בעזה חוששים מתוצאות הבחירות בישראל ומייחלים לשינוי שלא יבוא

בעוד ישראל נערכת להליכה לקלפיות, הפלסטינים ברצועת עזה ממתינים בחרדה לתוצאות שעשויות לעצב את עתידם. על פי הכתבה שפורסמה ב"גרדיאן" הבריטי, תושבי הרצועה יודעים היטב כי גורלם מונח בידיה של המדינה שהפכה חלקים נרחבים מעזה לעיי חורבות והביאה, על פי הדיווח, למותם של כמעט 75,000 בני אדם לטענת הפלסטינים.

העיתון עם הנרטיב הפלסטיני מציין, כי למרות שקרוב למיליון עקורים פלסטינים מתמודדים עם תנאי תברואה ירודים, מחסור במים ואיום מתמיד של תקיפות, עזה כמעט ונעדרת מקמפיין הבחירות הישראלי. גם קואליציית הימין של נתניהו וגם מפלגת "ישר" שבאופוזיציה בראשות גדי איזנקוט, מתמקדות במטרה להשמיד את חמאס בעקבות מתקפת 7 באוקטובר והטראומה שהכתה בחברה הישראלית. האסון ההומניטרי שמתרחש מעבר לגבול זוכה למעט מאוד תשומת לב.

"אנו מקווים שתעלה לשלטון ממשלה שפחות נוטה להרג, עקירה והשמדה שלנו", אמר ל"גרדיאן" סמי אבו רומי (47), במקור מרפיח וכיום עקור באל-מוואסי. "אבל בסופו של דבר, אנחנו רואים את קו המחשבה של ממשלות ישראל כדומה ברובו".

העיתון הבריטי מציין כי לא נתניהו ולא איזנקוט הציגו תוכנית ברורה לעתיד הרצועה. שניהם נשבעו לשים קץ לשלטון חמאס, ושניהם תומכים בתוכנית השלום של דונלד טראמפ. איזנקוט אומנם הבטיח לשקם את מעמדה הבינלאומי של ישראל לאחר שלוש שנות מלחמה, אך ב"גרדיאן" מזכירים כי הוא אינו נחשב ל"יונה צחורה": כמי שאיבד בן ושני אחיינים במלחמה, וכמי שהוביל את "דוקטרינת הדאחייה" ב-2006 (הדוגלת בשימוש מוחץ בכוח נגד אזורים אזרחיים שמהם פועלים חמושים) בעזה טוענים כי אסטרטגיה זו יושמה בעזה והובילה להרס נרחב, המהווה לטענתם פשעי מלחמה.

"איזנקוט מדבר על הבסת חמאס, בעוד נתניהו מתגאה במבצעים צבאיים והרג פלסטינים", הוסיף אבו רומי. "הסבל של עזה הפך לחומר תעמולה לקמפיין. בינתיים, משפחות כאן נאבקות להאכיל את ילדיהן, לשמור עליהם במסגרות חינוך ולהשיג טיפול רפואי. כשבתים ותשתיות נהרסו, פשוט לשרוד הפך למאבק יומיומי".

בעיתון מציינים, כי המפלגות הערביות בישראל אומנם העלו את הנושא, כפי שניכר בסרטון של הרשימה המשותפת שהציג תיעוד רחפנים של ההרס בעזה ותקפו את המפלגות האחרות ("הם רוצים עוד הרס, אנחנו מציעים חיים"), אך הסיכוי שייכנסו לקואליציה בראשות איזנקוט הוא קלוש, גם אם יעניקו תמיכה מבחוץ.

בקרב הפלסטינים בעזה, הפסימיות עמוקה. תהא התוצאה אשר תהא, מעטים מצפים לשינוי. "אני לא מאמינה שלמישהו באמת אכפת מעזה או מתושביה", אמרה לעיתון חנין חמדאונה (45) מבית לאהיה, שעקרה גם היא לאל-מוואסי. "בין אם זה נתניהו, איזנקוט או מישהו אחר, התקיפות על עזה נראות כחלק מקמפיין הבחירות הישראלי. שנים אמרנו שהממשלה הנכנסת אולי תהיה טובה מקודמתה, רק כדי להיות בהלם כשהיא מתגלה כגרועה יותר. אולי יכניסו 200 משאיות לעזה במקום 100, אבל זה לא אומר שיהיה שינוי אמיתי בחיים שלנו".

בשטח, רוב תושבי עזה עסוקים מדי במאבק למצוא מזון ומים מכדי לעקוב אחרי הבחירות. החשש מרעב גובר, מחיר הקמח זינק ליותר מפי שלושה, ואספקות מסחריות הוקפאו. ועם זאת, אלו שכן עוקבים אחר הבחירות, עושים זאת פחות מתוך תקווה לשינוי ויותר מתוך פחד עמוק ממה שהתוצאה עלולה להביא. התושבים חוששים שהסבל הפלסטיני הפך למוטיב חוזר בקמפיינים, שבהם המועמדים מתחרים מי ינקוט קו נוקשה יותר, במקום להציע אופק לעתיד טוב יותר.

קארים מריש (43) סיפר ל"גרדיאן" על ההשלכות המיידיות של הפחד הזה: "חבר היה אמור לערוך את חתונת בנו בימים הקרובים, אך החליט לדחות אותה עד לאחר הבחירות בישראל. הוא פחד שממשלת הימין הקיצוני תזכה בקדנציה נוספת, מה שיגרום לחידוש המלחמה ויאלץ אותו להימלט שוב. הוא חשש לאבד את האוהל ואת ציוד החתונה שעמל כה קשה לחסוך עבורם".

לפי ה"גרדיאן", קשה למצוא תקווה ברצועה, שבה שלוש שנות מלחמה הפכו שכונות שלמות לשממה של בטון מרוסק, וקשה עוד יותר לדמיין עתיד טוב יותר. "אני מרגישה שכל מה שנאמר על טיפול בסבל שלנו הוא רק ניסיון לשכך את הכאב, או פשוט מילים והבטחות שאנחנו כבר לא מאמינים להן", מסכמת נור אל-מוג'ני (20) מהעיר עזה בשיחתה עם העיתון. "בין אם נתניהו ינצח או יפסיד, המציאות כאן לא תשתנה. כפי שאני רואה זאת, המטרה שלהם היא להרוס את עזה ואת יסודות החיים כאן".