וושינגטון: רשות ההגירה והמכס של ארה"ב (ICE) הודיעה על מעצרם של מספר אזרחים אפגנים, שהיגרו לארה"ב על ידי ממשל ביידן במהלך מבצע "ברוכים הבאים לבעלות הברית".
ההישג באיראן מטריף את מתנגדי נתניהו: משבחים אותו – ורועדים מהקלפי
בן כספית, אלוף בן ונחום ברנע מהללים את ההחלטה לתקוף באיראן – אבל חוששים שנתניהו ינצל את ההישג
בנימין נתניהו צילום: Yair Sagi/POOL
מתקפת הענק שישראל פתחה באיראן במסגרת "מבצע עם כלביא", בהובלתו הישירה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, יצרה לא רק אפקט צבאי חסר תקדים – אלא גם שבר תקשורתי ופוליטי עמוק במחנה שהתנגד לו במשך שנים. מי שתיארו אותו כ"פחדן", "פוליטיקאי חסר אחריות" או "איש תקשורת בלי שיניים אסטרטגיות" – נאלצים כעת להודות: דווקא נתניהו הוא זה שקיבל את ההחלטה ההיסטורית – ועמד מאחוריה.
התוצאה: דיסוננס צורם שמתחיל להיבלע גם בטורי הדעה. בן כספית, אחד מהמבקרים החריפים ביותר של נתניהו בעשור האחרון, הפנה לו בשידור בערוץ 12 מסר כמעט פיוסי. לדבריו, ניתן וצריך להגיע להסכמות גם בנושא המשפטי וגם על מועד פרישה מסודר – "עוד שנה וחצי יש בחירות בכל מקרה", אמר – ורמז כי נתניהו יכול לסיים את כהונתו "בתהילה ובהישג שיחקק בהיסטוריה". מאחורי הדברים מסתתר החשש: ייתכן שההצלחה באיראן תעניק לנתניהו פופולריות מחודשת – ובבחירות 2026 הוא ינצח בנוקאאוט. עבור יריביו, זה תרחיש מאיים במיוחד – משום שנתניהו חזק, מנצח ונטול כתב אישום – עשוי לחזור למגרש הפוליטי בלי רסן, ואולי עם כוונה מחודשת לשינויים משטריים עמוקים.
גם בעיתון "הארץ", מעוז האופוזיציה האידיאולוגית לנתניהו, נכתבו ביממה האחרונה טורים בטון שלא נשמע שם שנים. העורך אלוף בן כתב: "אמרו עליו שהוא פחדן, שהוא מצייר פצצות באו"ם אבל לעולם לא יפעל. אמרו שארה"ב לעולם לא תיתן לו אור ירוק. והנה – הוא הוכיח שיש לו אומץ לצאת למלחמה יזומה, ולקבל גיבוי מוחלט מטראמפ". בן טוען שנתניהו מבקש "לאתחל את המורשת" – מאוקטובר לשינוי אסטרטגי ביוני.
יוסי ורטר, אף הוא מ"הארץ", קבע כי ההחלטה לתקוף "ראויה לתואר היסטורית" – ואף העלה את האפשרות שנתניהו ישקול עסקת טיעון ופרישה מהפוליטיקה מתוך עמדת כוח. ורטר, שלא חסך עד כה ביקורת אישית וחריפה על נתניהו, כותב בסגנון מרומז אך מפתיע: "אולי הגיעה העת".
נחום ברנע, בטורו ב"ידיעות אחרונות", מחדד עוד יותר: "ההחלטה כולה של נתניהו. הקרדיט כולו שלו. נא לא לגמד את חשיבות ההחלטה – היא יכולה להיות היסטורית. החלטה בן־גוריונית." בהמשך ברנע מודה – "ייתכן שטעינו בו". ובאותה נשימה מדגיש את חולשותיו: אין אסטרטגיית יציאה, לא בעזה, לא באיראן, ולא בשום משבר אחר.
וכך, נוצר מצב תקשורתי מוזר: השמאל הישראלי – שראה בנתניהו סכנה – רואה כעת מולו ראש ממשלה חזק, החלטי, שהעז לעשות את מה שאפילו רה"מים קודמים, מגובי קונצנזוס, לא העזו. ומנגד, לא קל להם להודות שדווקא האיש שביקשו להדיח – עשה את מה שהם חשבו שהוא לעולם לא יעז.
בינתיים, הציבור הישראלי עוקב. התמיכה הציבורית בפעולה גבוהה מאוד. ולשכת ראש הממשלה יודעת: במערכה הזאת – לא בטוח שהאיום הוא רק טילים איראניים. האיום האמיתי על יריביו – הוא פוליטי.
