רוסיה החלה לבצע פעולות חבלה נגד חברות דניות המספקות ציוד לאוקראינה, לאחר שהגיעה למסקנה כי ניסיונות השיבוש הרחבים יותר שלה לא הצליחו לצמצם את התמיכה הצבאית בקייב, כך אמרה בכירה במודיעין הדני
3 שנים לטבח: אלפי מחבלים, חיזבאללה קיים ואיראן מאיימת
שלוש שנים אחרי הטבח, ישראל הצליחה לחסל את צמרת חמאס וחיזבאללה, לפגוע קשות במערכי הנשק של שני הארגונים ולתקוף את תוכנית הגרעין האיראנית. אלא שמאחורי ההישגים הצבאיים נותרה מציאות מורכבת: חמאס ממשיך להחזיק בנשק ובאחיזה שלטונית ברצועה, חיזבאללה מנסה לשקם את כוחו בלבנון ובאיראן נותרו שאלות קשות בנוגע למלאי האורניום המועשר. שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר - מה השתנה, מה עדיין מאיים על ישראל ואילו משימות נותרו פתוחות?
מחבלי חמאס בשבעה באוקטובר צילום: צלמי פלאש90
שלוש שנים חלפו מאז בוקר 7 באוקטובר 2023, שבו פרצו אלפי מחבלים מרצועת עזה לשטח ישראל, רצחו כ-1,200 בני אדם וחטפו 251 ישראלים ואזרחים זרים. המתקפה שהחלה בעוטף עזה הפכה למלחמה רב-זירתית, שבמהלכה נלחמה ישראל בחמאס, בחיזבאללה, במיליציות הנתמכות בידי איראן ובמשטר האיראני עצמו.
מאז חוסלו יחיא סינוואר, חסן נסראללה ושורה ארוכה של מפקדים ובכירים. צה"ל השמיד מנהרות, מפקדות, משגרי רקטות ומחסני נשק, פעל בעומק לבנון ותקף מתקנים אסטרטגיים באיראן. לפי נתוני צה"ל שפורסמו לציון שלוש שנים למלחמה, הצבא תקף קרוב ל-100 אלף מטרות בכלל הזירות, מהן כ-65 אלף ברצועת עזה, כ-28 אלף בלבנון ובסוריה וכ-4,500 באיראן. יותר מ-31,500 רקטות, טילים וכטב"מים שוגרו לעבר ישראל מאז תחילת המלחמה.
אחרי שלוש שנות לחימה, הנתונים האלה מספרים רק חלק מהסיפור. חמאס וחיזבאללה ספגו מכות שלא ספגו קודם לכן, ואיראן עצמה מצאה את מתקני הגרעין והתשתיות הצבאיות שלה תחת אש. ובכל זאת, אף אחד משלושת האיומים לא ירד לחלוטין מהפרק.
חמאס איבד אלפי מחבלים - וגייס אלפים חדשים.
ערב 7 באוקטובר שלט חמאס בכל רצועת עזה. הוא הפעיל מנגנוני ממשל, משטרה וכוחות ביטחון, ובמקביל החזיק זרוע צבאית מאורגנת שכללה עשרות אלפי פעילים, מערך רקטות, מנהרות התקפיות ותשתיות לייצור אמצעי לחימה.
לפי נתוני צה"ל, יותר מ-24 אלף מחבלים חוסלו ברצועת עזה מאז תחילת המלחמה. בין ההרוגים היו מפקדים בכירים, מפקדי חטיבות וגדודים ומאות בעלי תפקידי פיקוד בדרגים נמוכים יותר. יחיא סינוואר, שהוביל את מתקפת 7 באוקטובר, חוסל, וכך גם בכירים נוספים בזרוע הצבאית ובהנהגת הארגון.
מערכי הפיקוד נפגעו, חלק גדול ממערך הרקטות הושמד, מנהרות רבות נהרסו והיכולת של חמאס לנהל לחימה מאורגנת בהיקף שאפיין אותו לפני המלחמה הצטמצמה משמעותית. במקביל לאבדות הכבדות, הארגון החל לגייס פעילים חדשים ולמלא מחדש את השורות.
