רה"מ נתניהו הגיע כעת לתפילה בכותל המערבי.
רוב הטייסים באירופה מודים שהם נרדמים במהלך הטיסה
סקר מקיף בהשתתפות אלפי טייסים חושף מציאות עגומה בקוקפיט: 75% חוו הירדמות בלתי רצונית של מספר שניות, וכרבע מהם ממשיכים להטיס נוסעים גם כשהם מוגדרים כלא-כשירים עקב תשישות. הסיבה המרכזית: תרבות ארגונית הדורשת שעות ארוכות ופחד מהשלכות תעסוקתיות
אילוסטרציה צילום: unsplash
מיליוני נוסעים פוקדים מדי יום את נמלי התעופה באירופה, אך ספק אם הם מודעים למצבם הפיזי והנפשי של האנשים האוחזים בהגאי המטוס. סקר ענק שפורסם היום מטעם איגוד הטייסים האירופי (ECA), ואשר הקיף כ-7,200 קצינים ראשונים וקברניטים, מציג תמונה מדאיגה במיוחד באשר לרמות העייפות של צוותי האוויר ביבשת.
הנתון המטריד ביותר העולה מהמחקר מתייחס ל"מיקרו-שינה" (Microsleep) מצב בו אדם שוקע בשינה קצרצרה ולא רצונית שאורכת שניות בודדות, לעיתים מבלי לשים לב לכך. לא פחות מ-75% מהנשאלים דיווחו כי חוו אירועים כאלה בזמן אמת באוויר, מצב העלול לעכב משמעותית את זמן התגובה של הצוות לתקלות או מצבי חירום פתאומיים, ולפגוע ביכולת הפיקוח על מכשירי הטיסה. בנוסף, כ-25% מאנשי הצוות העידו כי הם עולים לאוויר דרך קבע למרות שתשישותם כה כבדה, עד שהם למעשה אינם כשירים לטיסה.
הדוח מפנה אצבע מאשימה לא רק לעבר העומס הפיזי, אלא גם כלפי סביבת העבודה בחברות התעופה. מהעדויות עולה תרבות של השתקה ולחץ: טייסים רבים פשוט חוששים להתלונן על עייפות או לסרב לבצע טיסה, מחשש שצעד כזה יפגע בקריירה שלהם. כתוצאה מכך, הם בוחרים לסכן את עצמם ואת הנוסעים ולהמשיך לעבוד בניגוד להיגיון הבטיחותי, מה שמעיד על כשל של חברות התעופה בזיהוי וניהול סיכוני עייפות בזמן אמת.
העייפות הכרונית בענף נובעת משילוב של גורמים מוכרים כמו משמרות לילה, שינויים דרסטיים בשעון הביולוגי והקפצות פתאומיות. יש להדגיש כי בניגוד למנוחה יזומה ומאורגנת בתא הטייס, המותרת תחת חוקים נוקשים, המקרים שעליהם מצביע הסקר הם של אובדן הכרה רגעי ובלתי נשלט. למרות קיומה של רגולציה אירופית האמורה להגן על שעות המנוחה של הצוותים, בפועל נראה כי היא אינה מספקת מענה אמיתי לשחיקה בשטח.
באיגוד הטייסים האירופי מתריעים על הסוגיה מזה תקופה ארוכה, וכבר בחודש יוני האחרון השיקו קמפיין אזהרה בנושא. בארגון טוענים כי המשבר מונע מתהליכי עומק שחווה תעשיית התעופה, ובראשם צמצומים כלכליים נרחבים, מחסור כרוני בעובדים בעקבות מגפת הקורונה ולחצים מסחריים אדירים לדייק בזמנים. תנאים אלו מאלצים את הטייסים למתוח את גבולות היכולת האנושית בשמיים צפופים ועמוסים, כשהאיגוד מבהיר נחרצות: פתרון בעיות כוח אדם על גבם של טייסים תשושים הוא מתכון לאסון בטיחותי.
