"הגישו כתב אישום כדי להחליף שלטון": העימות החריף בעדות מנדלבליט

יום העדות השלישי של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, במשפט נתניהו, התפתח הבוקר (שלישי) לעימות חריף סביב אישורי החקירה שניתנו לראש הממשלה, נוסח האזהרה בתיק 4000 וטענות ההגנה למניעים זרים בהגשת כתב האישום. במהלך החקירה הנגדית אישר מנדלבליט כי נתניהו לא הוזהר במפורש בחשד לשוחד, בעוד סנגורו, עו"ד עמית חדד, טען כי כתב האישום הוגש במטרה להביא לחילופי שלטון.

החקירה החלה בעימות סביב מסמכים שהוגשו לבית המשפט להוכחת אישוריו של מנדלבליט לפתיחת החקירות נגד נתניהו. חדד הציג מסמך מ-5 בפברואר 2018, שמרבית תוכנו מושחר, וביקש לברר מה ניתן ללמוד ממנו על היקף האישורים שניתנו.

התובעת יהודית תירוש התנגדה לאופן שבו ביקש חדד לחקור את העד באמצעות המסמכים, וטענה כי הוסכם שמנדלבליט ימסור את גרסתו בנוגע לאישורים שנתן, ולא ייחקר על מסמכים שהפרקליטות הגישה בהמשך בהוראת השופטים.

מנדלבליט העיד כי הוא זוכר שאישר לחקור את ראש הממשלה באזהרה בתיקים 1000 ו-2000, ובהמשך גם בתיק 4000, בשני מועדים שונים. לדבריו, האישורים נגעו לעבירות מתחום טוהר המידות, אך הוא אינו זוכר אם בתיק 4000 אישר במפורש להשתמש במונח שוחד.

"אני זוכר שאני מאשר לחקור את ראש הממשלה באזהרה גם ב-1000, 2000 ו-4000, בשני שלבים נפרדים", אמר מנדלבליט.

חדד טען כי הביטוי "טוהר המידות" אינו מופיע בחלקים הגלויים של הפרוטוקולים שהוצגו. מנדלבליט השיב כי הוא מסתמך על זיכרונו, גם אם הדברים אינם מופיעים בחלקים הגלויים של המסמכים.

"אני אומר שהוא לא זוכר. זו המצאה", טען חדד.

השופט משה בר-עם ביקש להבין את המשמעות המעשית של אישור לחקור בעבירות מתחום טוהר המידות. "מה זה טוהר המידות? מה אני מזהיר אותו, על מה, נניח אני היחידה החוקרת?", שאל.

בהמשך הציג חדד למנדלבליט מסמך המתייחס לאישורי החקירה בתיק 4000, וטען כי ביחס לנתניהו נכתב בו על עבירות מתחום טוהר המידות, בעוד ביחס לשאול אלוביץ' הופיעו במפורש עבירות שוחד ושיבוש מהלכי משפט.

מנדלבליט אישר כי לא נתן לחוקרים אישור פתוח לחקור כל עבירה בתחום טוהר המידות, אלא אישר נושאים ופעולות מרכזיות. לדבריו, הפרקליטות המלווה הייתה אמורה לפקח על כך שהחקירה לא תחרוג מהנושאים שאישר.

הדיון עבר לאחר מכן לנוסח האזהרות שנמסרו לנתניהו ולאלוביץ' בתיק 4000. חדד הציג את ההבדל בין הנוסח שנמסר לאלוביץ', שכלל התייחסות למתן טובות הנאה בעד פעולה הקשורה בתפקידו של ראש הממשלה, לבין הנוסח שנמסר לנתניהו, שבו נאמר כי ביקש וקיבל טובות הנאה "בקשר עם תפקידך הציבורי".

מנדלבליט הסכים כי מדובר בניסוחים שונים, וכינה את נוסח האזהרה לנתניהו "ניסוח פתלתל".

השופט בר-עם שאל אם נכון להשתמש בנוסח כזה בעניינו של ראש הממשלה. מנדלבליט הסביר כי ביקש להשאיר שיקול דעת בין עבירות שוחד והפרת אמונים.

"רציתי להשאיר לעצמי שיקול דעת בין שוחד להפרת אמונים. הניסוח הזה יותר מתאים להפרת אמונים, אבל אפשר להגיע ממנו גם למקומות אחרים", אמר.

