עמית סגל: תבוסת גוש השינוי והזינוק הערבי מגדילים את הסיכוי לפוליטיקה אחרת מדגמי אמש שידרו מסר אחד: נתניהו הפסיד, אבל לא ברור מי בצד השני ניצח. להלן עדכון עם זרימת תוצאות האמת: נתניהו טרם ניצח, אבל גוש השינוי הובס. אני מסקר פוליטיקה מאז תחילת המאה. מעולם לא ראיתי מחנה שהתארגן לבחירות באופן כל כך מופתי, כל כך מאורגן, כל כך אנרגטי כמו גוש השינוי. הסכמי עודפים למופת, מערך טיסות מחו״ל שלא היה כמותו. זה נגמר לפי ספירת תוצאות האמת פחות או יותר באותו מספר מנדטים כמו בבחירות הקודמות. הדמוגרפיה הביסה את האנרגיה, וגם המסר התברר בעייתי וכושל. הציבור לא השתכנע שהמלחמה הייתה ניצחון מוחלט אבל גם סירב לקנות את הטענה שהיא כישלון מוחלט. הוא סלד מההשתמטות החרדית מהשירות הצבאי, אבל לא סבר שהפתרון הוא ממשלת מיעוט שנשענת על סרבנים ואנטי ציונים. הוא נגעל משירת ״בשלטון הציונים אין אנו מאמינים״ אבל הזדעזע משירת ״בילאדי בילאדי״ במטה המשותפת אתמול. מצבו של נתניהו השתנה תכלית השינוי בין סגירת המדגמים ובין גילוי תוצאות האמת. אמש היה ברור שיו״ר הכנסת יודח, שבכל מקרה תוקם ממשלת מיעוט בראשות איזנקוט. כעת, על פי הקריטריונים שקבע איזנקוט עצמו, אבדה הלגיטימציה שלו להקים ממשלה כזו. הם יזדקקו לתמיכה אקטיבית של המשותפת כדי להקים אותה, וזה נראה חסר תוחלת וחסר טעם. אין שום סיכוי בישראל של אחרי שבעה באוקטובר שבקואליציה אחת יישבו לאורך זמן שישה בני משפחה מדרגה ראשונה של נרצחים בידי חמאס עם חברי כנסת שמסבירים שמדובר בכלל בארגון צדקה. ולכן, כמו משה דיין בשעתו עם הערבים, נתניהו למעשה אמר לפנות בוקר למחנה השינוי: זה הטלפון שלי, אתם מוזמנים להתקשר. ליברמן, בנט ואיזנקוט מועמדים עכשיו בדילמה מהגיהנום: ללכת לעוד בחירות שאליהן כבר לא ינהרו הישראלים מחו״ל, לנסות לחבור לגוש נתניהו בתנאים קשים ונגד התחייבויות בחירות, או להתחנן לרע״מ ולמשותפת שיכורות הניצחון. והערה אחרונה: במשך בחירות שלמות חיפשנו את הגוש השלישי, גוש האחדות. היו שם גנץ וארדן, וינטר וזליכה, טרופר ומי זוכר מי עוד. כולם קרסו, התאדו או נעלמו. והנה, מסתבר שאולי גוש האחדות היה בכלל המפלגות הערביות: ההצבעה ההיסטרית וההיסטורית שלהם בשיעורים שעוד ידרשו בדיקה מעמיקה ריסקה את חלומות שני הצדדים ל-61. היא הזכירה ליהודים משני הצדדים שאולי, בכל זאת, הם יצטרכו ללמוד אחרי שנים של פילוג לשבת ביחד.
הקייטרינג בדובאי שיגיש לכם טשולנט וקוגל
אלי קריאל, בת למשפחה יהודית שגדלה בדרום אפריקה עברה לפני שבע שנים להתגורר בדובאי ופתחה קייטרינג המגיש אוכל יהודי כשר. בין היתר תוכלו למצוא שם חלות, קוגל, בלינצ'ס וטשולנט
אילוסטרציה צילום: דוד כהן, פלאש 90
לא עבר זמן רב מאז שמדינת המפרץ העשירה - דובאי - פתחה את בתי הכנסת במטרה למשוך תיירים ואנשי עסקים יהודים, כעת מתברר שתוכלו למצוא שם גם טשולנט וקוגל כשרים. אלי קריאל, בת למשפחה יהודית שגדלה בדרום אפריקה עברה לפני שבע שנים להתגורר בדובאי ופתחה קייטרינג המגיש אוכל יהודי כשר. בין היתר תוכלו למצוא שם חלות, קוגל, בלינצ'ס וטשולנט - כך דווח בחדשות 12.
הקייטרינג החל כעסק ביתי קטן, והתרחב לאחר שלפני כשנה וחצי כשדובאי אירחה את הוועידה הבין דתית לאחווה, המארגנים ביקשו ממנה לדאוג למזון כשר עבור היהודים שיגיעו להשתתף באירוע. התגובות הנלהבות לא איחרו לבוא, ומאז העסק רק התרחב.
היא סיפרה כי "התיירים היהודים והיהודים שגרים כאן במדינה מתגעגעים לאוכל המוכר להם מפעם. זאת הנוסטלגיה והחיבור לבית ולמורשת". למרות שבתחילה היא פנתה ללקוחות יהודיים, גם בקרב התושבים המוסלמים יש ביקוש גבוה לאוכל.
עכשיו היא החלה בשיתוף פעולה עם בלוגר אוכל מקומי בשם אל באדי. "ישבנו כמה פעמים ושוחחנו על מתכונים יהודיים מסורתיים", הוא מספר. "אני חוקר אוכל מתרבויות שונות וחשבנו איך אפשר להשתמש בתוצרת המקומית ולשלב אותה עם האוכל היהודי. מה שיפה ביהדות זה שלכל חג יש את המנות המיוחדות לו".
