מול הטייקונים ובניגוד לעמדת היועמ״שית: הניצחון המשפטי של חצי מיליארד השקלים של מקורות מול מפעלי ים המלח

לא בכל יום מתייצבת חברה ממשלתית למאבק משפטי נגד אחד התאגידים החזקים בישראל, כאשר גם גורמי הייעוץ המשפטי של המדינה מציגים עמדה המנוגדת לשלה. נדיר עוד יותר שמאבק כזה מסתיים בניצחון בהיקף של כחצי מיליארד שקלים, שהשלכותיו עשויות להגיע עד לחשבון המים של כל משפחה בישראל. זהו הסיפור שמאחורי ההכרעה הסופית במאבק בין חברת המים הלאומית מקורות לבין מפעלי ים המלח, הנמצאים בשליטת קבוצת ICL של איש העסקים עידן עופר. 

לאחר שבדצמבר האחרון קבע בג"ץ כי על מפעלי ים המלח לשלם עבור המים שהם מפיקים, ביקשה החברה לפתוח מחדש את ההכרעה בהרכב מורחב של שופטים. כעת, בהחלטה שניתנה בימים האחרונים, דחה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, את הבקשה והותיר את פסק הדין על כנו. משמעות ההכרעה היא שמפעלי ים המלח יישאו בתשלומי דמי מים המוערכים בכחצי מיליארד שקל. כ־330 מיליון שקל כבר שולמו בעקבות ההליכים, ועל פי ההערכות יתווספו אליהם כ־170 מיליון שקל נוספים עד לתום תקופת הזיכיון בשנת 2030. הכספים מיועדים למשק המים ועשויים לסייע במיתון התייקרות תעריפי המים לציבור.

כשהמדינה התייצבה לצד התאגיד

בלב המאבק עמדה מחלוקת משפטית בעלת משמעות כלכלית עצומה. מפעלי ים המלח מחזיקים מאז שנת 1961 בזיכיון מיוחד לניצול משאבי הטבע באזור ים המלח, שמכוחו הם משלמים תמלוגים למדינה. לטענת החברה, הזכויות שניתנו לה בזיכיון כוללות גם את השימוש במים הנחוצים לפעילותה, ולכן אין לחייב אותה בתשלום נוסף עבורם. 

מנגד נטען כי הרפורמה במשק המים משנת 2017 מחייבת גם את מפעלי ים המלח לשלם דמי מים, וכי הזיכיון ההיסטורי אינו מעניק להם פטור מחובה זו. את העתירות בנושא הגישו ארגוני אדם טבע ודין ולובי 99, אולם אחד המרכיבים החריגים בהליך היה עמדתה של חברת מקורות. באמצעות עורכי הדין איתן לירז, יעד רותם ושירה האוזר ממשרד איתן לירז ושות', הציגה מקורות עמדה משפטית עצמאית שתמכה בחיוב מפעלי ים המלח.

הדבר התרחש אף שרשות המים והיועצת המשפטית לממשלה צידדו במקור בפרשנות של מפעלי ים המלח, וסברו כי המצב המשפטי הקיים אינו מאפשר לחייב את החברה בדמי מים נוספים מעבר לתמלוגים. כך מצאה עצמה מקורות, חברה ממשלתית הפועלת בלב משק המים הישראלי, מנהלת מאבק משפטי שבו ניצבו מולה לא רק האינטרסים הכלכליים של אחד התאגידים החזקים במשק, אלא גם עמדתם המשפטית של גורמי המדינה עצמה. בדצמבר 2025 קיבל בית המשפט העליון פה אחד את העתירות וקבע כי מפעלי ים המלח מחויבים בתשלום דמי מים. 

ההכרעה התבססה על פרשנות הוראות הזיכיון וחוק המים, ועל ההבחנה בין הזכות להפיק מים לבין החובה לשלם עבור השימוש בהם. אלא שמפעלי ים המלח לא ויתרו. החברה הגישה בקשה לדיון נוסף וטענה כי לפסק הדין השלכות מרחיקות לכת על דיני הזיכיונות ועל המשק הישראלי. בהחלטתו האחרונה הכיר השופט סולברג בכך שפסק הדין המקורי אכן קבע הלכה עקרונית ומחודשת, אולם הבהיר כי אין בכך כדי להצדיק דיון נוסף. בכך נסגר המסלול החריג שבאמצעותו ביקשה החברה לשנות את ההכרעה.

עו"ד לירז: "ניצחון של אומץ לב ניהולי ומשפטי"

עו"ד איתן לירז, המייצג את חברת מקורות בהליך בבית המשפט העליון, אומר בעקבות ההחלטה כי ההישג אינו מסתכם רק בסכומי הכסף האדירים. "ההכרעה הזו היא בראש ובראשונה ניצחון של אומץ לב ניהולי ומשפטי. חברת מקורות ראויה להערכה רבה על כך שבחרה להוביל עמדה משפטית עצמאית, נחושה ובלתי מתפשרת, גם כאשר ניצבה מול מפעלי ים המלח, מהתאגידים החזקים במשק, ואף בניגוד לעמדה המשפטית שהציגו המדינה ורשות המים". 

לדבריו, "במשך עשרות שנים נהנו מפעלי ים המלח מזיכיון שאפשר להם להפיק הכנסות של מיליארדי שקלים ממשאבי טבע השייכים לציבור. מקורות העזה לקרוא תיגר על הפרשנות שלפיה הזיכיון מעניק גם פטור מתשלום עבור השימוש במים". לירז מדגיש כי פסק הדין המקורי משקף, להבנת משרדו, את ליבת הניתוח המשפטי שהציגה מקורות בפני שופטי העליון. לדבריו, דחיית הבקשה לדיון נוסף משלימה הישג משפטי בעל משמעות כלכלית וציבורית יוצאת דופן. "זהו ניצחון שמוכיח כי גם מול אינטרסים כלכליים אדירים, עמדה משפטית אמיצה, המבוססת על ניתוח מעמיק ונכונות לנהל מאבק עד תומו, יכולה לשנות מציאות", הוא אומר.

כפי שפורסם בעבר ב'בחדרי חרדים', לירז עומד בשנים האחרונות מאחורי שורה של מאבקים משפטיים מורכבים מול גופים כלכליים ומוסדיים רבי־עוצמה, ובהם גם הליכים מול בנקים ותאגידים גדולים. אולם המאבק מול מפעלי ים המלח מספק דוגמה מובהקת לתפיסת העולם המשפטית שהוא מבקש להוביל:"מבחינתי, זו תמצית הליטיגציה במיטבה", מסכם לירז. "לא להירתע מעוצמת היריב, לא לוותר על עמדה משפטית נכונה, ולהילחם עליה בנחישות עד להכרעה".