דין פישר: אל על מאריכה את ביטולי הטיסות הסדירות עד ה-21 למרץ. בחברה ממשיכים במתכונת הטיסות המיוחדות בלבד
מטפחת, פאה ותובנה אחת גדולה שהגיעה בכלל ממשפט אחד על ניקיון / אפרת ברזל
“הסוד של הניקיון הוא בהשרייה” - היא הגיעה, וריססה את כל האמבטיות והשירותים בבית בבת אחת, בספריי קצף של, לא זוכרת מה, והלכה בכלל לנקות חדרים, וסלון" | אפרת ברזל בטור אישי על מחשבות של זהות, רגעים יומיומיים שיכולים ללמד שיעורים עמוקים על הנפש והיכולת שלנו להתאים את עצמנו לאחרים מבלי לאבד את עצמנו
ניקיון צילום: שאטרסטוק
את הטור הזה אני עומדת לשלוח כמתנה לחברה שלי, חרדית מקסימה מירושלים שיש בינינו קטע עם ניקיונות. זה מדהים איך יש לנו חברות שונות לנושאים שונים בחיים. יש לך חברות שתדברי איתן יותר סודות של משפחה, יש לך כאלה שתקחי מהן מתכונים של אפיה, יש חברות שאת מולן פתאום נהיית תינוקת קטנה, ויש כאלה שבמחיצתן את דווקא הדמות הבוגרת והמובילה. ויש גם חברות של חבילה אחת.
הייתה בי מחשבת עומק על הדמות שאנחנו מול אחרים. זה קרה לי בעקבות בקשה של מנהלת בית ספר בדרום שביקשה ממני כבר לפני כמה שנים שכשאני באה להרצות לאימהות של בית הספר שלה, אבוא עם מטפחת, "זה בסדר מבחינתך?" היא שאלה אז בחשש, וזאת אני שעניתי לה את הבטטטח הארוך והנחמד שלי, מפני שבאמת לא היה לי איכפת. ואם לה זה כל כך חשוב, אז למה שלא אשים את הפאה שלי באותו יום ב-פן, ואגיע לדרום עם המטפחת שאני הכי אוהבת, כאילו אני ממשיכה את שטיפת הכלים, רק על במה. אותה נראות ביתית, רק ציבורית. דקה אחר כך התקשרה מנהלת משרד אחרת, ושאלה בקשה דומה, אם כי קצת אחרת, עבור הערב שלה. והסכמתי גם. אבל לא התאפקתי, ושאלתי את מנהלת המשרד שהתקשרה שנייה אחרי שהסכמתי גם לבקשה שלה וגם של קודמתה, אפילו שהן לא מכירות, אמרתי לה, "תגידי, לפני כמה דקות התקשרה מנהלת סמינר וביקשה שאבוא עם מטפחת. זה שונה מהבקשה שלך, אבל סתם מעניין אותי", אין הרי סתם, כל המילים האלה "בואי רגע נבין", בואי ככה רק נראה" "אני סתם שואלת", הן מילות השהייה שהכי מסגירות, לא משנה עכשיו, שאלתי אותה, "אני איתך לגמרי ומקבלת את בקשתך, אבל תגידי, אם הייתי מבקשת ממך, לבוא מחר לאירוע ערב שלך במשרד בלי פאה, אלא עם מטפחת, היית מסכימה?"
היא שאגה לי כזה אריה של "לא", מתנצל, "מה פתאום, המהות שלי זו הפאה שלי, הנראות שלי זו הפאה שלי, אני לא באה בלי פאה". וכשסגרתי את הטלפון עשיתי עם עצמי חושבים. בדילוגים האלה בין שתי המבקשות, עירבתי בדיון הזה, גם את הילדים. מרתק לדבר איתם על מה שהורים לומדים. חשבתי לעצמי, "מה, האם אני חדלת אישים?", "האם אין לי דעה?", וכמה שהסתובבתי סביב עצמי עם השאלה, עניתי לי, והם עזרו לי, "אמא את?! את אין לך דעה את? את אין לך מה להגיד? את כל היום רק אומרת, במה שהם ביקשו זה לא משנה לך ולא פוגע בך, ולבריאות", אמרתי לעצמי, "נכון. ושאני מרגישה מספיק בטחון. מטפחת לא מטפחת, לבקשות שאני יכולה להיענות ודרכן לעשות טוב, מה איכפת לי? איכפת לי מאוד איפה שאיכפת לי, אבל איפה שלא?".
נחזור לחברת הנקיונות? אנחנו שתינו, ככה זה נוצר עם השנים, משוות איזורי כיבוש של סמרטוטים, ממליצות על עירבובי חומרים, שולחות אחת לשניה הישגים של גיהוצים וגם ערימות של לכלוכים. לשתינו יש בדיחה משותפת, כזו שנותנת כוח וצחוקים כל פעם מחדש, בדיחה רצינית שנולדה אצל אישה מקסימה, שאני רוצה שתדע שרק לאחרונה הבנתי כמה היא צדקה בגישה שלה.
זה היה לפני כתשע שנים, גם ערב פסח, היא הגיעה לעזור לנו בבית. יש לי תמיד את ה'לבט' הזה לשון 'לבטים', ברבים, כמה את מעירה לאלה שבאים בתשלום לעזור. כי מצד אחד, תכבדי. תגידי תודה. ומצד שני, את משלמת ורוצה שיהיה נקי כמו שאת אוהבת. ואת אוהבת.
היא הגיעה, וריססה את כל האמבטיות והשירותים בבית בבת אחת, בספריי קצף של, לא זוכרת מה, והלכה בכלל לנקות חדרים, וסלון. נעלמה. איפשהו. חיכיתי שעה, ועוד שעה, עד שכבר לא התאפקתי, ניגשתי אליה בעדינות שיא, ושאלתי אותה, "תגידי, למה את מרססת, תגידי, כמה זמן את מתכוונת?" גימגמתי, "מה את בדיוק עושה?"
ואז היא ענתה לי את משפט המחץ, שהפך להיות כאן לי ולחברתי לתורה נקיונית שלמה. השנה רק הבנתי כמה היא עמוקה. האישה שבאה לעזור, הסתכלה עליי וברצינות ענתה: "הסוד של הניקיון הוא בהשרייה". זהו. סטיקר. משפט. מקרר. תפיסה. הסוד של הניקיון הוא בהשרייה. צחקתי עם חברתי שנים על המילים, אבל השנה מצאתי את עצמי מבינה כמה קשר בין גוף ונפש יש במשפט. למה זה ומדוע זה כך, שכל שיטת טיפול היום תגיד ותוסיף לומר: "שהו, תשהו עם הכאב", " צאו, צאו מאיזור הנוחות", "תנו, תנו מקום לרגש הפחות מנצנץ", למה?
אני אשמח להסביר, בכלל, תהליכי נפש הם אהבתי להבין, הם כאלה מופלאים, בינתיים, קחו את המשפט הזה מלא הקצף והעבודה והקישו לבד: "הסוד של הניקיון הוא בהשרייה", זו אותה הפעולה. נדבר בהמשך מה היא מייצרת באדם. זה לא רק אמבטיה נקיה, זהו יסוד עמוק בנשמה.
