21:26
יוסי יהושוע: ההישג של ישראל בשני סבבי הלחימה מול איראן הוא עצום. העובדה שהמשטר עדיין קיים ושהאיום לא הוסר לצמיתות אינה מוחקת את הניצחון הצבאי ואת שינוי מאזן הכוחות.
ישראל הסירה את מחסום הפחד מול איראן והוכיחה יכולת מבצעית יוצאת דופן: שליטה אווירית, מודיעין מדויק, חימוש ברמת דיוק מרשימה, הפתעה מוחלטת, פגיעה בתשתיות אסטרטגיות וחיסול בכירים, תוך ניהול מערכות מורכבות בהיקף חסר תקדים.
במלחמת 12 הימים, מבצע עם כלביא, היתה פגיעה קשה בפרוייקט הגרעין האיראני, בחומר, במתקנים ובמוקדי ידע, ויצרה לישראל חופש פעולה אווירי בשמי איראן. מבצע שאגת הארי הוכיח רציפות מבצעית ונחישות, פגע ביכולות שיגור הטילים של איראן ובשכבת ההנהגה שלה.
השלטון לא הופל, וחשוב לומר זאת ביושר. המרחק בין התקוות לבין המציאות היה גדול, וחבל שגורמים בכירים במוסד (דדי ברנע) יצרו תחושה שהפלת המשטר היא עניין של עוד קצת מאמץ.
גם שיתוף הפעולה עם ארה”ב, במודיעין, בתקיפה ובהגנה, הוכיח את עצמו והפך לנכס אסטרטגי שחייבים לשמר.
מעצמות אזוריות אינן מוכרעות ביום. כל עוד המשטר האיראני קיים, הוא ינסה להשתקם, ללמוד, להתחמש ולשפר את יכולותיו. במקביל, איראן ממשיכה לירות לכל עבר באזור, אבל לא לעבר ישראל, בין היתר משום שהיא מורתעת. בדיוק כפי שייתכן שנצטרך לחזור ולהילחם מול חזבאללה, למרות הפגיעה הקשה שספג. זו אינה סיבה להמעיט בהישגים, אלא סיבה להמשיך ולהעצים אותם.
וועוד דבר: תראו לי מומחה צבאי אחד בישראל או בעולם, שלפני המערכות האלה העריך שישראל תפגין יכולות כאלה, שלא יפלו מטוס אחד ושממדי הפגיעה בעורף הישראלי יהיו מצומצמים כל כך ביחס לתחזיות.
אפשר וצריך להתווכח על היום שאחרי, על שיקום היכולות האיראניות ועל השאלה אם הושגה הכרעה אסטרטגית. אבל אסור לבלבל בין העובדה שהאיום עדיין קיים לבין הטענה שלא ניצחנו בשדה הקרב.
שני הסבבים שינו את המציאות הביטחונית ואת מאזן ההרתעה. צריך להכיר בהישג, ללמוד ממנו ובעיקר לא לבזבז אותו. וכן, כל עוד המשטר הרצחני הזה, שרוצה להשמיד אותנו, קיים, ייתכן שנצטרך לחזור ולהילחם. עדיף לעשות זאת שוב יחד עם האמריקאים.