חדד טען כי מטרת האזהרה היא לאפשר לנחקר להבין בדיוק במה הוא חשוד, וכי הנוסח שנמסר לנתניהו הצביע על חשד להפרת אמונים ולא לשוחד. מנדלבליט השיב תחילה כי ייתכן שמדובר בתקלה, ובהמשך הסכים כי אכן נפלה תקלה בנוסח האזהרה.

כאשר חדד שאל אם נתניהו הוזהר במפורש בחשד לשוחד לאורך חקירותיו בתיק 4000, השיב מנדלבליט: "מאשר. לא נאמר חשד לשוחד".

חדד הוסיף ושאל אם לפני הגשת כתב האישום התריע גורם כלשהו על כך שנתניהו לא הוזהר במפורש בחשד לשוחד, ואם העניין עלה בדיונים שקדמו להחלטה להעמידו לדין. מנדלבליט השיב כי אינו זוכר.

בהמשך נשאל היועמ"ש לשעבר אם ידע שנתניהו ביקש לקבל לידיו את נוסח האזהרה שנמסרה לו בחקירה. מנדלבליט השיב כי אינו זוכר שדווח לו על בקשה חריגה כזו, והסביר כי בדרך כלל לא עקב אחר החקירות בזמן אמת, אלא קיבל עדכונים וקרא את העדויות לאחר מכן.

במהלך הדיון התלהטו הרוחות גם סביב שאלת ההשחרות במסמכים. התובעת יהודית תירוש איימה כי התביעה תצא מהאולם אם חדד ימשיך לצעוק, והסנגור השיב לה: "תצאו".

לקראת המשך החקירה ביקש חדד לעבור לנושא נוסף, הנוגע לשיחה שלטענתו התקיימה בין מנדלבליט לתירוש. חדד שאל אם מנדלבליט אמר לתובעת שנתניהו יוביל להפיכה משטרית בדומה להונגריה ולפולין, ואם שאל אותה האם היא מעדיפה להשתתף בתיק שיציל את הדמוקרטיה או להיות תובעת בדיקטטורה.

תירוש התנגדה לשאלה והבהירה כי התביעה מתנגדת לכל שאלה שאינה קשורה לאישור היועץ המשפטי לממשלה לפתיחה בחקירה.

חדד הסביר כי הוא מבקש לבסס תשתית עובדתית לטענת ההגנה בדבר מניעים זרים בהגשת כתב האישום. לדבריו, יש לברר אם עמדותיו של מנדלבליט ביחס לנתניהו השפיעו על החלטתו להגיש את האישום.

"הגישו כתב אישום לייצר חילופי שלטון, נוכיח את זה", הצהיר חדד באולם.

השופט בר-עם העיר במהלך הדיון העקרוני כי אילו תובע היה מגיש כתב אישום מתוך שנאה לראש הממשלה, לא היה ניתן לעבור על כך לסדר היום. עם זאת, השופט לא קבע כי כך אירע במקרה הנדון.

תירוש מחתה בחריפות על טענות הסנגוריה ודחתה את הניסיון לייחס לתביעה שיקולים פוליטיים. לדבריה, ההחלטה התקבלה בהליך שבו היו מעורבים גורמים רבים בפרקליטות, והשיקולים שהנחו אותם היו ענייניים.

"אני מבקשת למחות על אמירות קשות כאילו אישום על ידי כל כך הרבה תובעים והיועץ, כולם נגועים בהחלטה בשיקול דעת פסול ומוטה, שיקולים פוליטיים ואחרים", אמרה.

תירוש הוסיפה כי אין מקום להפוך את עדותו של מנדלבליט לבחינה של דעותיהם האישיות של תובעים, והזהירה מפני השלכות רוחב של התרת שאלות מסוג זה בהליכים פליליים אחרים.

גם השופטת רבקה פרידמן-פלדמן ביקשה לברר היכן העלתה ההגנה את הטענה בדבר מניעים זרים. חדד השיב כי הוא רשאי להעלות אותה בכל שלב במסגרת טענת הגנה מן הצדק.

לאחר דיון ממושך בשאלה אם להתיר לחדד לחקור את מנדלבליט על השיחה הנטענת עם תירוש ועל המניעים להגשת כתב האישום, יצאו השופטים להתייעצות ארוכה.