סוכנות הידיעות האיראנית Fars דיווחה על "ספינה איראנית שנייה שעוברת דרך מצר הורמוז". עוד נכתב כי "בעוד ארה"ב טוענת כי הטילה סגר ימי מוחלט והודיעה כי אף ספינה לא הצליחה לפרוץ את הסגר, נתוני המעקב מראים כי אונייה שנשאה מזון נכנסה למפרץ הפרסי ופונה לכיוון בנדר אימאם חומייני".
חוסר פעילות עצמאית פוגעת ביכולת האירובית של הלב
היבט קריטי נוסף בשימור העצמאות נוגע לקשר שבין תזונה נכונה לבין שבריריות. אובדן עצמאות מוביל לעיתים קרובות לירידה בצריכת חלבון ומיקרו-נוטריאנטים חיוניים, בשל הקושי הפיזי ברכישת מזון והכנתו
אילוסטרציה. למצולם אין קשר לכתבה צילום: pexels
התסמונת הגריאטרית היא שם כולל לירידה במערכות גוף מרובות בגיל השלישי. מבחינה פיזיולוגית, התסמונת מאופיינת בירידה ברזרבות הביולוגיות ובפגיעה במנגנוני הפיצוי של הגוף, ההופכת את הקשיש לרגיש במיוחד לשינויים קלים ביותר בסביבתו או במצבו הבריאותי.
דר' שחר בר, מנהל המערך הגריאטרי בבית החולים השיקומי אינטגרטיבי "מדיקל קר", מתמחה בטיפול גריאטרי שיקומי ומוביל את הגישה האינטגרטיבית, המשלבת מענה רפואי פיזי עם תמיכה רגשית ונפשית מותאמת לבני הגיל השלישי ובני משפחותיהם, מסביר.
חוסר ניידות, אי-יציבות, ירידה קוגניטיבית ותופעות של דליריום משפיעים אחד על השני ויוצרים "מעגל קסמים" של תלות. מחקרים רפואיים מצביעים על כך שברגע שמתרחש אובדן עצמאות בתחום אחד, הסיכון להידרדרות מהירה ביתר המערכות עולה בעשרות אחוזים בשל היעדר גירוי פיזי ומנטלי.
ההשפעה הפיזית והנפשית באיבוד העצמאות
חוסר פעילות עצמאית מוביל לירידה מואצת ב-VO2 max (צריכת חמצן מרבית), הפוגעת ביכולת האירובית של הלב והריאות וגורמת לעייפות כרונית שמחמירה את המצב התפקודי. מחקרים אנדוקרינולוגיים מדגישים כי שמירה על עצמאות תפקודית ופעילות יומיומית מסייעת בוויסות רמות הקורטיזול; רמות גבוהות של הורמון זה, המקושרות ללחץ כרוני עקב תלות באחרים, נמצאו כגורם המאיץ דלדול עצם (אוסטאופורוזיס) ופוגע במערכת החיסון, מה שמגביר את הפגיעות לזיהומים ולדלקות ריאות.
קיים גם קשר הדוק בין עצמאות מוטורית לשימור נפח המוח, ובמיוחד ההיפוקמפוס האחראי על הזיכרון. מחקר שפורסם בכתב העת The Lancet Public Health מדגיש כי קשישים הממשיכים לבצע מטלות יומיומיות באופן עצמאים מפגינים רמות גבוהות יותר של BDNF (גורם עצבי מוחי המעודד הישרדות תאי עצב), ובכך למעשה "מחסנים" את המוח מפני הידרדרות דמנטית. אובדן העצמאות מופיע לעיתים קרובות כתוצאה מפער בין יכולות המטופל לדרישות הסביבה, כאשר נקודות השבר הרפואיות הן בדרך כלל אירועים אקוטיים כמו שברים או אירועים מוחיים, אך גם תהליכים שקטים של ירידה במסת השריר (סרקופניה) שניתן לעכב באמצעות התערבות מוקדמת.
תזונה, שבריריות ומעגל ה"ריתוק מרצון"
היבט קריטי נוסף בשימור העצמאות נוגע לקשר שבין תזונה נכונה לבין שבריריות. אובדן עצמאות מוביל לעיתים קרובות לירידה בצריכת חלבון ומיקרו-נוטריאנטים חיוניים, בשל הקושי הפיזי ברכישת מזון והכנתו. חסר תזונתי זה מאיץ את תהליך הסרקופניה ויוצר מעגל הרסני שבו השרירים נחלשים, הסיכון לנפילות עולה, והביטחון העצמי בניידות נפגע. פחד מנפילות הוא גורם פסיכולוגי-רפואי המוכר בספרות כמעכב החלמה; ללא התערבות פיזיותרפית המשלבת אימוני שיווי משקל וחיזוק הביטחון התנועתי, הקשיש עלול לגזור על עצמו "ריתוק מרצון" לכיסא או למיטה, ולהעלות כך משמעותית את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים ולקיצור תוחלת החיים.
מהם סימני האזהרה
לכן זיהוי מוקדם של סימני אזהרה הוא קריטי למניעת הידרדרות בלתי הפיכה: יש לשים לב לשינויים קליניים בניידות כמו הליכה איטית , הזנחה של ההיגיינה האישית, ירידה לא מוסברת במשקל עקב קושי בבישול, או קשיים בניהול הטיפול התרופתי. גורמים המאיצים את אובדן העצמאות כוללים גם אורח חיים יושבני, דיכאון קליני הפוגע במוטיבציה התפקודית, והפוליפרמציה – נטילת מספר רב של תרופות שעלולות לגרום לטשטוש וסחרחורות
איך מטפלים נכון
כדי לתמוך בעצמאות בצורה נכונה מבחינה רפואית, יש לאמץ גישה של סיוע מאפשר. כלומר התאמת הסביבה הביתית למניעת נפילות, שהן הגורם המוביל לאובדן עצמאות פתאומי. עידוד פעילות גופנית מותאמת, כגון אימוני התנגדות קלים, הוכח כמשפר לא רק את כוח השריר אלא גם את היכולת הקוגניטיבית ואת מצב הרוח. חשוב להימנע מעזרת יתר של בני המשפחה, שכן היא מייצרת "חוסר אונים נלמד", תהליך שבו המוח והגוף מוותרים על יכולות קיימות בשל חוסר שימוש.
שיתוף הקשיש בקבלת החלטות רפואיות ותפעוליות שומר על כבודו ומונע נסיגה נפשית. בסופו של דבר, הסבלנות לאפשר לקשיש לבצע פעולה בעצמו, גם אם היא אורכת זמן רב יותר, היא התערבות טיפולית לכל דבר המונעת את הצורך באשפוזים חוזרים ומשפרת את תוחלת החיים האיכותית.
