דורון קדוש: ניו יורק טיימס: במסגרת החיפושים אחר רון ארד, ישראל חטפה ב-2006 וב-2021 שני גנרלים איראנים כדי לחקור אותם הגנרלים נחטפו מטורקיה ומסוריה. אחד מהגנרלים הוא עלי רזא עסגרי, שנעלם ב2006 באיסטנבול ומאז גורלו לא נודע. התחקיר כעת חושף כי עסגרי נחקר במשך שבועות בידי המוסד על קשר אפשרי להיעלמותו של רון ארד, ולאחר שדבר לא עלה בחקירתו, אנשי מוסד הרגו אותו וגופתו הושלכה לים השחור. הגנרל השני הוא עבדאללה סאברי, שנחטף מדמשק ב-2021: בזמן שיצא לריצת בוקר עברו לידו סבלים שהעבירו מקרר בקרטון גדול, שלפתע התנפלו עליו והכניסו אותו לתוך הקרטון. אותם סבלים הם אנשי מוסד, כך לטענת התחקיר, שחקרו את סבארי שבועות ארוכים והשאירו אותו ברחוב ביוהנסבורג, בדרום אפריקה עם מעט כסף ומספר טלפון של שגרירות איראן כדי שיוכל לבקש שיבואו לאסוף אותו. (אמילי מורגנשטרן, דסק החוץ בגל״צ)
"אם לא הפוליטיקה": הגילויים החדשים מספר הזיכרונות של ג'ו ביידן
לקראת יציאת ספרו "תבטיחי לי, אמריקה" ביום שלישי, נחשפים פרטים חדשים על הפגישה המפתיעה עם טראמפ בחדר הסגלגל, ההתעקשות על הנסיגה מאפגניסטן, הביקורת על פוטין וזלנסקי, והכעס על ננסי פלוסי וצ'אק שומר שלחצו עליו לפרוש מהמרוץ
הנשיא ביידן צילום: הבית הלבן
ספר הזיכרונות החדש של הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, "תבטיחי לי, אמריקה", מגלה פרטים מרתקים בארבע שנותיו בבית הלבן: סדר היום החקיקתי שלו והתגובה לקורונה, החלטות מדיניות החוץ שלו בנוגע לאפגניסטן, אוקראינה וישראל, והחלטתו הגורלית להתמודד לבחירה מחדש ב-2024, ובסופו של דבר לפרוש מהמרוץ.
הספר, שיוצא לאור בעקבות בחירות האמצע המוצלחות עבור הדמוקרטים, מעניק לביידן את ההזדמנות לסגור חשבונות ישנים ולבקר דמוקרטים שביקשו לדחוק אותו הצידה לאחר ההופעה המהוססת בעימות מול הנשיא טראמפ, שלמעשה סיימה את הקמפיין שלו. בשתי סוגיות מפתח, הוצאת ארצות הברית מאפגניסטן והתמודדות לכהונה שנייה, הוא מביע מעט מאוד חרטה או פקפוק עצמי.
טראמפ היה במשך זמן רב יריבו הפוליטי הראשי של ביידן, אך הספר מתאר מפגשים יוצאי דופן בין השניים. ביידן פותח את הספר בהערכה נוקבת על המהומות בקפיטול של ארצות הברית ב-6 בינואר 2021. ביידן כותב על טראמפ: "נשיא אמריקה לא הנהיג את אמריקה, הוא הנהיג מרד. זו הייתה אחת ההפקרויות החמורות ביותר של חובת התפקיד על ידי נשיא כלשהו בהיסטוריה שלנו".
עם זאת, ביידן מציין כי עם הגעתו לחדר הסגלגל לאחר השבעתו, הוא מצא מכתב נדיב מטראמפ, לאחר חודשים של מתקפות במהלך מסע הבחירות. "זה היה כמעט כאילו היו שני דונלד טראמפים", כותב ביידן. לקראת סוף הספר מתאר ביידן את פגישתו "המתרפסת" של טראמפ עמו בחדר הסגלגל לאחר בחירות 2024. "אתה יודע, ג'ו, אלמלא הפוליטיקה, אני מאמין שהיינו חברים טובים", אמר טראמפ לביידן, והותיר את הנשיא היוצא המום. ביידן סיפר שטראמפ אמר לו: "אלמלא הפוליטיקה, היינו מבלים את כל זמננו במשחק גולף יחד".
