רבים מהחולים בסכיזופרניה אינם מודעים למחלתם

רבים מהחולים בסכיזופרניה אינם מודעים למחלתם, או שאינם מודעים לכך שהתסמינים שחווים הם עדות למחלה. החולים משלמים מחיר תעסוקתי וחברתי כבד ומתמודדים עם סטיגמה שמוטמעת אפילו במערכות AI. עם זאת, יש תקווה חדשה לחולים ובני משפחותיהם בזכות הבנה גנטית מתקדמת ושיטות טיפול מתקדמות.

ילדים לא חולים בסכיזופרניה

1 מ-100 אנשים מתמודד עם סכיזופרניה. בישראל חיים עם המחלה כ-70,000 אנשים. סכיזופרניה פורצת בדרך כלל בגיל צעיר בהתקף פסיכוטי, לרוב בין גיל ההתבגרות המאוחר לשנות ה-30. אצל גברים המחלה נוטה לכלול תסמינים רבים יותר. המחלה לרוב לא מתפרצת בילדים ובאנשים מעל גיל 45.

"נפלאות התבונה" 

סכיזופרניה היא הפרעה נפשית כרונית מורכבת ומאתגרת לטיפול, שמשנה לחלוטין תפיסת המציאות ומקשה על החולים לדעת מה אמיתי. סרט הקולנוע המוכר מעניק הצצה למוחו של  אדם  המתמודד עם סכיזופרניה. עולם שבו הגבול בין דמיון למציאות מטושטש, לנוכח הזיות חזותיות ושמיעתיות, מחשבות שווא שנראות הגיוניות לחלוטין, דיבור מפוזר והתנהגות שנראית מוזרה לסביבה - כולם תסמינים אופייניים לחולים בסכיזופרניה. 

כשאתה לא יודע שאתה חולה

60% מהחולים בסכיזופרניה אינם מודעים כלל למחלתם (מקור, התופעה מתועדת בספרות המקצועית והמדעית) או שאינם מודעים לכך שהתסמינים שהם חווים הם חלק מהמחלה. תסמיני המחלה מתחילים להופיע, לעיתים, שנה עד שנתיים לפני הופעת התסמינים הדרמטיים. (מקור) בתקופה המקדימה למחלה, הנקראת "שלב הפרודרום", חלה הידרדרות הדרגתית בתפקוד, במצב הרוח ובהתנהגות שקל מאוד להחמיץ. הסימנים נראים כבעיות יומיומיות רגילות: קשיים בעבודה שמחמירים בהדרגה, ניתוק מחברים, עייפות ניכרת, מתח ודיבור פחות קוהרנטי. זיהוי מדויק בשלב הפרודרום הוא אתגר קשה לפיצוח, בעיקר בגלל שהמחלה פוגעת ביכולת להבין את המציאות.

למה קשה לחולים לחיות חיים "רגילים"?

החולים בסכיזופרניה חווים שני סוגי תסמינים: חיוביים ושליליים. התסמינים החיוביים מתבטאים בהזיות שמיעה, ראייה, טעם וריח, מחשבות שווא, אשליות, רעיונות לא מבוססי מציאות ודיבור והתנהגות לא מאורגנים. התסמינים השליליים מתבטאים בחוסר ביטוי רגשי, חוסר התאמה בין הרגש לבין ביטויו כלפי חוץ, חוסר מוטיבציה, דיבור דל, חוסר יכולת ליהנות והיעדר קשרים חברתיים.

הטיפולים הוותיקים מטפלים בעיקר בתסמינים החיוביים ומשקיטים את הפסיכוזה. התוצאה היא שההתקף הפסיכוטי חולף בעזרת טיפול תרופתי, אבל החולה עלול להישאר "כבוי", לא פעיל ואינו מעורב בחיים. למרות הטיפול, החולה לא מסוגל לנהל חיים המשלבים עבודה, יחסים אישיים, חיי החברה ומשפחה. 

בנוסף, המחלה נחשבת לאחת מ-15 הסיבות המובילות לנכות בעולם, הגורמת לקיצור תוחלת החיים ב-10 עד 15 שנים בממוצע. (מקור). רוב המתמודדים עם סכיזופרניה סובלים מתופעות לוואי, בעיקר על רקע השימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות, ביניהן: השמנת יתר, סוכרת סוג 2 - השכיחות שלה גבוהה פי 2-3 מהאוכלוסייה הכללית, ומחלות לב וכלי דם. בנוסף, חולי סכיזופרניה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות כליה וסוגי סרטן מסוימים, והסיכון למוות עקב סרטן גבוה בכ-50%.  

