מפגינים חוסמים את התנועה ברחוב בר אילן בירושלים
טיפול רגשי לילדים: מתי ואיך כדאי להפסיק את התהליך?
רואים שיפור אצל הילד בזכות שהוא הולך לטיפול רגשי? האם ומתי כדאי להפסיק את הטיפול? ולמה לפעמים רואים שלאחר תקופה הילד חוזר למצב הקודם? | עושים לכם סדר עם כל המידע שתמיד הייתם רוצים ולא שאלתם
-
יוסי רוט | כתבה מקודמת | שיווק ופרסום | כתבה שיווקית
"הכל חזר - יותר חזק"
הטלפון מצלצל אצל המטפלת ביום ראשון בערב. על הקו אמא של חיימי, והיא ממש מאושרת.
"את לא מאמינה. הוא ילד אחר. כבר שבוע שלא היה פיצוץ אחד בבית, ואתמול הוא אפילו עזר לערוך שולחן בלי שביקשתי. אני חושבת שאנחנו מסודרים."
זה היה אחרי שלושה מפגשים.
המטפלת שמחה איתה, וביקשה להמשיך עוד קצת. אבל ההחלטה כבר נפלה.
ששה שבועות אחר כך הטלפון צלצל שוב. הפעם הקול היה עייף: "הכול חזר. ואפילו קצת יותר חזק."
מה בעצם קרה שם?
שום דבר מוזר. זה קורה הרבה יותר משנדמה.
במפגשים הראשונים ילד מקבל משהו שאולי לא קיבל הרבה זמן: שעה שלמה שכולה שלו, עם מבוגר שמקשיב בלי לשפוט. זה מרגיע. זה מוריד לחץ. וההתנהגות משתפרת, לפעמים מהר ובצורה מפתיעה.
אבל זו הקלה, לא שינוי. הסיבה שבגללה חיימי התפרץ עדיין שם. עוד לא התחלנו לגעת בה.
שביל בשדה
תחשבו על שדה שכולם חוצים באותו מקום, כבר שנים. נוצר שם שביל עמוק וברור. גם מי שמחליט ללכת בדרך אחרת, מוצא את עצמו בסוף חוזר לשביל הישן. שם הרגליים הולכות לבד.
ככה בדיוק נראית תווית. ילד ששנים הגיב בפיצוץ, ושנים שמע שהוא "עצבני", נמשך לשם בכל רגע של לחץ. לא כי הוא רוצה, אלא כי זה השביל שהוא מכיר.
טיפול רגשי סולל שביל חדש. בהתחלה הוא בקושי נראה. צריך ללכת בו שוב ושוב, עד שברגע של לחץ הרגליים יבחרו בו לבד.
וזה לא קורה בשלושה מפגשים.
הרב משה דירנפלד, יו"ר שערי הצלחה: "תווית נבנתה במשך שנים. לא הוגן לצפות שתיעלם במשך חודש".
להצטרפות לפרויקט -לחצו כאן כעת >>
מה קורה בתהליך שלם
תהליך רגשי מלא נמשך בערך 24 מפגשים, כחצי שנה. זה נשמע הרבה, עד שמבינים מה קורה בכל שלב:
1. מפגשים 1–6, אמון. מבחוץ זה נראה כמו "רק משחקים". בפועל זו העבודה הכי חשובה, כי ילד לא מספר על מה שכואב לו למי שהוא עוד לא סומך עליו.
2. מפגשים 7–12, השורש. כאן מגיעים למה שבאמת עומד מאחורי ההתנהגות. לפעמים בשלב הזה נהיה קצת קשה יותר לפני שנהיה קל. זה סימן טוב.
3. מפגשים 13–18, השביל החדש. הילד מתרגל דרכים אחרות להגיב. גם ההורים מקבלים כלים, כדי שהבית יתמוך בשינוי ולא יחזיר אותו לשביל הישן.
4. מפגשים 19–24, קיבוע. בודקים שהשינוי מחזיק גם בימים קשים, ונפרדים בצורה מסודרת. ילד שנפרד נכון לוקח איתו את מה שלמד.
מי שעוצר אחרי שלושה מפגשים, עוצר לפני שהגיע לשלב השני.
והתווית?
תווית לא יושבת רק על הילד. היא יושבת גם בראש של כל מי שמסביבו: ההורים, האחים, המלמד. גם אם חיימי משתנה, אבל בבית עדיין מחכים לפיצוץ הבא, הוא מרגיש את זה. ובסוף גם מספק אותו.
לכן תהליך שמוריד תווית עובד גם עם ההורים. אחת לשישה מפגשים יושבים המטפל וההורים יחד, כדי שגם הבית יתחיל לראות את הילד אחרת. כי תווית יורדת באמת רק כשכולם מפסיקים להגיד אותה.
אז איך יודעים שזה עובד?
לא כשאין פיצוצים בכלל. ילדים הם ילדים. יודעים שזה עובד כשהוא נרגע מהר יותר. כשהוא מצליח להגיד "קשה לי" במקום להראות את זה. וכשבפעם הראשונה מזה שנים, מישהו בשולחן השבת אומר עליו משפט אחר.
אמא של חיימי, אגב, חזרה לטיפול. הפעם הם הלכו עד הסוף.
בשערי הצלחה בנו את המסלול הפנורמי סביב 24 מפגשים, עם פגישות הורים קבועות ומנהלת תיק אישית לאורך כל הדרך.
