הכל עשיתי כדי להתחיל;

נעלתי נעלי ספורט נכונות, אי אפשר לנקות  את הבית עם כל נעל.

יש לי זוג נעלי בית שלא עושות את העבודה אם אני בתוכן, מושכות רגליים כאלה, משדרות לי צמר, פרווה, איטיות, גרירה, בעוד שכניסה לנעלי הספורט, דווקא אלה הישנות שלי, שלא איכפת לי שנרטבות או מקבלות עיגולי מסיר שומנים, נעלי ספורט שמשדרות לי מסר אחר לגמרי,   "הנה את, ניצבת, קדימה, בקלילות, את יכולה, את מתקדמת, כל הכבוד, את נהדרת".

הכל עשיתי כדי להתחיל,

הידקתי מטפחת שתופסת את הראש ככה בצורה שאני מפוקסת  מציאות, לא עם כל כיסוי ראש אפשר  לנקות.

עם פאה על הראש, כוס אני מתקשה לרחוץ. יש תנועות של ניקיון שפאה לא מאפשרת,  כלים עם פאה זה רק אצל אחרים כשאת באה להתארח, ויודעת שזה זמני. אני אוהבת לשטוף כלים אצל אחרים, תמיד יש מה ללמוד ממתקן לסבון שהוא אחר, מסידורי כיור שהוא שונה.

הכל עשיתי כדי להתחיל,

תכננתי מה אני שומעת ברקע,

על איזה ילד אני מפילה איזו משימה, לא תכננתי על מי אני מתפרצת בכעסים באינטרוולים בהם אני מרגישה שאני מתמוטטת ושכל הבית עלי.

הרגעים האלה, בהם אנחנו מתמוטטות מטפסים אט אט במעלה עצמנו, הלוואי ותמיד היינו יודעות להפעיל את המעצור הנכון רגע לפני, ולהסביר את הלב שלנו נכון, בידיעה שיש, לב אחר ששומע אותנו.

הכל עשיתי כדי להתחיל,

הבטחתי לעצמי שגם אם אני מוצאת חפצים של נוסטלגיה תוך כדי סידור,

אני מתעלמת מהם ולא מתעכבת וכותבת עליהם, אלא ממוקדת מטרה הפעם.

הכל עשיתי כדי להתחיל,

צלצלתי לחברת השכרה של שואבי אבק טובים וביררתי מחירים,

הכל עשיתי כדי להתחיל,

הזזתי הצידה מחשבות על חברות שמתקתקות ואצלן הקצב אחר,

הכל עשיתי,

גייסתי את מלוא באר החמלה על היותי מהזן הפחות מקפיד בהברקת משטחים ויותר מקפיד בנקודות ופסיקים,

הכל עשיתי כדי להתחיל,

קפצתי עם הזמנים לאיך יראה בסוף השולחן של ליל הסדר, ואילו צבעים ישלטו בו השנה,

ביררתי על פרחים כשרים לשמיטה,  העברתי לעצמי סקיצות של שולחן רוחב, שולחן אורך, או אולי דווקא ריבוע, השנה, כזה ריבוע שמבזבז מקומות ישיבה אבל מאפשר מבט של והיגדת לבניך ממורכז יותר  של  פנים מוך פנים לכל הסועדים.

הכל עשיתי כדי להתחיל,

הודעתי לכולם כמה קשה אני עובדת,

ואיך אני עושה את הבלתי יתואר,

הכל עשיתי כדי להתחיל,

תכננתי מה אני מוכרת לגוי, והיללתי  בקול רם בבית את נפלאות  השיטה הישנה שלי שאחד מסעיפיה הם שאמא לא מרשה לאכול בבית הזה  אלא ליד השולחן, וכמה זה מקל עלי ברגעים הקריטיים האלה,

הכל עשיתי כדי להתחיל,

עברתי על עקרונות מארי קונדו, זרקתי לה גם כמה מילים על ילד יפני אחד,  מול עשרה ילדים חרדים קטנים,

הכל עשיתי כדי להתחיל,

צלצלתי לאמא שלי, להודות לה על יסודות נקיון שהיא הנחילה בי בכזו חכמה, כמו מורשת של מברשת מזן מסויים של חברת "מברשות רוחמה", שאת  מעלת רוחבה ואיכות שערותיה כבר הבנתי מזמן.

הכל עשיתי כדי להתחיל,

מצאתי חוברת כתובה שחילקו לנו בלימודים, בסל"ה,

כסטודנטיות טריות ליהדות על איך לנקות כל פרט בבית ולהכשיר למהדרין כמו שצריך לעשות, הודיתי על שנים שאיפשרו  לימודי תורה, לא רק של מה צריך להגעיל  או ללבן אלא בכלל על שנים של לימודי פסח והבנות על ליל הסדר שלא מתאפשרים בשנים אחרות,

כמה תודה על חומר שנאגר לי במחשבה ומתי יבוא שוב יום של קחי ספר, ותקראי מדרש שיכול לשנות לך את כל משמעות החג.

הכל עשיתי כדי להתחיל,

עברתי ברבי עקיבא וראיתי  עמדת הכשרה עם 'ברנר', וילדים שמסתכלים איך, קרצתי לעצמי ונזכרתי איך בפעם הראשונה שהסבירו לי מה זה, 'ברנר' חשבתי על חיים יוסף ברנר  ושאולי אבא שלו  היה המכשיר  של העיירה, ואיך הוא התקלקל וחבל נורא.

עשיתי הכל כדי להתחיל,

והתחלתי.