק באופן מהותי ובלתי הפיך מהפגיעה החמורה בפרטיותו". לצד זאת הדגיש כי התנהלותו של נוה עצמו "ראויה לגנאי ולביקורת", וכי ייתכן שהייתה מתבררת בהליך פלילי אלמלא האופן הפסול שבו הופק המידע. עם זאת, נקבע כי הדבר אינו מצדיק את הפגיעה החמורה בפרטיותו ואינו מבטל את הנזק שנגרם לו.
עו"ד דודי זילברבוים, המייצג את הדס שטייף מסר:
"בית המשפט קבע כי מטרתה המרכזית של שטייף הייתה ביצוע תחקיר עיתונאי שבתחום עיסוקה, ובנושא שהיה בו עניין ציבורי מובהק של יחסים פסולים במינוי שופטים. כמו כן נקבע כי הפרסומים לא היו כוזבים, אלא שיקפו את המציאות העובדתית והתבססו על תכתובות אותנטיות. בדין קבע בית המשפט שגלי צה"ל אחראית על פעולותיה. לא בכדי דחה בית המשפט במלואה את התביעה לפיצוי בגין נזק ממוני, ואת הפיצוי בגין פגיעה בפרטיות העמיד על עשירית מהסכום שתבע נוה. אנו לומדים את פסק הדין, ובגלל החשיבות הגדולה וההשפעה על עבודת עיתונאים, נשקול להגיש ערעור.