מהתקף חד פעמי לאתגר כרוני

כ-40% מהחולים יחוו התקף פסיכוטי פעם אחת בחייהם. ההתפרצות הראשונה היא הקלה ביותר, וכל התפרצות מחודשת הופכת למורכבת ומאתגרת יותר, ומתבטאת בהידרדרות קוגניטיבית במגוון רחב של תפקודים כמו קשב, זיכרון עבודה, למידה מילולית, מהירות עיבוד מידע. בחולים שמפסיקים ליטול תרופות צפויה התפרצות חוזרת, מה שמדגיש את חשיבות הרצף הטיפולי.

הסיבות להתפרצות המחלה אינן ברורות במלואן, אך ידוע כי מדובר בשילוב גורמים גנטיים, ביולוגיים וסביבתיים. גורמי הסיכון העיקריים כוללים: היסטוריה משפחתית, שינויים במבנה המוח, הפרעות חיסוניות, חוסר איזון במוליכים עצביים, וכן גורמים סביבתיים כמו טראומת ילדות, סיבוכי הריון ולידה, גיל מבוגר של האב, מגורים בסביבה עירונית או הגירה בתנאים קשים, מתח נפשי, חשיפה לטפילים ושימוש בסמים פסיכו-אקטיביים ובאלכוהול.

מחקרים עדכניים מוסיפים חלקים חדשים לפאזל: בסקירה שיטתית רחבת היקף שהתפרסמה בכתב העתNature Reviews Neuroscience, חוקרים זיהו כ-320 וריאנטים גנטיים, כלומר שינויים או הבדלים ברצף ה-DNA, כגורמי סיכון משמעותיים להתפתחות סכיזופרניה. במחקר שהתפרסם ב- Psychiatry Research בהשתתפות 4184 חולים, נמצא כי פגיעת ראש טראומטית מעלה ב-33% את הסיכון לסכיזופרניה, במיוחד אצל מבוגרים ונשים עם פגיעות חמורות. 

המחיר התעסוקתי, הקוגניטיבי, החברתי והמשפחתי

חלק קטן מהחולים מצליח לקיים חיים "נורמליים". החולים בסכיזופרניה, מתמודדים עם פגיעה קוגניטיבית בצל התקפים פסיכוטיים חוזרים. מתקשים עם משימות לימודיות או עבודה, על רקע קשיי ריכוז, עיבוד מידע וזיכרון וקושי בתכנון ובפתרון בעיות. גם חוסר מוטיבציה וחוסר עניין פוגעים ביכולת שלהם להתמיד בעבודה ולבצע משימות. בנוסף, סטיגמה וקושי ביצירת קשרים חברתיים מקשה עליהם להשתלב בסביבת עבודה וליצור קשרים מקצועיים, יחסים בין-אישיים וחיי חברה בכלל.  גם בני משפחה של חולים בסכיזופרניה מתמודדים עם אתגרים רגשיים, גופניים וכלכליים ניכרים (מקור). עד 10% מהחולים חסרי בית. 10% מהחולים ישהו בכלא. 70% מהחולים מובטלים.

הסטיגמה שמוסיפה כאב על כאב, גם ב-AI

כ-65% מהחולים בסכיזופרניה מתמודדים עם סטיגמה המתבטאת בדחייה חברתית ובבושה (מקור), שמשפיעים על השתלבותם בחברה ובעבודה. מחקר עדכני שנערך באוניברסיטת סטנפורד גילה כי הסטיגמה מתבטאת גם באלגוריתמים של AI. לפי המחקר שבחן חמישה צ'אט-בוטים של בינה מלאכותית, שתוכננו במיוחד לספק טיפול נגיש, נמצא כי הצ'אט-בוטים הפגינו רמות גבוהות יותר של סטיגמה כלפי אנשים עם סכיזופרניה, בהשוואה לאנשים עם דיכאון. המודלים ייחסו סבירות גבוהה יותר לאלימות לאנשים עם סכיזופרניה והביעו חוסר רצון לעבוד עמם, או להתחבר אליהם. מדאיג לגלות שסטיגמה נצפתה גם במודלים חדישים וגדולים יותר של AI, מה שמעיד על הטמעה עמוקה של דעות קדומות בנתוני האימון שלהם. הממצאים מדגישים את הצורך המתמשך להילחם בסטיגמה כלפי המתמודדים עם סכיזופרניה באמצעות חינוך והסברה. וכן, לקדם טיפולים יעילים וראויים, שכפועל יוצא יסייעו בשיפור התפיסה החברתית כלפי החולים במחלה. 