לפי הערכה שפורסמה בחדשות 12 בסוף ספטמבר, לזרוע הצבאית של חמאס נותרו כיום בין 25 אלף ל-30 אלף חמושים, חלקם מגויסים חדשים. לפי הדיווח, הארגון ממשיך לתחזק ולחזק מנהרות קיימות, להפעיל מחרטות לייצור רקטות באזורים שבהם צה"ל לא תמרן, לחלק נשק לתומכים ולנסות להבריח אמצעי לחימה באמצעות רחפנים ממצרים. חמאס הכחיש את הדיווח וטען כי הנתונים שקריים.
ראש אמ"ן, אלוף שלומי בינדר, הציג בפני הקבינט נתון נוסף: כ-4,000 מתוך כ-6,000 המחבלים שחצו את הגבול במהלך מתקפת 7 באוקטובר חוסלו מאז. למרות זאת, לפי תמונת המצב שהוצגה לקבינט, היקף כוח האדם בזרוע הצבאית של חמאס נותר דומה לזה שהיה ערב המלחמה, בין היתר בשל גיוס פעילים חדשים.
המספרים אינם אומרים שחמאס חזר למצב שבו היה ב-6 באוקטובר. רבים מהמגויסים החדשים חסרים את הניסיון וההכשרה של המחבלים הוותיקים שחוסלו, מערכי הפיקוד נפגעו ויכולות הרקטות והמנהרות צומצמו. אבל אחרי שלוש שנים של לחימה וחיסול אלפי מחבלים, חמאס עדיין מצליח להעמיד כוח חמוש של עשרות אלפים.
חמאס עדיין מחזיק באחיזה שלטונית בעזה.
לפני המלחמה שלט חמאס ברצועה כולה באמצעות ממשלה, משטרה, משרדים אזרחיים ומנגנוני ביטחון. כיום המציאות שונה. ישראל שולטת כיום בכשני שלישים משטח הרצועה, בעוד חמאס ממשיך להחזיק באחיזה שלטונית בחלקים שנותרו מחוץ לשליטה הישראלית ובהם מרוכזת מרבית האוכלוסייה.
באזורים אלה נותרו לארגון מנגנוני שליטה ואכיפה. דיווחים מהשנה האחרונה הצביעו על ניסיונות להפעיל כוחות ביטחון מקומיים, לשמר השפעה על הפעילות הכלכלית ולהמשיך לשלוט בהחלטות אזרחיות. חמאס איבד שטחים נרחבים ואת היכולת השלטונית שהייתה לו לפני המלחמה, אך לא איבד לחלוטין את יכולתו להפעיל סמכות על האוכלוסייה.
הקושי משמעותי במיוחד בהיעדר חלופה שלטונית יציבה. כל עוד אין ברצועה גורם אחר שמסוגל לאכוף חוק, לספק שירותים ולמנוע מאנשי חמאס לחזור לעמדות כוח, הארגון יכול לנסות לשקם את אחיזתו גם בלי להחזיק באותה עוצמה צבאית שהייתה לו בעבר.
השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס הייתה אחת המטרות המרכזיות שהציגה ישראל בתחילת המלחמה. שלוש שנים לאחר מכן, היכולת הצבאית של הארגון נפגעה קשות, אבל פירוקו מנשק עדיין לא הושלם.
גם התוכנית האמריקנית להסדרת המצב ברצועה כללה את פירוק חמאס מנשקו ואת הקמתו של ממשל חלופי, אך היישום נתקל במחלוקות. ישראל דורשת פירוק מלא של הארגון מנשקו, בעוד חמאס מציב תנאים משלו להסדר.
בשטח ממשיך הארגון להחזיק בנשק קל, בפעילים חמושים ובתשתיות לחימה שנותרו ברצועה. לפי דיווחים ישראליים, הוא מנסה גם לחדש ייצור מקומי של אמצעי לחימה ולהבריח ציוד. חמאס של 2026 חלש משמעותית מחמאס של 2023, אבל הוא עדיין לא הוחלף לחלוטין כגורם שלטוני ולא נשללה ממנו היכולת להפעיל כוח חמוש.
