עמית סגל: תבוסת גוש השינוי והזינוק הערבי מגדילים את הסיכוי לפוליטיקה אחרת מדגמי אמש שידרו מסר אחד: נתניהו הפסיד, אבל לא ברור מי בצד השני ניצח. להלן עדכון עם זרימת תוצאות האמת: נתניהו טרם ניצח, אבל גוש השינוי הובס. אני מסקר פוליטיקה מאז תחילת המאה. מעולם לא ראיתי מחנה שהתארגן לבחירות באופן כל כך מופתי, כל כך מאורגן, כל כך אנרגטי כמו גוש השינוי. הסכמי עודפים למופת, מערך טיסות מחו״ל שלא היה כמותו. זה נגמר לפי ספירת תוצאות האמת פחות או יותר באותו מספר מנדטים כמו בבחירות הקודמות. הדמוגרפיה הביסה את האנרגיה, וגם המסר התברר בעייתי וכושל. הציבור לא השתכנע שהמלחמה הייתה ניצחון מוחלט אבל גם סירב לקנות את הטענה שהיא כישלון מוחלט. הוא סלד מההשתמטות החרדית מהשירות הצבאי, אבל לא סבר שהפתרון הוא ממשלת מיעוט שנשענת על סרבנים ואנטי ציונים. הוא נגעל משירת ״בשלטון הציונים אין אנו מאמינים״ אבל הזדעזע משירת ״בילאדי בילאדי״ במטה המשותפת אתמול. מצבו של נתניהו השתנה תכלית השינוי בין סגירת המדגמים ובין גילוי תוצאות האמת. אמש היה ברור שיו״ר הכנסת יודח, שבכל מקרה תוקם ממשלת מיעוט בראשות איזנקוט. כעת, על פי הקריטריונים שקבע איזנקוט עצמו, אבדה הלגיטימציה שלו להקים ממשלה כזו. הם יזדקקו לתמיכה אקטיבית של המשותפת כדי להקים אותה, וזה נראה חסר תוחלת וחסר טעם. אין שום סיכוי בישראל של אחרי שבעה באוקטובר שבקואליציה אחת יישבו לאורך זמן שישה בני משפחה מדרגה ראשונה של נרצחים בידי חמאס עם חברי כנסת שמסבירים שמדובר בכלל בארגון צדקה. ולכן, כמו משה דיין בשעתו עם הערבים, נתניהו למעשה אמר לפנות בוקר למחנה השינוי: זה הטלפון שלי, אתם מוזמנים להתקשר. ליברמן, בנט ואיזנקוט מועמדים עכשיו בדילמה מהגיהנום: ללכת לעוד בחירות שאליהן כבר לא ינהרו הישראלים מחו״ל, לנסות לחבור לגוש נתניהו בתנאים קשים ונגד התחייבויות בחירות, או להתחנן לרע״מ ולמשותפת שיכורות הניצחון. והערה אחרונה: במשך בחירות שלמות חיפשנו את הגוש השלישי, גוש האחדות. היו שם גנץ וארדן, וינטר וזליכה, טרופר ומי זוכר מי עוד. כולם קרסו, התאדו או נעלמו. והנה, מסתבר שאולי גוש האחדות היה בכלל המפלגות הערביות: ההצבעה ההיסטרית וההיסטורית שלהם בשיעורים שעוד ידרשו בדיקה מעמיקה ריסקה את חלומות שני הצדדים ל-61. היא הזכירה ליהודים משני הצדדים שאולי, בכל זאת, הם יצטרכו ללמוד אחרי שנים של פילוג לשבת ביחד.
ניצחון משפטי לאגודת ישראל: המדינה לא תוכל להטיל מגבלות על בתי כנסת
בית-המשפט בארה"ב הגביל את סמכותה המנהלית של מדינת ניו יורק להטיל הגבלות על בתי-הכנסת בעקבות הקורונה. בית המשפט ציין, כי לדעתו הצווים המנהליים מלאים בסתירות ומתייחסים לחופש הדת המוגן על-ידי החוקה, כאילו היה במעמד נחות יותר לעומת עיסוקים אחרים
תפילת מרפסות בברוקלין בימי הקורונה צילום: די וואך
ניצחון משפטי מרשים לאגודת ישראל באמריקה, עם החלטה שהתקבלה בבית-משפט פדרלי, החוסמת בפני מושל מדינת ניו יורק, קאומו וראש עיריית ניו יורק, דה-בלזיו, את אכיפת ההגבלות על מנייני תפילות בתוך בתי-הכנסת ומחוצה להם.
בהחלטתו, הורה השופט על שינוי תקנות-החירום הקיימות בתקופה זו על בתי כנסת, המגבילות את מספר המתפללים בתוך בתי-הכנסת הנמצאים באזורי שלב ב', ל-25% מקיבולת המקום, והרחבתן ל-50% קיבולת, בצורה המקבילה להגבלות שהוטלו על בתי-עסקים שקיבלו אישור הפעלה.
כמו-כן, השופט הטיל איסור על כל הגבלות שהן על התכנסויות המתקיימות במרחב פתוח. בשני המקרים, עדיין חייבים להקפיד על ריחוק חברתי.
אגודת ישראל באמריקה, יחד עם שלושה יהודים חרדים, טענו כי הצווים המנהליים של המדינה מהווים הפרה של סעיף חופש הדת בחוקה האמריקאית, וזאת לאור היחס השונה כלפי בתי כנסת לעומת בתי-עסקים. יתר-על-כן, המדינה והעיר עצרו התכנסויות דתיות, בעוד המושל וראש העירייה עודדו – וראש העיר אף השתתף בעצמו – הפגנות מחאה שהתקיימו במקומות פתוחים. כמו-כן, חוק המדינה התיר מפורשות קיומם של טקסי סיום והענקת תעודות במקומות פתוחים.
בית המשפט ציין כי לדעתו הצווים המנהליים מלאים בסתירות ומתייחסים לחופש הדת, המוגן על-ידי החוקה, כאילו היה במעמד נחות יותר לעומת עיסוקים אחרים, עם גורמי סיכון דומים. ולכן, כפי שהתבטא השופט, "אין זה מתפקידו של בית-המשפט לערער על אנשים כמו המושל קאומו או ראש העירייה דה-בלזיו, בכל הקשור להחלטותיהם בזמנים קשים אלו, כלומר – עד שהחלטות אלה מביאות לפגיעה בזכויות יסוד ללא הצדקה משכנעת".
סביר להניח כי תיק זה יהדהד ברחבי ארה"ב כדוגמא לסמכות מנהלית המסכנת את חופש הדת, וזאת ללא סיבה מוצדקת. יצוין כי לעתירה זו היו שותפים גם שני אנשי דת נוצריים, שנושא עתירתם היה באותו עניין – נגד הגבלת מספר המשתתפים בכינוסי תפילותיהם.
בעקבות ניצחון זה, אגודת ישראל באמריקה מתכוננת להמשיך במלוא העוז בהגנה על זכויות הדת, כגון חינוך דתי ופתיחת מחנות קיץ דתיים. היא מזכירה לציבור בוחריה להמשיך ולהעניק עדיפות ראשונה לכללי הזהירות והבטיחות, ויחד עם זאת מציינת כי עלינו להמשיך ולשמור בהקפדה מלאה על דרך החיים שלנו, ללא כל צורך להתנצל.