הפרדוקס הטיפולי

למרות הצורך הקריטי בטיפול קבוע ורצוף בסכיזופרניה, כ-40% עד 55% מהחולים ויותר זונחים את הטיפול, כך עולה ממטא-אנליזה שפורסמה בכתב העת Nature על 342,408 מטופלים. החולים חווים עם הפסקת הטיפול, התקפים חוזרים, אשפוזים תכופים, ירידה דרסטית בתפקוד וסיכון מוגבר למוות (10% מהחולים). גם נטל הטיפול על משפחותיהם גדל באופן משמעותי.

הסיבות לזניחת הטיפול רבות: 60%-70% מהחולים נמנעים מהטיפולים בגלל תופעות לוואי, כמו עלייה דרמטית במשקל, ישנוניות וכבדות יתר, תנועות גוף בלתי נשלטות, כמו רעד, ריור, טיקים מוטוריים וקוליים. תחושת ריקנות רגשית ואובדן הנאה מפעילויות יומיומיות, ועלייה בפרולקטין הגורמת לבעיות בתפקוד המיני ולסיכון מוגבר למחלות לב ולתמותה מוקדמת. סיבות נוספות לאי הקפדה או להימנעות מטיפול הן שכחה, הרגשה טובה, שימוש בו-זמני באלכוהול או סמים ועוד. טיפול תרופתי, המאופיין במיעוט תופעות לוואי, עשוי לסייע לחולים להתמיד בטיפול ולשפר את תפקודם ואת איכות חייהם לאורך זמן.

האם נוכל לאבחן סכיזופרניה מוקדם? פרויקט פורץ דרך בהובלת חוקרים ישראלים  
האם נוכל לזהות סכיזופרניה לא רק לפי תסמינים חיצוניים, אלא באמצעות "טביעת אצבע" ביולוגית פנימית, הרבה לפני שהמחלה מתפרצת במלוא עוזה? חוקרים בטכניון, מנסים לנבא הופעת סכיזופרניה באמצעות ביו-מרקרים מולקולריים, בשילוב ניתוח נתונים רחב היקף. להערכת החוקרים, זיהוי מוקדם של סכיזופרניה ישפר את איכות חיי של המטופלים ובני משפחותיהם, יפחית טעויות אבחון בכ-30% וייעל את תהליכי הטיפול והמעקב.

תקווה לחולים: פריצת דרך טיפולית 

במשך 70 השנים האחרונות! המנגנון הטיפולי של מרבית התרופות האנטי־פסיכוטיות לסכיזופרניה התבסס בעיקר בהשפעה על קולטני דופמין. קובנפי, טיפול  פורץ דרך חדש, המבוסס על מנגנון שמשפיע על קולטני אצטיל-כולין, מהווה התקדמות משמעותית בטיפול בסכיזופרניה. יתרונו המרכזי של הטיפול החדש הוא בפרופיל תופעות לוואי שאנחנו מכירים מטיפולים וותיקים הקיימים בשוק. לא רק שתופעות הלוואי שונות מהותית, ואינן כוללות תופעות כמו עלייה במשקל ותנועות בלתי רצוניות, לרוב הן חולפות תוך זמן קצר יחסית. דבר המאפשר שיפור משמעותי באיכות חיי המטופלים. 

בניגוד לתרופות קודמות שמטפלות בעיקר בתסמינים החיוביים של המחלה, במחקרים שנעשו בקובנפי נראה שהתרופה מיטיבה גם את התסמינים השליליים, כמו אדישות וחוסר מוטיבציה, לצד שיפור משמעותי בהפחתת התסמינים החיוביים. במחקרים נמצא, גם כי התרופה עשויה להפחית הפרעות קוגניטיביות, כמו קשיי ריכוז, עיבוד מידע וזיכרון. הטיפול זכה לאישור ה-FDA, נבחר על-ידי TIME Magazine כאחד מפריצות הדרך של שנת 2024, ועתיד לקבל את אישור משרד הבריאות בישראל. קובנפי מועמדת להיכלל בסל הבריאות 2026 וכיום ניתן לקבלה ברכישה פרטית, באמצעות הביטוח הרפואי.