נסראללה חוסל - חיזבאללה נשאר חמוש.
ב-8 באוקטובר 2023, יממה לאחר מתקפת חמאס, פתח חיזבאללה באש לעבר ישראל. במשך חודשים התנהלה לחימה לאורך גבול לבנון, עשרות אלפי תושבים פונו מבתיהם בצפון ובהמשך התרחבה המערכה לעימות ישיר ונרחב.
ערב המלחמה נחשב חיזבאללה לאחד הארגונים החמושים החזקים בעולם. הערכות ישראליות דיברו על ארסנל של כ-150 אלף רקטות וטילים מסוגים שונים, לצד כטב"מים, טילים מדויקים, מערכי נ"ט וכוחות מאומנים שתוכננו לפעול בתוך שטח ישראל. במרכז התוכניות עמד כוח רדואן, שנבנה במשך שנים כדי לבצע חדירות ליישובים ולמוצבים ישראליים.
מאז השתנתה תמונת המצב. חסן נסראללה חוסל, ועמו שורה ארוכה של מפקדים בכירים. מערכי פיקוד ותקשורת נפגעו, מחסני נשק הושמדו, משגרים הותקפו ותשתיות של כוח רדואן סמוך לגבול נפגעו. לפי הערכות ביטחוניות, יכולתו של הארגון לבצע כיום מתקפת חדירה רחבה ליישובי הצפון נמוכה משמעותית מזו שהייתה לו ערב 7 באוקטובר.
לפני המלחמה פורסמו הערכות על כ-150 אלף רקטות וטילים. במהלך הלחימה הושמדו כמויות גדולות של אמצעי לחימה, אך אין נתון פומבי ומאומת שמאפשר לקבוע כמה רקטות וטילים נותרו כיום בידי חיזבאללה.
מה שכן ידוע הוא שהארגון ממשיך להחזיק בנשק, לשמר מסגרות צבאיות ולפעול לשיקום תשתיות שנפגעו. יכולת האש שלו נפגעה והאיום המיידי על יישובי הצפון הצטמצם, אך חיזבאללה עדיין מחזיק ביכולת לפגוע בישראל.
לבנון מנסה לפרק את חיזבאללה מנשקו.
במקביל לפגיעה הצבאית בחיזבאללה, מתנהל בלבנון מאבק על עתיד הנשק במדינה. ממשלת לבנון והצבא הלבנוני מקדמים מהלכים שנועדו לרכז את הנשק בידי מוסדות המדינה. בדרום לבנון הורחבה פעילות הצבא ונעשו ניסיונות להשתלט על תשתיות צבאיות ולהגביל את חופש הפעולה של חיזבאללה.
הארגון מצדו אינו מסכים להתפרק מנשקו ללא תנאים. מנהיגיו קושרים את הדיון לנסיגה ישראלית, להסדרים ביטחוניים ולמעמדו הפוליטי והצבאי של הארגון. ישראל ממשיכה לקשור את הנסיגה משטחים שבהם היא מחזיקה בדרום לבנון להתקדמות ממשית בפירוק חיזבאללה מנשקו.
שלוש שנים אחרי פתיחת החזית הצפונית, חיזבאללה נמצא במצב שונה מאוד מזה שבו היה ב-2023. כוח רדואן הורחק ונפגע, הנהגת הארגון ספגה מכה קשה ותשתיות שנבנו במשך שנים הושמדו. הנשק עצמו, עם זאת, עדיין לא עבר כולו לידי המדינה הלבנונית.
מתקני הגרעין הותקפו - האורניום נשאר בסימן שאלה.
מאחורי חמאס וחיזבאללה עמדה לאורך שנים איראן, שמימנה, אימנה וחימשה ארגונים ברחבי המזרח התיכון. במקביל לבניית מערך השלוחים, טהראן קידמה את תוכנית הגרעין ופיתחה מערכי טילים בליסטיים וכטב"מים.
המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר הובילה בהמשך לעימות ישיר בין ישראל לאיראן. ישראל וארצות הברית תקפו מתקני גרעין ותשתיות צבאיות, וצה"ל פגע באלפי מטרות בעומק שטח איראן. התקיפות פגעו במתקני העשרה, במערכי הגנה ובתשתיות הקשורות למחקר ולפיתוח והקשו על טהראן להמשיך בתוכנית באותו אופן שבו פעלה לפני המלחמה.
ערב פתיחת המתקפה הישראלית ביוני 2025 החזיקה איראן, לפי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ב-440.9 קילוגרמים של אורניום שהועשר לרמה של עד 60%. מדובר ברמת העשרה גבוהה במיוחד, כאשר לצורך הפקת חומר בקיע לנשק גרעיני נדרשת בדרך כלל העשרה לרמה של כ-90%.
אם החומר הזה יועשר לרמת נשק, הכמות עשויה להספיק לחומר בקיע עבור כמה כלי נשק גרעיניים. עם זאת, החזקת אורניום מועשר אינה שקולה להחזקת פצצות גרעיניות. כדי להגיע לנשק נדרשים שלבים נוספים, ובהם העשרת החומר לרמה הנדרשת ופיתוח רכיבי הנשק ומערכת שתאפשר לשאת אותו אל היעד.
איראן צברה לאורך השנים ידע וטכנולוגיה מתקדמים, אך אין בכך הוכחה שהחזיקה בנשק גרעיני מוכן להפעלה. התקיפות הישראליות והאמריקניות פגעו ביכולות ההעשרה ובתשתיות, אך לא הוכח שכל מלאי החומר המועשר הושמד.
סבא"א עדיין לא יודעת איפה כל החומר.
אחרי התקיפות איבדה סבא"א את היכולת לעקוב באופן רציף אחר מלוא החומר הגרעיני באתרים שנפגעו. בסוכנות הזהירו מפני הקושי לקבוע היכן נמצא כל החומר ומה מצבו. בהיעדר גישה מלאה למתקנים ולמלאי, קשה להעריך במדויק כמה מהחומר שרד, האם הועבר למקומות אחרים ומה איראן מסוגלת לעשות בו.
לפי מנכ"ל סבא"א, רפאל גרוסי, יותר מ-200 קילוגרמים מתוך מלאי האורניום שהועשר ל-60% היו ככל הנראה במתחם באיספהאן שנותר ברובו שלם לאחר התקיפות. גם חודשים לאחר מכן לא התאפשר לסוכנות לאמת באופן מלא את מצבו של המלאי.
גם הזמן שיידרש לאיראן להגיע לחומר בקיע ברמת נשק אינו ניתן לחישוב רק על בסיס מלאי האורניום שהיה בידיה לפני התקיפות. הוא תלוי במצב הצנטריפוגות, במתקנים שנותרו, בגישה לחומר וביכולת לשקם את התשתיות שנפגעו. לכן קשה לקבוע כיום באופן פומבי שאיראן נמצאת במרחק מספר מסוים של ימים או שבועות מנשק גרעיני. התקיפות פגעו בתוכנית, אבל לא הסירו את האיום באופן סופי.
בימים האחרונים פורסם ניתוח חדש של תמונות לוויין ממתחם מינזדאי, מצפון-מזרח לטהראן, שנקשר לפיתוח יכולות הדרושות לנשק גרעיני והותקף על ידי ישראל בחודש מרץ. לפי המכון לביטחון ומדע בין-לאומי, בתמונות מספטמבר ומאוקטובר נראית חזרה של כלי רכב ומשאיות לאתר, לצד עבודות לפינוי הריסות, תיקון נזקים ועבודות עפר.
החוקרים העלו אפשרות שהפעילות קשורה לניסיון לשקם יכולות שנפגעו בתקיפה. תמונות הלוויין אינן מוכיחות שאיראן חידשה במתחם פעילות לפיתוח נשק גרעיני, אך הן מראות שמתבצעת בו פעילות מחודשת חודשים אחרי התקיפה הישראלית.
החות'ים והמיליציות עדיין בתמונה.
