עמית סגל: תבוסת גוש השינוי והזינוק הערבי מגדילים את הסיכוי לפוליטיקה אחרת מדגמי אמש שידרו מסר אחד: נתניהו הפסיד, אבל לא ברור מי בצד השני ניצח. להלן עדכון עם זרימת תוצאות האמת: נתניהו טרם ניצח, אבל גוש השינוי הובס. אני מסקר פוליטיקה מאז תחילת המאה. מעולם לא ראיתי מחנה שהתארגן לבחירות באופן כל כך מופתי, כל כך מאורגן, כל כך אנרגטי כמו גוש השינוי. הסכמי עודפים למופת, מערך טיסות מחו״ל שלא היה כמותו. זה נגמר לפי ספירת תוצאות האמת פחות או יותר באותו מספר מנדטים כמו בבחירות הקודמות. הדמוגרפיה הביסה את האנרגיה, וגם המסר התברר בעייתי וכושל. הציבור לא השתכנע שהמלחמה הייתה ניצחון מוחלט אבל גם סירב לקנות את הטענה שהיא כישלון מוחלט. הוא סלד מההשתמטות החרדית מהשירות הצבאי, אבל לא סבר שהפתרון הוא ממשלת מיעוט שנשענת על סרבנים ואנטי ציונים. הוא נגעל משירת ״בשלטון הציונים אין אנו מאמינים״ אבל הזדעזע משירת ״בילאדי בילאדי״ במטה המשותפת אתמול. מצבו של נתניהו השתנה תכלית השינוי בין סגירת המדגמים ובין גילוי תוצאות האמת. אמש היה ברור שיו״ר הכנסת יודח, שבכל מקרה תוקם ממשלת מיעוט בראשות איזנקוט. כעת, על פי הקריטריונים שקבע איזנקוט עצמו, אבדה הלגיטימציה שלו להקים ממשלה כזו. הם יזדקקו לתמיכה אקטיבית של המשותפת כדי להקים אותה, וזה נראה חסר תוחלת וחסר טעם. אין שום סיכוי בישראל של אחרי שבעה באוקטובר שבקואליציה אחת יישבו לאורך זמן שישה בני משפחה מדרגה ראשונה של נרצחים בידי חמאס עם חברי כנסת שמסבירים שמדובר בכלל בארגון צדקה. ולכן, כמו משה דיין בשעתו עם הערבים, נתניהו למעשה אמר לפנות בוקר למחנה השינוי: זה הטלפון שלי, אתם מוזמנים להתקשר. ליברמן, בנט ואיזנקוט מועמדים עכשיו בדילמה מהגיהנום: ללכת לעוד בחירות שאליהן כבר לא ינהרו הישראלים מחו״ל, לנסות לחבור לגוש נתניהו בתנאים קשים ונגד התחייבויות בחירות, או להתחנן לרע״מ ולמשותפת שיכורות הניצחון. והערה אחרונה: במשך בחירות שלמות חיפשנו את הגוש השלישי, גוש האחדות. היו שם גנץ וארדן, וינטר וזליכה, טרופר ומי זוכר מי עוד. כולם קרסו, התאדו או נעלמו. והנה, מסתבר שאולי גוש האחדות היה בכלל המפלגות הערביות: ההצבעה ההיסטרית וההיסטורית שלהם בשיעורים שעוד ידרשו בדיקה מעמיקה ריסקה את חלומות שני הצדדים ל-61. היא הזכירה ליהודים משני הצדדים שאולי, בכל זאת, הם יצטרכו ללמוד אחרי שנים של פילוג לשבת ביחד.
מסע מרתק: האבן בה הכה משה רבינו • צפו
על רקע פרשת חוקת, הבאנו לכם תיעוד חם עם יצחק כרמלי שהגיע למקום ששם הכה משה רבנו על האבן, הנמצאת בתוך מבנה המסגד בכפר אלג'י. כרמלי תיעד את האבן כשלצידה המעיין שעדיין מפעפע מבטן האדמה • הצטרפו למסע
יצחק כרמלי ליד האבן שהיכה משה רבינו צילום: יצחק כרמלי
את אבו עומרי בן התשעים פלוס הנמנה על שבט הבדול, פגשתי ליד הסלע המרשים. ליד הסלע פיעפעו מים מבטן האדמה. "שתה שתה" הפציר בי אבו עומרי שוב ושוב, בזכות נבי מוסא בזכות מיה מוסא זכיתי להגיע לגיל הזה. השתכנעתי, שתיתי, וכאבי הבטן לא איחרו לבוא.
שלוש כיפות, אחת גדולה ,אחת בינונית, ואחת קטנה מעטרות את מבנה המסגד התוחם את כפר אלג'י הסמוך לעיר האגדית פטרה. בתוך המבנה הוא ניצב, סלע גיר גדול ומחודד. סמוך אליו נובע מעיין שמימיו נקוים אל בריכת איגום בנויה המסותתת להפליא. בעיני המקומיים נחשבים מי המעין למים קדושים. אין ספור סגולות הם כותרים לו. מעקרות שנפקדו ועד לכיסוי גרעונות בנקאיים. ע"פ המסורת המוסלמית המקומית, הסלע הוא הסלע עליו היכה משה ומאז היכה עליו הנביא המים זורמים ולא פסקו.
כרמלי ליד האבן בכפר אלג'י. קרדיט: יצחק כרמלי
האם יש סמך כל שהוא לגירסא זו? האם האירוע המקראי לא התרחש בכלל בסיני? ראשית, נעשה סדר: בחומש מוזכרים שני אירועים דומים המתייחסים למשה - סלע - מים. מלבד האירוע המוזכר בפרשתנו, ישנו אירוע נוסף המובא בפרשת בשלח, שם ברפידים מצווה משה להכות על הסלע וממנו יוצאים מים.
הסלע הנדון, כך מסתבר ע"פ רש"י בפירושו על מסכת תענית, הוא בארה של מרים. אותו סלע הוא למעשה מקור מים נייד המלווה את עם ישראל בנדודיהם במדבר, תחילה בסיני ובהמשך בגבול אדום בארץ מואב סיחון והאמורי עד לכניסתם אל הארץ. כפר אלג'י, הידוע גם בשם ואדי מוסא, הוא חלק מתואי הדרך שם עברו וחנו עם ישראל. שכן, הדרך המובילה אל הר ההר, עוברת דרך הכפר. וכבר מוזכר בפרשתינו "ויבואו בני ישראל כל העדה הר ההר".
נראה, כי ברכת הסלע הנודד = בארה של מרים, הותירה רישומה עד היום בכמה וכמה מתחנות הנדודים.
שבת שלום
יצחק כרמלי עיתונאי מרצה וחוקר תפוצות ישראל:
