הרב מאיר אשר לוגאסי

בפרשתנו מצווה התורה על הפרשת חלה, וכך נאמר בפרשתנו "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה" (פט"ו פי"ז). מכאן דרשו חז"ל (מסכת חלה) שחובת ההפרשה נוהגת בלחם בלבד. אנו נעסוק הפעם בבצק המיועד לטיגון או לבישול, מה דינו לעניין ההפרשה ולעניין הברכה

בפרשתנו נאמר "ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח, כי אשה כשית לקח". דבריה של מרים אשר היו מנקודת מבטה לתועלת, גרמו לכך שהיא לקתה בצרעת. אנו נעסוק הפעם בדינים אלו שנפסקו בדברי מרן השולחן ערוך והרמ"א, ובדרכי הכפרה לכל המעשים הללו הנכונים לצערנו בכל דור ודור, ובפרט לדורנו

אנו נמצאים ימים ספורים לפני חג השבועות, ונדבר הפעם בדין מדיני יום טוב המובא במסכת ביצה (יז) ונפסק בשלחן ערוך (אור"ח תקג). דיני הכנה מיום טוב לחול, ומיום טוב לחבירו. האם מותר לבשל ולאפות ביום טוב כאשר עושים זאת גם לצורך היום שאחריו? נעסוק בנושא זה מהגמרא ועד ההלכה למעשה

בפרשתנו נאמר "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב, ג), ומלשון זו דרשה הגמא במסכת שבת (קלב.) שהתינוק נימול ביום השמיני ללידתו ואפילו שחל בשבת. השלחן ערוך (יו"ד רסב) מבאר מהם האופנים שבהם מילה דוחה שבת ויום טוב, ומהם האופנים שאינה דוחה שבת ויום טוב, וכן דין יום טוב שני של גלויות

משה רבנו מצווה על אהרן ושני בניו הנותרים, "ראשיכם אל תפרעו ובגדכם לא תפרמו ולא תמותו". הגמ' במו"ק (יד:) לומדת מכאן את דין איסור תספורת וגילוח לאבלים. נעסוק בכמה נושאים בסוגיא זו, משיטות הראשונים השונות ועד להכרעה הלכה למעשה

פרשתנו פותחת במצוות השבת, ולאחר מכן בסיכום מלאכת המשכן. עורות האלים המאדמים שהיו במשכן ונמצאות בפרשתנו, יש בהם ללמד על אב מלאכה אחד מתוך הל"ט מלאכות - מלאכת צובע. נתמקד הפעם במלאכה זו, ובהשלכות ההלכתיות הנוגעות לכל אדם ואדם מדי שבת בשבתו.

מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, בשו"ת יביע אומר חלק ח' (חו"מ סימן ו'), דן בבעל תשובה שנכשל בעודו קטן במעשי גניבה, וכעת נפשו בשאלתו, האם כעת כאשר הוא גדול, חובה עליו לשלם על מעשיו אשר עשה בעוד היה קטן טרם הגיעו למצוות. תשובתו של מרן זצ"ל פותחת את הדלת בפני השב בתשובה

"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" (שמות כ יב). ובגמרא בקדושין (לא:) חז"ל מביאים עובדות והנהגות מגדולי התנאים והאמוראים במצות כיבוד הורים. נעסוק הפעם בכמה נידונים במצוה זו להלכה ולמעשה

בפרשתנו נאמר (שמות טז ה) "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו". שבולי הלקט (סימן נה) כותב שמהפסוק בפרשתנו לומדים שיש להזדרז להכין צרכי שבת שהיא מצוה חשובה מאוד. נעסוק הפעם בדינים העולים מכך להלכה ולמעשה

בפרשתנו מצווה התורה על מצוות התפילין, וכך נאמר "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת השם בפיך כי ביד חזקה הוציאך השם ממצרים" (שמות יג ט). נעסוק הפעם באחד מהזמנים שבהם יש איסור על האדם להניח תפילין, אבילות. ובתפילה שלא ישמע שוד ושבר בגבולנו

מובא במסכת בבא בתרא (קי.) "אמר רבא הנושא אשה צריך לבדוק באחיה שנאמר בפרשתנו "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון". מה תלמוד לומר אחות נחשון? מכאן שהנושא אשה צריך לבדוק באחיה". דברים אלו הובאו אף ברש"י בפרשתנו. נדון הפעם בצוואת רבי יהודה החסיד הנוגעת לענייני שידוכים

בפרשתנו נאמר "ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה: ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה" (בראשית מח ב). נעסוק בדיני ביקור חולים להלכה ולמעשה מדין הגמרא והשלחן ערוך ועד לימים אלה

בפרשתנו יעקב אבינו ובנו יוסף מתאחדים מחדש. במפגש המרגש הזה הנאמר בלשון יחיד, מבארים חז"ל שרק יוסף נפל על צוואר אביו, אך אביו לא נפל על צווארו, מפני שיעקב היה קורא באותה שעה קריאת שמע. נעסוק הפעם באופנים השונים של הפסק בקריאת שמע וברכותיה, מתי מותר להפסיק ולצורך מה, ומתי אסור

בפרשתנו השבטים מוזמנים לסעוד עם יוסף, אך המצרים דואגים לכך שהשבטים יסעדו לבדם, יוסף לבדו והמצרים לבדם "כי תועבה הוא למצרים". להבדיל, גם בהלכה יש איסור לסעוד בסעודת משתה של גוי. נעסוק הפעם בדין זה באופנים השונים להלכה ולמעשה

בפרשתנו מובא שיוסף היה מספר לאביו כל דבר לא טוב שהיה רואה באחיו, וכמאמר הפסוק "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". הרש"י מפרש על פי מדרשי חז"ל שכל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה אומר לאביו. נעסוק הפעם בביאור איסור רכילות ולשון הרע, ובאופנים בהם מותר לדבר דברים אלו

במסכת יומא (פה.) מובא "דרש רבי אלעזר בן עזריה "מכל חטאתיכם לפני השם תטהרו". עבירות בין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עברות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו". נעסוק הפעם בדרך הנכונה לקראת כפרה אמיתית, אשר עוברת דרך החובה לפייס את החבר

בפרשתנו נאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (לא יט). פסוק זה המובא בפרשתנו הוא המקור למצות כתיבת ספר תורה, ואנו נעסוק הפעם בביאור המצוה הלכה למעשה.