"במשך שנים חשבתי שיש רק שתי אפשרויות, להיות שמן וליהנות, או להיות רזה ולסבול"

זה הסיפור שלי. 

במשך שנים הייתי בטוח שיש רק שתי אפשרויות: או להיות שמן וליהנות מהחיים, או להיות רזה ולסבול. 

כי בכל פעם שניסיתי לרדת במשקל, זה בדיוק מה שהרגשתי. פחות אוכל. פחות ליהנות בשבת. פחות אירועים. פחות דברים שאני אוהב. כל הזמן להתאפק, להחזיק את עצמי ולחכות שהדיאטה כבר תיגמר. 

עד שיום אחד שאלתי את עצמי: "ככה אדם רזה אמור לחיות כל החיים?"  

אם בשביל לרדת במשקל אני צריך לוותר, לסבול ולהילחם בעצמי בכל יום, מה הסיכוי שאוכל לחיות כך עוד עשר או עשרים שנה? 

השאלה הזאת שינתה אצלי הכול.

אבל כדי להבין איך הגעתי אליה, צריך לחזור 13 שנה אחורה.

אני איציק שנברגר, היום אני שוקל 65–66 קילו ובמשקל הזה כבר 13 שנה. אז שקלתי 98 קילו.

היה לי קשה ללכת. עלייה במדרגות דרשה ממני מאמץ, התנשפתי כמו קטר, הזעתי והרגשתי שהגוף שלי כבד עליי.

 לא הייתי אדם שלא תפקד. עבדתי, יצאתי וחייתי את החיים שלי. אבל המשקל היה נוכח בהם יותר מדי. ידעתי שאני צריך לרדת, ובאמת ניסיתי. 

עשיתי דיאטה אחת, ואחריה עוד אחת, ואז עוד אחת. בכל פעם הייתי בטוח שהפעם זה יצליח. הייתי מקבל תפריט, מצמצם כמויות, מוריד מאכלים שאהבתי ומתחיל לחשוב על כל דבר שנכנס לי לפה. 

בהתחלה זה אפילו עבד. בתחילת דיאטה יש מוטיבציה. קל יותר לוותר, קל יותר להתאפק, ואתה בטוח שהפעם מצאת את הפתרון. אבל אז ההתלהבות יורדת והחיים ממשיכים. מגיעה שבת.מגיע אירוע.יוצאים למסעדה.יושבים לארוחה משפחתית. יש יום עמוס או ערב שבו פשוט אין כוח לנהל משא ומתן עם כל ביס. ואז הראש מתחיל לעבוד.

מה מותר לי?

מה אסור לי?

כמה כבר אכלתי?

האם הגזמתי?

ואם כבר הגזמתי, אולי ממילא הכל נהרס? 

מצאתי את עצמי חושב על אוכל יותר ממה שחשבתי עליו לפני הדיאטה. במקום ליהנות מסעודת שבת, הייתי עסוק בחישובים. באירוע, במקום לשבת בנחת, הרגשתי שאני צריך להישמר. דברים שאהבתי התחילו להיראות כמו משהו שעלול להרוס לי את ההצלחה. 

רוצים לדעת עוד על שיטת סלים פיט? לחצו כאן>>

לאט־לאט נוצרה אצלי תחושה ברורה: כדי להיות רזה אני צריך לשלם מחיר. לוותר,להתאפק.להקריב.להחזיק את עצמי.

 אפשר לחיות כך שבועיים או חודש. אבל אי אפשר לחיות כל החיים בתחושה שאתה רק מחכה שהדיאטה תיגמר. וכשזה היה נשבר, הייתי מתאכזב מעצמי ואומר את המשפט הקבוע: "ביום ראשון מתחילים מחדש." 

כך חזרתי שוב ושוב לאותו מעגל. התלהבות, הקפדה, עייפות, שבירה ועוד התחלה חדשה.  

עד שבשלב מסוים עצרתי ושאלתי את עצמי: מה, בשביל להיות רזה צריך לסבול כך כל החיים? אדם רזה באמת יושב בכל סעודת שבת ומרגיש שהוא במבחן? הוא מגיע לחתונה ורואה מולו רק רשימה של דברים שאסור לו? הוא חי שנים בתחושה שהוא כל הזמן מחזיק מעמד?

זה לא נראה לי הגיוני. 

