אור רביד: המשטרה חתמה על צו סגירה לשאוורמיה מוכרת בחיפה, שבה נתפסו מועסקים חמישה שוהים בלתי חוקיים תושבי השטחים
"משפחה לא עוזבים": מאות פגועי נפש בקהילה היהודית בסידני לאחר הטבח
בזק"א סיימו את איסוף הממצאים בזירת הטבח בסידני, אך מפקד היחידה הבינלאומית החליט להישאר כדי לחזק את הקהילה השבורה. בראיון ל'בחדרי חרדים' הוא משחזר את רגעי השבת בצל האסון: מהשיחות הליליות עם חברי הקהילה ועד למאמץ למנוע שריפת גופה של יהודייה
זק"א בזירות הירי בסידני צילום: דוברות זק"א
ביום רביעי, לאחר ימים של פעילות רציפה ומורכבת, סיימו חברי משלחת היחידה הבינלאומית של זק"א את מלאכת הקודש בזירת הטבח בחוף בונדי שבסידני.
המתנדבים פעלו בחרדת קודש בזירה הסגורה, בתיאום מלא עם הרשויות המקומיות וחברי הקהילה היהודית, לאיסוף כל ממצא וכל טיפת דם לשם הבאתם לקבורה בהתאם להלכה היהודית.
משלחת זק"א הוזעקה לאוסטרליה מיד לאחר הפיגוע הקשה, ונכנסה לזירה עם קבלת האישורים הנדרשים. הפעילות בוצעה תוך עבודה מדויקת, רגישה ומורכבת, עד להשלמת מלאכת הקודש במלואה.
בעוד שחברי המשלחת שבו לישראל עם סיום המשימה, מפקד היחידה הבינלאומית של זק"א, נחמן דיקשטיין, בחר להישאר בסידני. בשיחה מרגשת ל'בחדרי חרדים', הוא משתף בתחושות הקשות מהזירה, בחיבור העמוק שנוצר עם הקהילה וברגעי השבת המטלטלים שעברו עליו בצל האסון.
"כל הצוות חזר לארץ כבר ביום חמישי, אבל אני הרגשתי שאני חייב להישאר כאן. כשאתה נמצא במקום שאתה אוסף את הגופות ונמצא בצער של אחרים, אתה הופך להיות משפחה שלהם, ומשפחה לא עוזבים במצב כזה. זו דעתי האישית, ולכן החלטתי להישאר עוד, לפחות שבת וראשון", הוא אומר.
נחמן מתאר את השבת שעברה על הקהילה: "החוויה שלי בשבת הייתה מטלטלת. אני תמיד אומר שזק"א עושים עבודתם נאמנה באיסוף גופות וכל מה שקשור, אבל יש לנו עוד דברים שאנחנו יודעים לעשות. עם כל הכאב שראינו אצל אנשים, אנחנו יכולים להשתתף בכאב שלהם".
"בליל שבת ישבתי עד שלוש בבוקר עם אנשים שבאו פשוט בשביל לפרוק", מספר דיקשטיין. "אין להם מישהו שיכול להבין אותם, כי כל אחד שרוי בכאבו שלו. היום בבוקר ישבתי עם אחד מהרבנים, והוא אומר שיש פה 500 אנשים שנפגעו נפשית. אנחנו מדברים על עשרות שלא יוצאים מהבית, כי הם מפחדים לצאת מרוב טראומה".
נחמן מספר על רגעי האחדות: "אתה מגיע לאנשים האלה, מחרדים ועד כאלו שאינם שומרי שבת, מדבר איתם ומחזק אותם באמונה. הגיעו גם אנשים מארצות הברית, מניו יורק, חברים של הרב אלי שלנגר. ישבנו כולם בארוחת שבת אצל הרב יהורם אולמן, וכל אחד התחיל לבכות. אמרתי להם: 'נכון, נגענו בקדוש הזה וטיפלנו בכבוד שלו, אבל אנחנו ממשיכים'. ברגע שהם יודעים שאתה לא חלק מהקהילה ובכל זאת אתה משתתף בצער ובכאב שלהם, זה נותן להם כוח - גם לאנשים מהקהילה וגם לשליחים שהגיעו מארצות הברית להשתתף בלוויות".
חברי הקהילה מתקשים להיפרד מדיקשטיין: "אני יוצא עכשיו משחרית ואנשים אומרים לי: 'נחמן, אתה לא זז. תביא לפה את אשתך, אנחנו צריכים אותך'. אני עכשיו בדילמה אם להישאר פה עוד שבוע או לחזור לניו יורק ולהמשיך שם את העבודה שלי בזק"א. נתנו לי בית, נתנו לי הכל, דואגים לי להכל, רק שאשאר, שכל אחד יוכל לבוא ולהוציא מה שיש לו. בן אדם הולך מלוויה ללוויה, ואנשים באים אליו ובוכים איתו. הם מרגישים שמבינים אותם וזה משהו שמקשר".
לדבריו, "הקידוש השם שהיה פה השבת הוא מטורף. היו פה גם הרבה יהודים פחות חרדים, והם באים ורואים בן אדם חרדי שפה רק בשביל לשמוע ולתת חיזוק - אין קידוש השם גדול מזה. עשינו כבוד המת, ועכשיו אנחנו עושים כבוד הקדוש ברוך הוא. הכל לשם שמים, הקב"ה רואה את זה ויש לו נחת רוח".
רגע לפני שנפרדנו, נחמן כבר היה מוכן למשימה הבאה. השיחה הסתיימה כשהוא התארגן לצאת יחד עם הרב אולמן אל משפחה שתיכננה לשרוף את גופת האם כי לצערנו זו הייתה בקשתה האחרונה. לאחר שנודע להם שמדובר ביהודייה, הם יוצאים לנסות להציל אותה משריפה, כדי שתובא לקבורה יהודית כהלכתה. כך, בלי לעצור לרגע, דיקשטיין ממשיך ממעשה חסד אחד למשנהו.
