ענבר טויזר: שני הולכי רגל נפגעו קשה ובינוני מרכב בדרך חברון בירושלים. שניהם פונו לקבלת טיפול רפואי בבית חולים, נהג הרכב הפוגע נמצא בזירה
פרשת נח תשפ"ז, קברנה סוביניון 2012, צורי 26
מדור שבועי מרתק באדיבות מומחה היינות שרגא גבהרד | והשבוע: קברנה סוביניון 2012, צורי 26
אילוסטרציה צילום: שרגא גבהרד
פרשת נח תשפ"ז, קברנה סוביניון 2012, צורי 26
הפרשה פותחת: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו/ט). רבי יהודה ורבי נחמיה דנים במדרש רבה מה הכוונה: "בְּדֹרֹתָיו", הרי שום אדם אינו חי שלא בדורותיו!
רבי יהודה אמר: בְּדֹרֹתָיו הוא אכן היה צדיק, כי כולם סביב היו רשעים מופלגים, אבל אילו היה בדורו של משה רבינו, או בדורו של שמואל הנביא, ונמצא באותה רמה שהוא היה בזמן המבול, הוא לא היה נחשב צדיק. כמובן שגם לא רשע, אבל צדיקים רבים כמוהו היו בתקופת משה ושמואל.
חז"ל מציעים שני משלים והמחשות:
א. בשוק של עיוורים, טבעי להקצות להם פינה נפרדת. שם תהיה להם אפשרות למשש את הסחורה. יש שם גם מי שמסביר מה יש בדוכנים ובמדפים, וגם את המחיר שכתוב עליהם יש מי שמקריא. כמו כן, הקרקע שם נקייה ממכשולים, וכן שאר פרטים שבבית חינוך לעיוורים יודעים לפרט אותם.
יש לציין שבימי קדם היה אחוז עיוורים גדול יותר, מפני שלפעמים דלקת עיניים גורמת לעיוורון, ובטרם התגלתה האנטיביוטיקה נפגמו לפעמים עיניהם של סובלים מדלקת או מפצע מזוהם. גם מחסור בוויטמינים, כמו כן בגיל מתבגר מתכסה עדשת העין בשכבה של קרום מחוספס, שעם הזמן מסתיר את הראייה לגמרי, והסובל מכך רואה רק אור וחושך. כיום מסירים שכבה זו, אך בעבר היו זקנים רבים עם קשיי ראייה.
כל הסיבות הללו מצדיקות להקצות לעיוור שטח מחיה בטוח. שם קוראים לעיוור "סגי נהור", יש לו הרבה אור. כי בין העיוורים הוא משתלב כאחד מהם.
מסתבר שהשם הזה אינו גוזמה. ישנה תערוכה הממחישה את חיי העיוור, בשם "דיאלוג בחשכה". מכניסים קבוצת אנשים למקום חשוך באופן מוחלט, ושם הם מקבלים מדריך עיוור, שכמובן מכיר את המקום ורגיל להתמצא בחושך. הוא מוביל אותם, בוחן אותם, מציג בפניהם אתגרים, ועושה את כל מה שהפיקח עושה לעיוור מחוץ לאותה תערוכה. שם עושה זאת העיוור לפיקח. כולם חסרי אונים, והעיוור מתהלך ביניהם בביטחה, הרי שהוא ה"סגי נהור", בעל אור רב. האור נמצא אמנם במוח שלו ולא בעיניים, אבל נמצא שם באמת.
ב. משל נוסף: במרתף יין נפתחה חבית אחת ונמצאה חומץ. שנייה גם כן חומץ. שלישית נמצאה תוססת, עדיין ראויה לשתייה, אבל כבר לא טעימה וקרובה להיות חומץ, שאז בכלל לא ניתן לשתותה.
הקונים שמקבלים יין זה אומרים למוכר: היין תוסס! מדוע אתה מוכר לי יין גרוע כזה? והוא משיב: האם יש לך יין טוב מזה? אם אין משהו אחר, בלית ברירה ניקח אותו.
כך בְּדֹרֹתָיו היה נח צדיק, ואילו בדורו של משה ושמואל לא היה צדיק.
מדוע צריך שני משלים? ומה ההבדל ביניהם?
במשל העיוורים, ה"סגי נהור" של השוק נמצא במצב קבוע. אולי הוא רואה קצת יותר טוב מהם, או שלמד להתמצא היטב בחשכה בגלל חושים חדים יותר. על כל פנים, אם הוא ה"סגי נהור" של העיוורים, הרי שהוא יכול להועיל ולעזור להם גם היום וגם בעוד עשר שנים. על כן, ביחס אליהם הוא באמת משובח.