ביידן כותב כי הוא עדיין מאמין שהמהלך שלו שזכה לביקורת חריפה, להסיג את כוחות ארצות הברית מאפגניסטן, היה ההחלטה הנכונה. "הייתי מקבל את אותה החלטה שוב. סיום המלחמה באפגניסטן היה הדבר הנכון לעשות", כותב ביידן.
הנשיא לשעבר אומר כי נתקל בהתנגדות בתוך ממשלו שלו. מזכיר ההגנה לויד אוסטין והגנרל מארק מילי, יושב ראש המטות המשולבים, "היו שניהם מוטרדים מההשלכות של ההחלטה".
ביידן אומר כי הובטח לו שממשלת אפגניסטן תוכל לעמוד ברשות עצמה ושהבירה תחזיק מעמד לפחות שישה חודשים לאחר עזיבת כוחות ארצות הברית. אך "חלון ששת החודשים שהובטח לי התאדה בתוך ימים ספורים. הייתה לכך השפעה עמוקה על הסדר שבו התנהלה הנסיגה".
ביידן אומר שהייתה לו "כימיה טבעית" עם מלכת בריטניה אליזבת השנייה, שהתאפיינה ב"עוצמת הפלדה שלה, בשילוב ניצוץ ההומור בעיניה", שהזכירו לו את אמו המנוחה.
ביידן מתאר את "הטון הנרגן" של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, וכותב שהוא "אהב להיות ברישול במהלך פגישה, מעמיד פני אדיש, כמו נער מתבגר". בעוד שביידן האמין שהרקע של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי כשחקן "התברר כהכשרה טובה מאוד" למנהיג בזמן מלחמה, זלנסקי "יכול היה להיות הפכפך ועקשן בשיחותינו הפרטיות, ולא אסיר תודה כפי שהייתי מצפה".
ביידן כותב שאנשי צוותו של טראמפ ביקשו ממנו לחתום על מכתב שיאפשר להם לנהל משא ומתן ישירות מול פוטין לפני שטראמפ ייכנס לתפקידו מחדש. אך ביידן סירב, "מכיוון שלא היה מוכן לתת להם יד חופשית למה שציפיתי שיהיה סוג של כניעה, על חשבון אוקראינה".
ביידן כותב שכאשר כינס את יועציו הבכירים באביב 2023 כדי לדון בשאלה אם עליו להתמודד לבחירה מחדש, איש לא התנגד: "כולם היו בעניין". ביידן אומר שחש "חובה" להתמודד. "אנשים אומרים שהשליתי את עצמי שאוכל לבצע את התפקיד בגילי. התשובה שלי לכך היא: ביצעתי את התפקיד".
ביידן כותב שניסיונו לאורך חמישה עשורים בפוליטיקה "גבר על החולשות הברורות של גילי, קולי החלש יותר, הנטייה הגדולה יותר שלי לטעות בשמות מקומות ואנשים, והליכתי המהוססת". ביידן אמר שלא האמין שמישהו בספסל הדמוקרטי הוא "מועמד חזק יותר ממני, או בעל סיכוי טוב יותר לנצח ב-2024. אתם יכולים לבטל את ההערכה הזו אם תרצו. אבל אני יודע איזה תהליך עברתי. קיבלתי החלטה שקולה, זהירה וקפדנית".
ביידן מתייחס לדו"ח משנת 2024 של התובע המיוחד רוברט הור בנוגע לטיפולו במסמכים מסווגים, ומכנה את ההחלטה לקיים מסיבת עיתונאים כדי להגיב עליו "טעות". הור תיאר את ביידן כ"איש מבוגר בעל כוונות טובות עם זיכרון חלש". ביידן כותב: "אילו קמפיין טראמפ היה כותב את הדו"ח בעצמו, הם לא היו מצליחים להמציא שורה שנועדה טוב יותר לגרום נזק פוליטי מרבי".