חמאס, חיזבאללה ואיראן עומדים במרכז האיום על ישראל, אבל המערך שבנתה טהראן לפני 7 באוקטובר כלל גם ארגונים חמושים בעיראק, בסוריה ובתימן.
החות'ים בתימן שיגרו במהלך המלחמה טילים וכטב"מים לעבר ישראל ופגעו בחופש השיט באזור הים האדום. ישראל תקפה בתגובה תשתיות צבאיות ואתרים ששימשו את מערך השיגור. לפי נתוני צה"ל שפורסמו לציון שלוש שנים למלחמה, ישראל תקפה כ-80 מטרות בתימן מאז תחילת המערכה. הארגון ספג פגיעות, אך ממשיך להתקיים ככוח חמוש בעל יכולת לאיים על נתיבי השיט ועל מטרות באזור.
גם בעיראק ממשיכות לפעול מיליציות פרו-איראניות, שחלקן מחזיקות ברקטות ובכטב"מים. בסוריה, לעומת זאת, השתנתה המציאות באופן עמוק. השינויים בשלטון ובמערך הכוחות פגעו ביכולת האיראנית להסתמך על נתיבי האספקה הישנים ללבנון והקשו על העברת אמצעי לחימה לחיזבאללה.
איראן אינה מחזיקה כיום באותה מערכת שלוחות רציפה וחזקה שהייתה לה ערב המלחמה, אבל חלקים משמעותיים ממנה נותרו פעילים.
כך השתנו שלושת האיומים מאז 7 באוקטובר.
ערב 7 באוקטובר שלט חמאס באופן מלא ברצועת עזה, החזיק עשרות אלפי פעילים, מערך רקטות גדול ורשת מנהרות שנבנתה במשך שנים. שלוש שנים לאחר מכן הנהגתו ומערכי הלחימה שלו נפגעו קשות וחלק גדול משטח הרצועה אינו בשליטתו, אך לפי ההערכות הוא עדיין מחזיק ב-25 עד 30 אלף חמושים ובאחיזה שלטונית באזורים שבהם מרוכזת מרבית האוכלוסייה.
חיזבאללה נכנס למלחמה כשברשותו ארסנל שהוערך בכ-150 אלף רקטות וטילים וכוח רדואן שנערך סמוך לגבול. מאז איבד הארגון את חסן נסראללה, שורה ארוכה של מפקדים ותשתיות רבות. יכולתו לבצע מתקפה רחבה על יישובי הצפון נפגעה משמעותית, אך הוא עדיין מחזיק בנשק ומנסה לשקם את יכולותיו.
גם מצבה של איראן השתנה. ערב המלחמה פעלו מתקני ההעשרה שלה והיא החזיקה מלאי הולך וגדל של אורניום מועשר לצד מערך שלוחים אזורי רחב. שלוש שנים אחר כך מתקנים ותשתיות הותקפו, מערך השלוחים נחלש והיכולת האיראנית ספגה פגיעה משמעותית. עם זאת, הידע הגרעיני לא נעלם, מצבו של חלק ממלאי החומר המועשר אינו ידוע והאיראנים כבר מראים סימנים של פעילות מחודשת בחלק מהאתרים שנפגעו.
ההשוואה גם מבהירה מדוע המספרים לבדם אינם מספיקים. 25 עד 30 אלף חמושים כיום אינם הופכים את חמאס לארגון שהיה ערב המלחמה, אחרי שאיבד מפקדים, תשתיות ויכולות. גם ארסנל שנותר בידי חיזבאללה אינו מעניק לו בהכרח את אותו חופש פעולה שהיה לו לפני המלחמה. מנגד, כל עוד נותרו כוח אדם, נשק, ידע ותשתיות, קיימת גם האפשרות לשקם את מה שנפגע.
970 חללים ואלפי פצועים בשלוש שנות מלחמה.
