שואה, חילונים, מנהרות וחרדים: מאה שנים של אמונה וצידה לדרך של ילדה שבנתה עולם / אפרת ברזל

הרבנית נעכא הורוויץ, בשבועות אלה חוגגת יום הולדת מאה. ניצולת שואה עם סיפורי אמונה שכמה שימציאו שיטות ואותיות והדרכות, שיחה של שעה איתה, מוציאה אותך מהחדר טווס יהודי גאה שעושה בך תובנות עבר עתיד והווה.

אני שואלת את עצמי בעברית שאני מדברת, כמה מוכשרת האישה הזאת שיודעת מיליון שפות - כולן נכנסות לך ישר לשפת הלב כדי להזכיר לך עובדות נצח הכוללות תיק צידה לאישה היהודיה שאם יש לך ממנו - את מסודרת.

מה את צריכה כציוד בתוך התיק?

את צריכה להיות עכשיו, או אז: ילדה. יהודיה. שיודעת. מהו. כוח. האמונה. לבנות ממנו. בית. של. תורה.

בואו שניה נעבור על זה שוב.

1.ילדה.

2.יהודיה.

3. מצב בלתי אפשרי של מחנות השמדה.

4. אמונה.

5.רצון וצורך לאהבה ובית, כלים נעים וזכרונות טלית מאבא.

6.אף ויתור על פסיק מתוך התורה.

לסבתא הורוויץ לא היה כלום ביום שהיא השתחררה, אבל היו לה את כל אלה. אחרת אין אפשרות להסביר איך היא אמרה, "לא", האמת שהיא כל כך מנומסת, כמו מלכת אנגליה היא נראית, גם בגיל מאה, אז היא כנראה אמרה בבריטית רהוטה, "לא תודה", לדוד החילוני שלה מלונדון שהציע לה כל טוב של חומר בסיומה של המלחמה ההיא, הציע שתעבור לגור איתם כילדה בודדה ויתומה, בשכונת 'הנדון', בלונדון. היא סירבה כי היא רצתה בית יעקב, כי היא ידעה על נקודה שחיה בתוך ילדה. והיא הצליחה. לפני שנמשיך, אני רוצה שנעצור שניה על משבצת יסוד בנפש שיש בתוך ילדות שבקלות יכול להתפספס לנו. שבקלות יכולים להעלים מאיתנו. בנות, היזהרו. ונא להנהן לי בחן, ונא להנהן לי ב - כן:

בתוך כל ילדה יש נקודת בינה סודית וחבויה שבה היא יודעת בוודאות משהו בתוך האינטליגנציה הרגשית הבלתי אפשרית של המציאות שבה היא חיה. זו מעין נקודת עומק של חכמה נסתרת שאין באמת איך להסביר אותה בהיגיון של העולם, אבל הילדה יודעת שהיא צודקת בה, שהיא הכי נכונה בה. קצת כמו הבינה היהודית הקולקטיבית של העם. כשאנחנו מאבדים את הנקודה הזו, הלך עלינו. גם כפרטים, גם כעם. חבל. זו נקודה חמקמקה אבל כל כך עוצמתית ונכונה.

אני חוזרת אל רצף הטקסט אבל מבקשת, מה זה מבקשת, מתחננת, שאף ילדה לא תנטוש את הידיעות היהודיות הפנימיות שלה. את הידיעות הרגשיות  הפנימיות שלה. טמון בהן נצח קודש. לך ולעמך. כחלק ממך. בלבבנו משכן הוא בנה.

חוזרות לטקסט?

כמה מילים שאכתוב פה לא יספיקו לתיאור הכמה. כמה שסבתא נעכא הצליחה.

אני מבינה בצלמים וצילומים ופריימים וזוייות. ה- wide angel, של העדשה לא מאפשר לתפוס בכזאת קלות את רוחב השטח של כמות הצאצאים שלה. צלמים צריכים להתאמץ כדי לתפוס צילום טוב.

ואני? הקטנה מהרצליה? זכיתי כמה פעמים: קודם כל לבוא לחגוג איתה את יום ההולדת העגול הזה. עם כיבוד והדר, יום הולדת פרטי כיאה למלכות, וגם זכיתי שהנכדים שלי מופיעים בתמונות הwide-, שלה. כי אחת הכלות שלי היא נינה שלה. כשהתיישבנו לדבר, אני חושבת לרגע על 'תוכנית יום הולדת', של ליצן, או קרקס, או שקיות הפתעה, או פרס לקחת הביתה, יחי ההבדל, העניקה לי בתה, הרבנית חנה רוטנברג, פרס לקחת הביתה, דרך שאלה שסבתא הורוויץ, העלתה בביקור אחר, שהיה לא מזמן כשהיה אצלם הרב גולדוואסר.

סבתא שאלה שאלה מעולה: "למה זה"? ואל תענו מיד, כי זה עמוק ודורש דיון של בית. "למה זה, שרוב החטופים שהתשחררו מהמנהרות בעזה חזרו מלאי אמונה וקירבת הבורא, ואילו ניצולי השואה, רבים מהם איבדו אמונה, והפכו להיות חילוניים?"

אני אכתוב כאן את התשובה שהרבנית חנה אמרה ביום ההולדת, אבל קחו את הזמן ותדונו בבית יחד עם כולם. כאן בשבת 'זכור' האחרונה, ובכל ימי המלחמה יצאו תשובות נוספות מרתקות, אם תרצו אפרט לכם ברשימות. תרגיל נפלא באמונה ומחשבה בהסקת מסקנות ובלימוד העת הזאת.

מה ששמעתי בבית של הרבנית הורבוויץ היתה התשובה הנפלאה הזאת:

"במחנות באירופה כל הזמן היינו עסוקים, העבידו אותנו, הרי הם אמרו שם כל הזמן שהעבודה משחררת... משחררת ממחשבה. ואילו בשבי בעזה, החטופים ישבו וישבו ולא עשו דבר. זה אפשר הרבה חשיבת עומק והגעה אל בורא עולם".

ואני יצאתי מיום ההולדת, אל מחשבות על פרעה ועבדות, ועל עוד הסברים מרתקים למה ככה בעת הזאת נרקמת בחסדי ה' ההיסטוריה הזאת.

להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>>​​​​​​​

תגובות, הערות והארות ניתן לשלוח למייל: efrati41@gmail.com