ביידן כותב שזעם על טענתו של הור שלפיה הוא לא ידע מתי מת בנו המנוח, בו ביידן. "זה כואב היום בדיוק כפי שכאב ב-30 במאי 2015. אז אם רוברט הור רוצה לדעת מתי בני מת, הנה התשובה שלי: היום. אני מתעורר בכל יום בתחושה שאיבדתי אותו רק לפני דקה".
בדיון על הופעתו הבלתי יציבה בעימות, ביידן כותב שהיא הגיעה לאחר נסיעות מרובות ושהוא הרגיש "נורא, כל כך רע שנבדקתי לקורונה. התוצאה חזרה שלילית". הדבר גם חפף לתקופה שלאחר הרשעתו של בנו, האנטר ביידן, בשלושה סעיפי פשע. "זה שבר את לבי".
ביידן אומר שכאשר הגיע לעימות באטלנטה, "זה לא הרגיש נכון מההתחלה". הוא מספר שברגע מכריע, "איבדתי את חוט המחשבה" ומיהר לפלוט תשובה, "כשאני פולט, 'סוף סוף ניצחנו את מדיקר'. מה שהתכוונתי לומר הוא, 'סוף סוף ניצחנו את חברות התרופות הגדולות'". ביידן אומר שידע שהעימות התנהל בצורה גרועה, אך הניח שיקבל הזדמנות שנייה. "טעיתי", הוא כותב.
ביידן מתאר פגישות פרטיות עם מנהיגת הדמוקרטים בבית הנבחרים ננסי פלוסי מקליפורניה ומנהיג הדמוקרטים בסנאט צ'אק שומר מניו יורק בתקופה שלאחר העימות. פלוסי, הוא כותב, "פעלה בקדחתנות מאחורי הקלעים כדי לגרום לנבחרי ציבור ולצירי ביידן לערוק", והיא הזהירה אותו שהסקרים מראים שהוא לא יכול לנצח.
שומר נסע לביתו של ביידן ברהובות' ביץ', דלאוור, כדי להפציר בו לפרוש מהמרוץ. "אמרתי לשומר שיש לו הרבה חוצפה (ייתכן שאמרתי זאת אחרת באותו זמן), לבוא לביתי ולומר לי לצאת מהמרוץ. נאמנות חשובה לי".
ביידן מציין שהוא ופלוסי חידשו מאוחר יותר את הקשר בארוחת צהריים במסעדה איטלקית. הוא אמר שהם לא דנו בקריאותיה שיפרוש מהמרוץ. "אבל עברנו יותר מדי יחד מכדי לאפשר לקרע להישאר ללא איחוי. וכך דיברנו על החיים, המשפחה והפוליטיקה וחזרנו לקצב הישן של החברות. ואני שמח שעשינו זאת".
אתמול דיווחנו כי בספרו, מותח ביידן ביקורת חריפה על התנהלותו של נתניהו במהלך הלחימה ברצועת עזה, ודוחה את הטענות שלפיהן ראש הממשלה הישראלי תמרן אותו. לדבריו, הוא דרש שוב ושוב בשיחות סגורות לצמצם את הפגיעה באזרחים, ונתניהו אף הודה בפניו כי מספר הנפגעים הגבוה פוגע בלגיטימציה של ישראל ובתמיכה האמריקנית בה.
אלא שלטענת הנשיא לשעבר, בפועל נוצר דפוס חוזר של הבטחות ריקות: "נתניהו היה מבטיח לפעול אחרת, ומיד לאחר מכן הייתה מתבצעת תקיפה נוספת שגבתה קורבנות אזרחיים. תמיד נשלף הסבר או תירוץ, אבל השורה התחתונה לא השתנתה. לנתניהו לא הייתה בעיה לפזר הבטחות שלא התכוון או לא יכול היה לקיים". ביידן, שמכיר את נתניהו עשרות שנים, סיכם בתחושת אכזבה עמוקה: "הבנתי את הלחצים הפוליטיים שבהם היה נתון, אבל תסכל אותי שהוא לא הצליח להתעלות לגודל השעה, לחשוב כמדינאי ולדאוג לאינטרסים ארוכי הטווח של ישראל במקום להישרדותו הפוליטית המיידית".
