יובל שדה: מדד מחירי הדיור לחודשים פברואר-מרץ עלה ב-0.3%, מחירי הדירות החדשות עלו ב-0.4% אך בניכוי מחיר דירות למשתכן יש ירידה של 0.3% בדירות החדשות
"תמונה גשטאלטית": החילונים שלא ידעו מי זה חז"ל והחרדית ששאלה מה זה קפלן
לקחתי אוויר מתודי בשביל להמשיך את המשפט הבא, משהו עצר לי את המחשבה, חזרתי אחורה, ושאלתי בידידות שיא של עוד נשימה קטנה: "מה זה אומר כשאני אומרת 'חז"ל אמרו', אתן יודעות מה זה חז"ל?" | אפרת ברזל בטור אישי על פערי תפיסה והדרך שבה אנשים שונים חווים את אותה מציאות בצורה שונה "תמונה גשטאלטית ידועה"
סידור / הפגנה קפלן צילום: גלעד פירסט / שאטרסטוק
פעם בשנה כבר קבוע, זה כבר איזה חמש עשרה שנה, שאני מרצה לילדות בבית ספר חילוני, ילדות ואימהותיהן, חומר קצת של ידישקייט, יהודי.
לא בהגזמה, תמיד בעדינות, פרויקט בית ספרי.
השנה, במפגש, אמרתי משהו שחז"ל אמרו, (כאילו יש משהו חדש שאני יכולה להגיד שהם לא אמרו, את הכל הם כבר אמרו. כל השאר רק מתמחזר, כל הזמן מתמחזר), רק שציינתי ואמרתי "חז"ל אמרו", והמשכתי.
לקחתי אוויר מתודי בשביל להמשיך את המשפט הבא, משהו עצר לי את המחשבה, חזרתי אחורה, ושאלתי בידידות שיא של עוד נשימה קטנה: "ילדות מתוקות, מה זה אומר כשאני אומרת 'חז"ל אמרו', אתן יודעות מה זה חז"ל?"
שתיקה.
"זה מישהו?" שאלה ילדה חביבה בסקרנות, "זה דבר כזה", ניסתה האחרת, "זה כמה מישוהים", ניסיתי לעזור, זה ראשי תיבות".
הצטברו להן כמה שתיקות. הן היו כאלה ילדות מתוקות, לבושות כולן לבן. תאמו בינהן את הסטייל הבוהק.
"רוצות לנסות לנחש?" שאלתי. ונתתי כרמז חם רק את "חכמינו", שיהיה להתחיל משהם.
"בואו יחד ננסה" צעקתי, "'חכמינווווו'", והארכתי המון ב – נוווו.
ילדה אחת הצביעה באושר ואמרה 'חכמינו זקנים'.
"מקסים", אמרתי לה, רעיון מדהים לכיתה ו', מרכז הארץ, "אבל לא". רוצות שננסה שוב?
ואף ילדה לא ידעה. לא הייתי שם לבד. הייתי עם עוד חברה חרדית אהובה. הסתכלתי עליה בהגנבה של מבינה, שתינו ראינו, שתי אימהות, הן ישבו כולן בחצי גורן סביב הבנות שישבו על מחצלת באמצע, שתי האימהות האלה משני צדדים שונים תפסו באינסטינקט את כפות הידיים של עצמן והביאו אותן לפה, בתנועת בהלה.
בסוף גיליתי להם כמובן.
יומיים אחר כך הייתי בהרצאה באשדוד אצל נשים קדושות מאוד מקהילה סגורה וצנועה. מאוד.
סיפרתי להן, כמו שאני אוהבת להתחיל לדבר שאמא שלי היא מהזן שמפגין בקפלן. גם כשהחטופים כבר חזרו. היתה שם אישה מתוקה אחת ששאלה את החברה שישבה לידה, "מה זה קפלן?", וכולנו יחד צחקנו יחד איתה.
וזה מביא אותי אל תמונה, או סגנון של תמונות שמדי פעם רצות במשפחות.
אלה דברים של סריות, של גלים. זה קצת כמו שמישהו מתחיל להראות איך הוא מזיז את האזניים, ואז מישהו אחר מתחיל להראות איך הוא עושה 'פרח' או צורה של פרח בלשון, ואז הגל ממשיך עם הצלבות של אצבעות ולמי יש גמישות יתר במרפק המתהפך.
ואז מגיעים הגלים של הבדיחות על "כמה פילים נכנסים ב", ומשם כל הז'אנר הזה של "אם מטוס התרסק על גבול כורדיסטאן ומה זה שם לידם? איפה יקברו הניצולים. ואז כולם צוחקים. או אמורים. לצחוק.
אז מישהו במשפחה שלח צילום של תמונת הגשטאלט הידועה שבה רואים אישה צעירה, אבל אם מתאמצים חלק רואים במקום אישה זקנה. כשלמדתי גשטאלט לפני הרבה שנים, ד"ר ורדה סרוק המורה הנפלאה הראתה לנו המון כאלה תמונות, יש לי אותן עדיין באיזה קלסר ורוד. הרבה אופציות בשחור לבן להחליף בראש.
הסברתי לילדים שאלו לא סתם תמונות וצילומים, אלה זה יסוד שבא להגיד משהו.
"מה?" הם שאלו. "נו זה ברור, שמכל זוית אפשר לראות עוד מבט, שתלוי מאיפה אתה מסתכל, שמאירים את עיניך אתה יכול לראות עוד היכל שלא ידעת שקיים, שאנשים שונים רואים באותה מציאות, תמונות שונות, וכו'", דיברתי ודיברתי עד שהשתיקו אותי. הבדיחה שלי כאן איתם זה שאפשר לדבר בבנייני האומה מול 3000 נשים ובכיף, אבל פה בשולחן שבת אחד, בלתי אפשרי.
כמה ימים אחר כך, במקרה, או שאין כזה? מישהו במקום אחר לגמרי בעבודתי הראה ניתוח אחר, על הצילומים של הזקנה והצעירה, או של הפרצופים והגביע (תמונה גשטאלטית ידועה), הם דווקא התעניינו.
"שמה?" ששתי הדמויות שלעיתים רואים בצילום האחד כשמחליפים מבט הן לא או ואו. הן שני חלקים, ולעיתים אפילו אפשר שיותר, באדם אחד.
גם בתוכנו יש חלקים שונים, סותרים, המתקיימים יחד בריקוד משותף,
בדיוק כמו שיש באנשים אחרים.
או כמו שאימצתי לעצמי באחרונה את התובנה, כמה בכל אחת מאיתנו יש כמובן ילדה קטנה, אבל יש בתוכנו גם אישה זקנה. שיש בה הרבה ברכה. זו אינה חייבת להפריע לזו לחיות, להיפך, הן חברות. הן יחד, פועלות.
להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>>
תגובות, הערות והארות ניתן לשלוח למייל: efrati41@gmail.com
