מבין 45 ההרוגים הקדושים באסון מירון, היה גם הבחור הצדיק אריאל אחדות ז"ל, משכונת רמות בירושלים ומבחירי ישיבת 'יסודות התורה' הספרדית בתל אביב, אחת הישיבות הנחשבות בכותל המזרח של עולם התורה הספרדי. 

חבריו בישיבה מתקשים לעכל את הבשורה הקשה, שאריאל היה ואיננו ומתקשים לדבר עליו בלשון עבר. כעת ככל שחולפים הימים, הם משחזרים דברים שמימיים מכל התקופה האחרונה, בהם דיבר על דברים שלא היו מובנים קודם לכן. הסיפורים המפעימים הגיעו ל'בחדרי חרדים' והם מתפרסמים לראשונה.  

אחד החברים מספר, אריאל ז"ל היה רושם כל יום בחדר משפט, מניף על לוח מחיק לחיזוק חברי החדר, הוא תלה לוח במרכז החדר והמשפט אחרון שכתב בו היה: "אל תלך להיכן שכולם, פקוק שם", משפט שלא הובן ולבסוף מצא את מותו במקום שהיה פקוק ודחוס באנשים. 

המשפט שכתב בחדר על מקומות פקוקים

כך למשל הוא אמר לחבריו, שבועיים קודם פטירתו, שהוא רוצה להפסיק להיכנס לשנת צהריים בשבתות "חבל על הזמן צריך לנצל". בשבוע קודם ל"ג בעומר הוא סיים מסכת יבמות שהתחיל ללמוד מיד אחרי פסח, הוא חזר על מסכת יבמות שנלמדה אשתקד בישיבה, כשנשאל ע"י חבריו, למה דווקא מסכת יבמות, שנלמדה בישיבה לפני שנה, ולא בחרת במסכת כתובות שנלמדה בזמן חורף האחרון, ענה "זה לא מופקע למות בלי ילדים".

שבוע קודם פטירתו, אחד הבחורים בישיבה ראה בשעה שתיים וחצי בלילה בחור לומד בבית המדרש, כאשר התקרב, הוא ראה שזהו הבחור אריאל אחדות ז"ל, וכששאל אותו מה קורה, עכשיו לילה? ענה: "אני לא נרדם אז עליתי ללמוד".

הוא סיפר לחבריו שהוא רוצה לסיים קידושין עד ל"ג בעומר. ביום שלישי שעבר יומיים לפני ל"ג בעומר התחילו בישיבה הרשמה לתוכנית 'קנין מסכתא' של 'דרשו', אריאל ז"ל היה מראשוני הנרשמים בשיעורו ולאלו שחששו אמר "זה דבר עוצמתי לצאת עם קידושין ביד ולהבחן על כולה, הכסף זה לא העניין, זה הסיפוק", יומיים לאחר מכן עלה בסערה השמימה.

ביום רביעי י"ז אייר, הגיעה אמו תחי' לבקרו בישיבה, היא הטלטלה בכמה אוטובוסים בכדי לפגוש את בנה, וזאת בפעם הראשונה בכל שלש וחצי שנותיו בישיבה, כמו שהעידה אח"כ, וכמו שסיפר בו ביום לחבריו, אמו תחי' לקחה אותו לבני ברק לקניות של ביגוד וכן אכלו יחד ודיברו על התקדמותו בלימוד וההספקים שהציב לעצמו לזמן הקיץ הנוכחי, במשך כשש שעות, זו הייתה שיחתם האחרונה. כשנשאלה מדוע הגיע סיפרה לראש הישיבה כי הרגישה צורך דחוף לפגוש את אריאל.

ביום חמישי בשעה 16:15, עוד ישב בבית המדרש ולמד, הבחור שלפניו שאל אותו, האם יוצא בארבע וחצי עם הבחורים למירון? אריאל ז"ל ענה לו "לא בכיוון, רבי שמעון נמצא בבהמ"ד ליד הסטנדר' לאחר דקות ספורות, סיכמו איתו שבדרך ידברו בלימוד ולא יתבטלו, והסכים להצטרף לנסיעה".

דפים בכתב ידו, סיכומי סוגיות עמ"ס קידושין, בסיכום הנוכחי המנוח ז"ל טורח להגדיר את הגדר המדויק של חלות מעשה קידושין - שנכתבו לאחרונה

ברכבת בהלוך למירון, אמר לחבריו 'אני צריך גמרא דחוף תנסה להשיג לי' ואכן השיג לו גמרא קידושין וישב ללמוד בנסיעה וסיפר שנתקף בחשק גדול ללמוד מתוך הגמרא עצמה ולראות בעיניים את האותיות הקדושות!. סיים את כל ספר התהלים במירון והתקשר להודיע להוריו על כך.

חבריו מספרים שהיה בעל כוח פיזי רב ומלא תושיה ומרץ, ולכן פיעמה בהם תקוה עד מוצ"ש האחרון שיתבשרו שבוודאי הכל הסתדר ויהיו בשורות טובות, ולאחר שהתבררו מימדי האסון היו שאמרו שאין להוציא מכלל אפשרות שחשש בתוך המצוקה הנוראית לרמוס מאן דהו או לפגוע בחיי אחרים, כדרכו שלא פגע מעולם בחבר.

במשך שנותיו בישיבה הקפיד בכל יום הולדת של בחור מהוועד, לתלות בחדרו מודעת מזל טוב ססגונית ועיטר אותה במיני מתיקה, הייתה לו רגישות לא רגילה, כל בחור שלא חש במצב רוח כ"כ, אריאל היה ניגש אליו ומתעניין בשלומו, "מה נשמע, מה קורה, בא נצא לסיבוב" והיה קונה לו שוקולד וכדו'.

לסיום חבריו מתקשים לעכל את גודל האסון, ראו בו בחור פנימי שכל כול היה פנימיות, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, ומאיר פנים לכל אדם, "שפתותיו נוטפות חן, ותורת חסד על לשונו, בהיותו סעד וסמך לרעיו, ידידיו, חבריו וכל סובביו, חכמתו האירה פניו, וצהלתו הקרינה נוחם עידוד ואהבה על כל מכריו. תורה תורה חגרי שק על כי אבד כלי חמדה שפילס דרכו באורחותייך וצעד בנתיבי שבילייך, ווי על האי שופרא דבלי ארעא".