מה זה 'ביומימקרי'? "כל אוהב טבע ומבקש אמונה יהנה"

גם אם יעברו אלף שנים מאז השיעורים ב-ס.ל.ה, בגירסת הינקותא של בעלת התשובה הצעירה שהייתי, זו עם הברק הסקרני בעיניים, אני לעולם לא אפסיק להתפעל מטבע הבריאה והקשר של ההלכות והמצוות המקבילות ל- 'הסתכל באורייתא וברא עלמא'.

לפעמים בתוך התפילות אני מתפללת על התפילות, שלא יהפכו לי ליבשות. העונש הכי גדול בשבילי הוא לחיות חיי זיקנה רוחניים.

אני מבקשת מבורא עולם שימשיך וייתן לי אישור להתפעל מבריאתו, שבזה לא יקהה לי חושי, שלא ירשה לאדם בעולם לקחת ממני את הילדה המתלהבת שבתוכי. הבטחתי לה לשמור עליה.

אני זוכרת את עצמי דומעת אחרי שאלה ששאלתי בכיתה שם ברחוב השל"ה על דבורה והכשרות שלה, זוכרת איך הרגשתי כשהרב ענה לי את התשובה.

"אם הרב אמר", שאלתי אותו, "שכל חיה כשרה גם תנובתה כשרה, גם מה שנוצר בתהליך בתוכה כשר לאכילה",  אני זוכרת שהוא הסביר גם על כשרות בדגים, ואני עוד שאלתי על קוויאר, ביצי דגים, שגם אותם אוכלים במקומות מפוארים, זוכרת איך הוא ענה על כמה מספיק שיהיו לדג רק קשקשים כי מאז משה רבינו ומתן תורה לא נמצאו בבריאה דגים שיש להם קשקשים ואין להם סנפירים.

אני זוכרת ששאלתי כמו כולן איך משה רבינו לקח סיכון ואמר כזו אמירה גורפת, לפני שנמצאו כל הנהרות והימים בעולם, זוכרת איך התקשרתי למירי חברתי, זואולוגית, ביולוגית, ימית, גרה בריף הדולפינים, ושאלתי אותה על המחקר בשדה הזה.

יותר מכל החיות ריתקה אותי הדבורה. זום זום זום עולה הזמר מכוורת הדבורים, מן הבוקר עד הערב שם עמלים ושרים, וכל זה כשלבתי הראשונה, זו מהסיפור האישי, קוראים מאיה, הדבורה מאיה, אז בכלל.

הדבורה לא התאימה לחיה הכשרה ותנובתה שהרב הסביר, שהרי דבש כשר ודבורה היא חרק מעופף שאין לו סיכוי להיות נאכל על ידינו.

כשהרב הקריא מתוך מסכת בכורות דף ז' עמוד ב', (הבן שלי עזר לי עכשיו עם המקור הזה), שלחרק הזה ושמו דבורה, גם לצרעה, יש שתי מערכות עיכול, אחת שמקיימת את עצמה ואחת שמייצרת מהאבקנים דבש, ואני דמיינתי את מעבדת הידע האלוקי של חז"ל, אלה שידעו את הדבורה וגופה הקטן, החריגו אותה, והעניקו לנו בחכמתם, תפוח בדבש. עד היום כשאני מנסה להחליף סוכר בתה ב-דבש, כדי כאילו להיות בריאה יותר, 'מה רבו מעשיך אלוקים', קופצים אלי מתוך הכוס.

לכן, כשבאתי לבקר בטכניון את חברתי אורית הראשונה, וחברתי אורית השניה, כן,

לשתיהן אותו שם, ועברנו ליד הכיתה של ד"ר יעל הלפמן, שמחתי לעצור ולהיכנס. לא רציתי שהשיעור יגמר. 'ביומימקרי', היה נושאו, כל אוהב טבע ומבקש אמונה יהנה להציץ על הנושא הזה. מחזק.

על מה היה השיעור?

על 'ביומימיקרי'.

מה זה?

זה שיעור על "שירת הבריאה".

לא.

זה שיעור על,

"שלא חיסר בעולמו דבר".

לא.

זה שיעור על מה שאמר רבי יוחנן, "לולא ניתנה תורה היינו לומדים צניעות מחתול וכו'."

לא.

זה שיעור על עשב והמלאך שאומר לו גדל.

ביו, זה=חיים, מימקרי, זה =חיקוי.

זו הדרך שבה עולם התעשייה, ההנדסה, העיצוב, או כל תחום אחר שתגידו, לומד לייצר את הדברים הכי משוכללים מתוך חוכמת הבריאה, מהחיות, מהעלים, מתהליכים, ממקור של ציפורים.

דוגמאות?

רכבת מהירה שנבנתה ביפן, שביציאתה מהמנהרות שנחפרו עבורה יצרה באיזורי מגורים רעש כבד שהפריעה לתושבים, והפסיק את פעילותה. מתוך צוות מהנדסים שניסה לפתור בעמל את הבעיה היה שם מהנדס כזה, חובב ציפורים. כשהוא התבונן יום אחד על מקורו של ה"שלדג", זה ששולה דגים בשקט מהמים, עושה זאת בכזו עדינות שלא יווצרו אדוות או כל מקור רעש שיבריח ממנו את הדגים, מהנדס הרכבות התבונן על מקורו של השלדג, העתיק את הצורה והפרופורציות, וייצר קטרים חדשים לרכבות המהירות האלה.

הרעש ביציאה מהמנהרות- נפסק.

עוד דוגמה?

הסקוטץ' הזה שאנחנו מכירים מנעלי ילדים, מסגירה של חיתולים, נולד כשז'ורז' דה מיסטראל, מדען שוויצרי, יצא עם כלבו לטיול ונדבקו אל פרוותו של הכלב קוצים קטנטנים, כאלה שנתפסים לפעמים גם בגרביים.

דה מיסטראל ראה שבקצה של זיזי הקוצים הטורדניים, קיים כיפוף קטן המשפיע על יכולת התפס להיצמד בחזקה, ולמד מכך לייצר עבור כולנו סגירות נוחות לנעליים.

כך מייצרים גם דבק לסתימת חורים בלב, מטכניקות שנלמדו מרגלי לטאות הנדבקות לקיר, מייצרים שטיחים ובדים שיודעים לדחות לכלולכים בדיוק כמו שעושים עליו של פרח הלוטוס, המנקה את עצמו.

ראשית חכמה יראת ה',

אם יש למישהו שאלה על משהו קטן או משהו גדול בכל תחום, אחת שאלתי,

Ask nature"" זה נקרא, אותה אבקש.

להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>>​​​​​​​

תגובות, הערות והארות ניתן לשלוח למייל: efrati41@gmail.com