עמית סגל: תבוסת גוש השינוי והזינוק הערבי מגדילים את הסיכוי לפוליטיקה אחרת מדגמי אמש שידרו מסר אחד: נתניהו הפסיד, אבל לא ברור מי בצד השני ניצח. להלן עדכון עם זרימת תוצאות האמת: נתניהו טרם ניצח, אבל גוש השינוי הובס. אני מסקר פוליטיקה מאז תחילת המאה. מעולם לא ראיתי מחנה שהתארגן לבחירות באופן כל כך מופתי, כל כך מאורגן, כל כך אנרגטי כמו גוש השינוי. הסכמי עודפים למופת, מערך טיסות מחו״ל שלא היה כמותו. זה נגמר לפי ספירת תוצאות האמת פחות או יותר באותו מספר מנדטים כמו בבחירות הקודמות. הדמוגרפיה הביסה את האנרגיה, וגם המסר התברר בעייתי וכושל. הציבור לא השתכנע שהמלחמה הייתה ניצחון מוחלט אבל גם סירב לקנות את הטענה שהיא כישלון מוחלט. הוא סלד מההשתמטות החרדית מהשירות הצבאי, אבל לא סבר שהפתרון הוא ממשלת מיעוט שנשענת על סרבנים ואנטי ציונים. הוא נגעל משירת ״בשלטון הציונים אין אנו מאמינים״ אבל הזדעזע משירת ״בילאדי בילאדי״ במטה המשותפת אתמול. מצבו של נתניהו השתנה תכלית השינוי בין סגירת המדגמים ובין גילוי תוצאות האמת. אמש היה ברור שיו״ר הכנסת יודח, שבכל מקרה תוקם ממשלת מיעוט בראשות איזנקוט. כעת, על פי הקריטריונים שקבע איזנקוט עצמו, אבדה הלגיטימציה שלו להקים ממשלה כזו. הם יזדקקו לתמיכה אקטיבית של המשותפת כדי להקים אותה, וזה נראה חסר תוחלת וחסר טעם. אין שום סיכוי בישראל של אחרי שבעה באוקטובר שבקואליציה אחת יישבו לאורך זמן שישה בני משפחה מדרגה ראשונה של נרצחים בידי חמאס עם חברי כנסת שמסבירים שמדובר בכלל בארגון צדקה. ולכן, כמו משה דיין בשעתו עם הערבים, נתניהו למעשה אמר לפנות בוקר למחנה השינוי: זה הטלפון שלי, אתם מוזמנים להתקשר. ליברמן, בנט ואיזנקוט מועמדים עכשיו בדילמה מהגיהנום: ללכת לעוד בחירות שאליהן כבר לא ינהרו הישראלים מחו״ל, לנסות לחבור לגוש נתניהו בתנאים קשים ונגד התחייבויות בחירות, או להתחנן לרע״מ ולמשותפת שיכורות הניצחון. והערה אחרונה: במשך בחירות שלמות חיפשנו את הגוש השלישי, גוש האחדות. היו שם גנץ וארדן, וינטר וזליכה, טרופר ומי זוכר מי עוד. כולם קרסו, התאדו או נעלמו. והנה, מסתבר שאולי גוש האחדות היה בכלל המפלגות הערביות: ההצבעה ההיסטרית וההיסטורית שלהם בשיעורים שעוד ידרשו בדיקה מעמיקה ריסקה את חלומות שני הצדדים ל-61. היא הזכירה ליהודים משני הצדדים שאולי, בכל זאת, הם יצטרכו ללמוד אחרי שנים של פילוג לשבת ביחד.
עסקת השבויים בסכנה: "חלון ההזדמנויות עלול להיסגר"
הגורמים מתחו ביקורת על הדרג המדיני, שלטענתם אינו אינו קשוב מספיק לנושא. "עסקאות כל כך מורכבות דורשות עיסוק אינטנסיבי ויומיומי". חמאס מחזיק בגופותיהם של חללי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול, ובאזרחים אברה מנגיסטו והישאם א־סייד
-
| ביטחוני
לוחמי חמאס צילום: Hassan Jedi/Flash90
ורמים המעורים במו"מ שמתנהל עם חמאס על עסקת חילופי שבויים מזהירים כי "חלון ההזדמנויות הנדיר" שקיים כעת עלול להיסגר. לדבריהם, חמאס מעוניין בהסכם, והעיכובים נובעים בעיקר מהצד הישראלי. חמאס מחזיק בגופותיהם של שני חללי צה"ל, הדר גולדין ואורון שאול, שנהרגו במבצע צוק איתן לפני שש שנים, וכן באזרחים אברה מנגיסטו והישאם א־סייד, שחצו את הגבול לרצועת עזה. כך מפרסם הבוקר (ו') פרשן לענייני צבא של "ישראל היום" - יואב לימור.
בשנים האחרונות התנהלו המגעים בין הצדדים בעצלתיים, אולם בחודשים האחרונים, הם הואצו על־רקע משבר הקורונה. בחמאס חששו מקריסה של מערכת הבריאות ברצועה ומהידרדרות נוספת במצב ההומניטרי בה, וביקשו לכרוך את עסקת השבויים בהסכם גדול יותר.
אולם כעת מתברר כי על־אף הנכונות שהביע חמאס, המגעים בין הצדדים מתנהלים בעצלתיים. הגורמים אמרו כי האחריות לכך מוטלת בעיקר על הצד הישראלי. יש לכך, לדבריהם, שתי סיבות מרכזיות: חוסר קשב מצד הדרג המדיני הבכיר שאמור להוביל את תהליכי קבלת ההחלטות בנושא, והיעדר עוצמה מצידו של המתאם לענייני השבויים והנעדרים, ירון בלום.
הגורמים אמרו כי בניגוד לאישים אחרים שמילאו בעבר את תפקיד המתאם לענייני שבויים ונעדרים, לבלום השפעה מוגבלת על מקבלי ההחלטות ועל תהליכי קבלת ההחלטות. לדבריהם, מי שממלא את הוואקום, הוא בכיר השב"כ המכונה "מעוז", המושאל כיום למועצה לביטחון לאומי (מל"ל) ונחשב לאדם המקורב ביותר לראש המל"ל מאיר בן־שבת.
