דין פישר: בשורה לטסים ליוון: חברת התעופה היוונית אג'יאן מודיעה על הקדמת חזרתה לישראל כבר ב-28.4
"משהו קדוש וגדול קורה בארץ ישראל": הכתבה באתר "bloomberg" שהביאה דמעות של הודיה
"יום אחד, הגיעה הכתבה המוכנה מאתר הידיעות המכובד "בלומברג", כתבה שלמה עם צילומים של בחורים בתפילין ומסר אחד גדול וחזק: עם ישראל והילדים שלו, שבים אל ה', משהו קדוש וגדול קורה בארץ ישראל." | אפרת ברזל בטור אישי משתפת על רגע של נחת והודיה, לאחר תקופה ארוכה של עשייה ומאמץ, כשהבינה עד כמה חשוב לעצור ולהכיר בטוב הקיים.
תפילין, ארכיון צילום: תומר נויברג פלאש 90
והימים חלפו וחשבתי שכבר לא, ולא נורא, אבל יום אחד נוחתת אצלי הכתבה שסיפרתי לכם עליה.
לפעמים אני מרגישה שבדור שלנו אנחנו עמלים ומתאמצים למצוא דרכי הישרדות, פתרונות לבעיות, ושיטות להצלת נפשות, בעיקר של עצמנו, אבל אנחנו שוכחים שבעברית יש את המילה הזאת שנקראת 'נחת', וצריך לדעת לשהות גם בה. ולהנות ממנה. מרוב שאנחנו כל היום ב'דואינג', ה-'ביאינג' מוזנח, והמצחיק הוא שדווקא אליו אנחנו כל הזמן חותרים להגיע.
המילה "הויה", שאני אוהבת להשתמש בה המון, היא לא רק אותיות שם ה' הקדושות מקובצות במשמעות עמוקה אלא יכולת היושבת בבסיס האישיות שלנו, זו שמרשה לעצמה להתענג על ה' ולזהות רגעי טוב כאלה. דומות להם בתוך הנפש תמונות 'הכרת הטוב', או במילה הפשוטה שהמציאו היהודים כדי לתאר את ההרגשה הזו, המילה הקרויה- הודיה.
מה היא הכרת הטוב אם לא הפסקה ברצף החיים ועצירה להכיר רגש של 'יש'. מאיפה נצמדו אל עצמם שתי המילים האלה היוצרות פעולת נפש בתוכנו, זו המכונה, "הכרת הטוב". היכולת לזהות, שמישהו אחר עשה לנו דבר נפלא וטוב, להכיר את המערכת הרגשית בתוכנו, להכיר עמוק את עצמנו. זה בעצם אומר להחזיר פרוז'קטור פנימי, בטח בימים שבהם אנחנו מקבלים המלצה לעבוד על המידות שלנו ולאגור אלומות אלומות, עומרים עומרים, של ידע פנימי כדי להסתדר טוב יותר עם האחרים שה' שתל סביבנו.
ואמא'לה, זה עובד.
כשאתה מכיר טוב יותר את חולשותיך, את חוזקותיך, את מסוגליותיך, (מסוגלות ברבים), מכיר בדיוק את הטריגרים שיקפיצו לך נקודות שעוד מחכות לשימת הלב שלך, גם רגעי הכרת הטוב מועצמים ויוצרים הנאה גדולה יותר בתוכנו.
כל זאת היתה: הקדמה.
סיפרתי לכם לפני כמה שבועות, לא זוכרת כמה, אני מכירה בחולשותיי. סורי. אני כל כך גרועה בכל כך הרבה דברים. וכל כך טובה בהרבה אחרים. אין לי כמעט דיסקט של זכרון לפרטים, תאריכים, מספרים, אני לא תמיד יודעת את ההבדל בין דולר לשקל. יש לי רק זיכרון אחד שאני חזקה בו. זיכרון רגשי. יודעת לזכור ולבכות ולחייך חיוך רחב. יודעת לכעוס גם. יודעת כבר להיות עצובה ולחפש מיד דרך מילוט משם אחרי שהייה מוגבלת. עבודת ה' היא עבודת חיינו. וקיבלנו בשביל להצליח בה מערכות אישיותיות פנימיות כל כך משוכללות, לשימושינו, קחו. חינם.
כתבתי כאן לא מזמן טור על אונקלוס הגר גירסת 2026. סיפרתי על א' ועל גוף תקשורתי אמריקאי חשוב שביקש לעשות כתבה ברמה עולמית על הנוער החרדי הנושר. המלצתי בטלפון, כשביקשו להתייעץ איתי על מה קורה במגזר שלנו, ואני יודעת מה קורה במגזר שלנו, שיעשו כתבה, בטח, אבל המלצתי בשקט מנומס, שהנושא ישתנה, שהתוכן לא יהיה שוב לעיסה של חומרים ידועים על ילדים נושרים אלא שיכתבו על תופעה חדשה, בטח מאז המלחמה של אוקטובר, שיכתבו על הנוער החוזר, הנוער החילוני המתעורר. שאם הרצון שלהם זה לתת לעולם מבט על ישראל, שיהיה מדוייק יותר.
המיקוד של עורכי הכתבה היה: jewish youth"", נוער נוער נוער. וסיפרתי להם באנגלית קלוקלת שיש התעוררות גדולה של נוער חילוני מתחזק, ושזה הרבה יותר אוונגרדי לכתוב על זה מאשר על הנוער החרדי הנושר. השקעתי. איש לא שילם לי על זה ואיש לא היה יודע. אבל כל פעם כשהם התקשרו, כמעט כמו כל פעם שאני פותחת מיקרופון לדבר, או מסמך וורד לכתוב, זה מה שמניע אותי. לקדש שם שמיים. זה עמוק לי. ראשית חכמה יראת ה'. אם אין את זה אין כלום. אני יכולה להתעכב על המשפט הזה עשר דקות בתפילה, מה אני אמורה לענות לבעלי ששואל אחרי שעה, "אני לא מבין עוד לא סיימת להתפלל? אנחנו צריכים לצאת, נאחר". לא. לא סיימתי כי הייתי צריכה להבין משהו מהראשית, והחכמה, ומאיך כל זה עובר דרכי כבעלת תשובה, כבקשה, כהכרת תודה לבורא עולם על זה שהוא נתן לנו את התורה. אי אפשר בכלל להכיל את תפיסת החכמה הזאת. אתם בטוחים שהיא ניתנה לבני אדם?
אז שכחתי מכל השיחות האלה, ומכל בני הנוער המתקרבים שצלצלתי אליהם סימולטנית וביקשתי מהם במרץ לשתף פעולה ולהתראיין לגוף הגדול והחשוב הזה. וזהו. ואז בא פסח, והגיעה אוקונומיקה, ועוד טיל, ועוד כוס חלב, ועוד עוגיה, ויום אחד, הגיעה הכתבה המוכנה מאתר הידיעות המכובד "בלומברג", עם מילות תודה שעשו לי הכרת תודה ודמעות לה' שמזמן לא היו בי. כתבה שלמה עם צילומים של בחורים בתפילין ומילים גבוהות באנגלית שלא זיהיתי, אבל מסר אחד גדול וחזק: עם ישראל והילדים שלו, שבים אל ה', משהו קדוש וגדול קורה בארץ ישראל.
להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>>
תגובות, הערות והארות ניתן לשלוח למייל: efrati41@gmail.com