ואז הבנתי משהו ששינה לי את כל החשיבה:

אני אולי יודע איך לרדת במשקל, אבל עדיין לא מצאתי דרך שאני מוכן לחיות בה. התחלתי לקרוא, ללמוד, לבדוק ולחקור.

רציתי להבין לא רק מה צריך לאכול, אלא איך בונים דרך שאפשר לחיות איתה לאורך שנים. 

לאט־לאט הבנתי את הטעות שלי. כל הזמן ניסיתי להתאים את עצמי לתבנית במקום שהתבנית תתאים לי, אבל התבנית הזאת לא הכירה את סדר היום שלי, את העבודה, את המשפחה, את השבתות, את האירועים, את המאכלים שאני אוהב ואת הימים שבהם המציאות פשוט לא מסתדרת לפי התוכנית. 

הבנתי שהדרך צריכה להתאים אליי. לא אני אליה. אם היא לא משתלבת בתוך החיים שלי, היא לא תחזיק. אם בכל יום ארגיש שאני מקריב, בסוף ארצה לעזוב. ואם לא יהיה לי טוב בדרך, שום כוח רצון לא יספיק לאורך זמן. 

אז הפסקתי לחפש עוד דיאטה והתחלתי לבנות לעצמי שגרה. לא שגרה מושלמת.שגרה מציאותית. כזאת שמתאימה גם ליום רגיל, גם לשבת, גם לאירוע וגם לתקופה עמוסה. בניתי הרגלים ועוגנים פשוטים. למדתי איך להתנהל במהלך היום, איך להגיע לשבת בצורה טובה, איך ליהנות מארוחה בלי לאבד שליטה ואיך לא להפוך אכילה אחת פחות מדויקת לכמה ימים שבהם הכול מתפרק.

הפסקתי לנסות להיות מושלם. רציתי לבנות דרך שאוכל ליישם שוב ושוב. 

וכך, בהדרגה, ירדתי מ־98 קילו ל־65–66 קילו. 

אבל הירידה של יותר מ־30 קילו היא רק חלק מהסיפור. פעם היה לי קשה ללכת. היום אני רץ בקלות ולא מתנשף. פעם מדרגות דרשו ממני מאמץ.היום הגוף שלי חזק וקל יותר. ובעיקר, אני לא חי בדיאטה. 

אני אוכל בשבתות, משתתף באירועים, יוצא למסעדות ואוכל עם המשפחה. גם מאכלים שאני אוהב הם חלק מהחיים שלי. לא בלי גבול, אבל גם בלי פחד ובלי התחושה שעכשיו הכל נהרס. יש לי שגרה שמתאימה לי, ולכן אני חי בה כבר 13 שנה. 

עם הזמן אנשים התחילו לשאול אותי מה עשיתי, לא רק איך ירדתי יותר מ־30 קילו, אלא איך אני מצליח לשמור על המשקל כל כך הרבה שנים בלי להרגיש שאני בדיאטה. 

כך, לפני שמונה שנים, התחלתי ללוות אנשים בדרך הזאת. מאז ליוויתי מאות אנשים שרצו לרדת במשקל, אבל נמאס להם לעבור בין תקופות של איסורים לבין תקופות שבהן הכל מתפרק.

רובם כבר ידעו מה בריא ומה פחות בריא. הם לא היו צריכים עוד רשימה של מותר ואסור. הם היו צריכים דרך שתתאים לחיים שלהם. כי אפשר לרדת במשקל בעזרת דיאטה. אבל כדי להישאר שם, צריך לבנות שגרה שאפשר באמת לחיות איתה.

 לא עוד תקופה שבה אתה רק מחזיק מעמד. אלא דרך שבה אתה יורד במשקל, אוכל עם המשפחה, נהנה בשבת ולא צריך להתחיל מחדש בכל יום ראשון. 

אם גם אתה כבר ניסית מספיק דיאטות, אבל בכל פעם מצאת את עצמך חוזר לאותו מקום, הבעיה היא לא כוח הרצון שלך. אולי פשוט עדיין לא בנית דרך שמתאימה לחיים שלך.

 בלחיצה כאן תוכל לקרוא איך עובד הליווי האישי ואיך אפשר לבנות גם עבורך שגרה שתעזור לך לרדת במשקל ולשמור עליו לאורך זמן.