ברהנו טגניה: חובש רפואת חירום מיחידת האופנועים של מד"א מאיר אביבי, סיפר: "קיבלנו דיווח על תאונת דרכים קשה, הגענו למקום במהירות עם אמבולנסים ואופנועי תגובה מידית. ראינו מספר פצועים שוכבים והתחלנו בביצוע מיון ראשוני, אנחנו ממשיכים לטפל ולהעניק טיפול רפואי וסורקים במקום על מנת לוודא שאין נפגעים נוספים"
העליון: אסנהיים לא יעביר למשטרה את חומרי הגלם של ראיון פלדשטיין
בית המשפט העליון קבע כי המשטרה לא עמדה בתנאים לקבלת חומרי הגלם מהריאיון של עמרי אסנהיים עם אליעזר פלדשטיין. בפסק הדין התקדימי הורחב החיסיון העיתונאי גם למידע שנמסר "שלא לציטוט" ולחומרים שנמסרו במסגרת יחסי אמון עם מקור
עמרי אסנהיים צילום: Yonatan Sindel/Flash90
הרכב שופטי בית המשפט העליון - הנשיא יצחק עמית, השופט אלכס שטיין והשופט חאלד כבוב - קבע פה אחד כי המשטרה לא עמדה בתנאים הנדרשים לקבלת צו שיורה לעיתונאי עמרי אסנהיים למסור את כלל חומרי הגלם שעל בסיסם נערך הריאיון עם אלי פלדשטיין, ששודר בערוץ "כאן 11".
בפסק הדין, שנכתב על ידי הנשיא עמית ובהסכמת השופטים שטיין וכבוב, נקבע כי יש להרחיב את היקף "החיסיון העיתונאי" שהוכר בפסיקה. מעתה, החיסיון יחול גם על מידע שנמסר לעיתונאי "שלא לציטוט" וכן על חומרי גלם שהושגו במסגרת יחסי אמון מיוחדים בין עיתונאי למקור. לצד זאת הובהר כי מדובר בחיסיון יחסי, שבית המשפט רשאי להסיר במקרים המתאימים.
ברקע ההליך עמדה בקשת המשטרה לקבל לידיה את כלל חומרי הגלם מהריאיון המצולם שהעניק פלדשטיין לאסנהיים. הריאיון עסק בין היתר בחקירת "פרשת הבילד", שבה נבדק החשד כי יונתן אוריך ופלדשטיין מסרו שלא כדין ידיעה סודית לישראל איינהורן כדי שיפרסם אותה בעיתון הגרמני "בילד".
בנוסף, במהלך הריאיון סיפר פלדשטיין על פגישה לילית דחופה שקיים עם ראש הסגל של ראש הממשלה, צחי ברוורמן, בחניון הקריה בתל אביב - פגישה שעסקה לדבריו בחקירת "פרשת הבילד". בעקבות הדברים פתחה המשטרה בחקירה נוספת, שכונתה "פרשת הפגישה הלילית".
המשטרה טענה כי כלל חומרי הגלם נחוצים לצורך קידום החקירות. בית משפט השלום קיבל את עמדתה והורה לאסנהיים למסור את החומרים. אסנהיים ערער, ובית המשפט המחוזי הציע כי יעביר את החומרים החסויים לעיון בית המשפט בלבד, כדי לבחון אם יש להסיר את החיסיון. אסנהיים סירב להצעה, והערר נדחה.
בפסק הדין עמד העליון בהרחבה על חשיבות חופש העיתונות ועל תפקידה של העיתונות החופשית כ"רשות רביעית". השופטים הדגישו כי עבודת העיתונות נשענת במידה רבה על יחסי אמון עם מקורות, וכי כפיית מסירת חומרים עיתונאיים עלולה ליצור "אפקט מצנן" שירתיע מקורות ממסירת מידע.
על רקע זה קבע בית המשפט מנגנון דו-שלבי לבחינת בקשות משטרתיות נגד עיתונאים. בשלב הראשון, על המשטרה לעמוד באופן קפדני בתנאים לקבלת צו, לרבות הוכחת רלוונטיות ונחיצות החומרים ומיצוי פעולות חקירה אחרות. בשלב השני, אם התנאים מתקיימים, יוכל העיתונאי לטעון כי החומרים מוגנים בחיסיון עיתונאי.
עוד נקבע כי החיסיון, שהוכר בעבר בעיקר ביחס לזהות המקור או מידע שעלול לחשוף אותו, יורחב כעת גם לחומרים שנמסרו "שלא לציטוט" ולחומרי גלם שנוצרו במסגרת יחסי אמון מיוחדים.
במקרה של אסנהיים קבע העליון כי המשטרה לא עמדה ברף הנדרש. השופטים ציינו כי הבקשה הייתה רחבה וכוללנית מדי, כי לא הוכחה הרלוונטיות של כלל החומרים המבוקשים, כי המשטרה שינתה לאורך הדרך את נימוקיה לצורך בקשת החומרים, וכי לא ברור אם מוצו פעולות חקירה אחרות לפני הפנייה לבית המשפט.
בסיום פסק הדין נקבע כי אם המשטרה מבקשת להמשיך בהליך, עליה להגיש בקשה חדשה וממוקדת יותר, שתבהיר אילו חומרים דרושים לה ולשם מה. מטעמי יעילות דיונית נקבע כי הבקשה החדשה, אם תוגש, תידון ישירות בבית המשפט העליון.