ואילו במשל השני, היין התוסס הוא בדרך להיות חומץ. צריך לעצור את התהליך, למכור ולשתות, ובנמשל צריך להזדרז להביא את המבול בטרם כל היקום יתסוס, ואז ה' יצטרך להוריד את המתג ולכבות את השמש.
לעת עתה עדיין יש נח אחד, אשר גם ביחס לסובבים הוא אינו טוב אלא תוסס, שצריך לשתות מהר לפני שהוא ילך בעקבות כל החביות החמוצות שבמרתף. כלומר, או שגם הוא ייסחף, או שאחר מותו כבר לא יהיה אפילו נח אחד. לכך יש להציל אותו ולהתחיל ממנו עולם חדש.
במשל הראשון לא צריך להזדרז להביא את המבול, ואילו במשל השני הגיע המבול ברגע האחרון, בטרם יהיה את מי להציל.
בהשלכה לדורנו, ודאי שישנם הרבה "נח" שיעצרו את ההידרדרות. על כן אני הבאתי את המשל לא בשביל הנמשל, זה תפקידם של הנביאים, אלא בשביל המשל בעצמו.
היקב צריך להתנהג בהתאם. כשמגלים חביות שנדבקו באיזו פטרייה, אילו היה ליקב תקציב של בית חולים, הוא היה עושה מה שעושים שם. כשמתגלה בו מחלה מידבקת, נועלים את המחלקה, משמידים את כל האביזרים, מחטאים את הכלים, שוטפים את הקירות והדלתות בחומרי חיטוי חריפים.
יקב לא יכול להרשות לעצמו הוצאה יקרה כזו, אבל באמת זה מה שצריך לעשות כשמגלים שיותר מחבית אחת מתקלקלת, מפני שזה נזק שעתיד להמשיך גם ביבול של שנה הבאה ושל עוד חמש שנים. על כן צריך לעשות עצירה מוחלטת.
ייתכן שזה היה תפקידו של המבול: לְחַטֵּא!
לנו, ברוך ה', היה לפני חודש את יום הכיפורים. כולנו עברנו חיטוי והתחלנו שנה חדשה על מצע נקי, וה' יעזור לנו לשמור על היגיינה רוחנית, ונעבור את השנה כולה בטהרה ובשמחה.
האם ברוח המאמר הייתי צריך להמליץ השבוע על יין שנמצא על סף קלקול?
כמובן שאני שואל בציניות. אמנם יש אצלי כמה בקבוקים מיקבים שסבלו מתקלות כאלה ואחרות, והפגם בהם עדיין עדין כל כך עד שכמעט אי אפשר להבחין בו, ובהחלט ניתן לשתות אותם. אבל לכבוד שבת אני מעדיף להמליץ על יינות משובחים לכתחילה, ולא על כאלה שניצלו ברגע האחרון מגורל החומץ.
השבוע בחרתי ביין שמציג דווקא את הצד השני של הסיפור. לא יין שהתיישן יתר על המידה, אלא יין שהזמן היטיב עמו והוסיף לו עומק, מורכבות ואופי.
צורי 26 – קברנה סוביניון 2012
הענבים ליין זה נבצרו בכרמי הגליל, אזור הידוע בתנאי גידול מצוינים לזני יין איכותיים. שילוב של אקלים מתאים, קרקע מבורכת וידע יינני מקצועי מאפשר להפיק ממנו יינות בעלי אופי ועומק.
לאחר ארבע עשרה שנות התיישנות, היין מציג צבע אדום עמוק ובוגר, המעיד על התפתחותו היפה בבקבוק. בארומה משתלבים תבלינים, עץ שהתמזג היטב ביין וניחוחות של פירות יער בשלים, האופייניים לזן הקברנה סוביניון. בפה הוא מלא, קטיפתי, הרמוני ומאוזן, עם מורכבות שמגיעה רק עם השנים. הסיומת ארוכה, נעימה ומתובלת.
היין מרשים כבר בפתיחה, אך איוורור של שעתיים ואף יותר חושף רבדים נוספים של ארומה וטעם, מרכך את המבנה ומאפשר ליהנות ממלוא העומק שהוא צבר במהלך שנות התבגרותו.
זהו יין שממחיש כיצד התבגרות נכונה אינה בהכרח צעד לכיוון קלקול, אלא לעיתים דווקא הדרך להגיע לשיא.
אלכוהול: 13%. כשרות: בד"צ העדה החרדית והמחיר 170 ש"ח בלבד
לחיים ושבת שלום
שרגא גבהרד – יועץ בתחום הכשרותי והמקצועי ביין, סדנאות יין וסיורי יקבים: 052-6176201
http://kosher-wine.co.il