המחיר ששילמה ישראל בשלוש השנים האלה כבד. לפי הנתונים הרשמיים שפרסם צה"ל לציון שלוש שנים למלחמה, מאז 7 באוקטובר 2023 נפלו 970 חללים ונפצעו 6,424 חיילים. מאז תחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה נפלו 472 חללים ונפצעו 3,004 חיילים. יותר מ-70% מהחיילים שנפצעו במהלך המלחמה חזרו לשירות.
משרד הביטחון מציג תמונה רחבה אף יותר. יותר מ-30 אלף פצועי צה"ל וכוחות הביטחון פנו לטיפול באגף השיקום מאז פרוץ המלחמה, וכ-63% מהם מטופלים על רקע נפשי, ובהם פוסט טראומה, חרדה, דיכאון וקשיים בחזרה לחיים האזרחיים. מדובר בנתון רחב יותר מנתון הפצועים שמפרסם צה"ל, בין היתר בשל הבדלים בהגדרות ובאופן הספירה.
לצד המחיר בקרב כוחות הביטחון, כ-1,200 בני אדם נרצחו במתקפת 7 באוקטובר ו-251 נחטפו לרצועת עזה. אלפי אזרחים נפצעו, ובדרום ובצפון פונו תושבים מבתיהם לתקופות ארוכות. יישובים ספגו פגיעות קשות, עסקים נפגעו ומשפחות רבות נאלצו לבנות מחדש את שגרת חייהן.
גם מערך המילואים נשא בנטל כבד. מאות אלפי אזרחים נקראו לשירות בתקופות שונות, חלקם לסבבים חוזרים, והמלחמה הגדילה באופן חד את הוצאות הביטחון והציבה בפני המדינה עלויות שיקום כבדות.
מטרות המלחמה עדיין לא הושלמו.
בתחילת המלחמה הציגה ישראל שורה של מטרות, ובראשן השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, החזרת החטופים והסרת האיום הביטחוני מרצועת עזה. בהמשך התרחבה המערכה גם לזירות נוספות, וחיזבאללה, איראן וארגוני הטרור הנתמכים בידי טהראן הפכו לחלק מרכזי ממנה.
במישור הצבאי נרשמו הישגים משמעותיים. מערכי הלחימה של חמאס וחיזבאללה נפגעו, צמרות הפיקוד שלהם חוסלו וישראל הצליחה לפגוע ישירות בתשתיות צבאיות וגרעיניות באיראן. אלא שהסרת האיומים לחלוטין טרם הושלמה: חמאס מחזיק בנשק ובאחיזה שלטונית בחלק מהרצועה, חיזבאללה מחזיק במערכים חמושים שאינם כפופים באופן מלא למדינת לבנון, ואיראן מחזיקה בידע גרעיני כשמצבו של חלק ממלאי האורניום המועשר שלה אינו ידוע.
חמאס, חיזבאללה ואיראן - מה נשאר פתוח?
בעזה, השאלה תהיה אם ניתן לפרק את חמאס מנשקו ולהקים מנגנון שלטוני חלופי שיוכל לפעול ללא תלות בארגון. כל עוד לא יימצא גורם שמסוגל להחליף את מנגנוני השלטון והביטחון שלו, חמאס יוכל להמשיך להיאבק על השליטה ברצועה.
בלבנון, השאלה היא אם הצבא הלבנוני יצליח לאכוף את סמכות המדינה ולהרחיב את השליטה בנשק. ללא שינוי משמעותי במעמדו הצבאי של חיזבאללה, האפשרות שהארגון ישקם בהדרגה את יכולותיו תמשיך לעמוד במרכז השיקולים הישראליים.
מול איראן, השאלות המרכזיות יהיו מה עלה בגורל החומר המועשר, מה נותר מהמתקנים שנפגעו ועד כמה מצליחה טהראן לשקם את היכולות שאיבדה.
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, ישראל נמצאת בעמדה צבאית שונה לחלוטין מזו שבה הייתה ערב הטבח. חמאס, חיזבאללה ואיראן ספגו מכות כבדות, וחלק מהיכולות שאיימו על ישראל במשך שנים נפגעו באופן עמוק. אבל חמאס עדיין בעזה, חיזבאללה עדיין חמוש ואיום הגרעין האיראני לא הוסר.
