אזרח ישראלי נרצח בקופנגן שבתאילנד, נבדק החשד לרקע לאומני
אידיאולוגיה או נדל"ן? המשפחות החרדיות שכובשות את הגבעות ביו"ש
הם גדלו בירושלים, בבית שמש ובמודיעין עילית, למדו בישיבות חרדיות וחלקם כלל לא הכירו את עולם ההתיישבות. בשנים האחרונות הצטרפו משפחות חרדיות לנקודות התיישבות בגבעות יהודה ושומרון, הקימו בתי כנסת, כוללים וקהילות קטנות. האם מדובר בקבוצה קטנה וייחודית או בראשיתה של תופעה חדשה בציבור החרדי?
חרדים בגבעות צילום: בחדרי חרדים
מצפה לאה, נקודת התיישבות הסמוכה לכוכב השחר שבבנימין, אינה מזכירה שכונה חרדית מוכרת. בתי מגורים פזורים על ההר, דרכי עפר, בית כנסת וכולל אברכים, ומסביב המרחבים הפתוחים של הרי בנימין.
אבל מי שמתגורר כאן מגיע בחלקו היישר מתוך המגזר החרדי. משפחות אברכים ובני תורה שמבקשות לשמור על אורח החיים החרדי גם הרחק מהריכוזים המוכרים בירושלים, בני ברק ובית שמש. אפרים הרשקוביץ, ממקימי המקום, סיפר כי בקרב התושבים אין שימוש בסמארטפונים ובווטסאפ, וכי המקום מבקש לשמור במכוון על צביון חרדי.
זה כבר לא רק בחור ישיבה שהגיע לשבת בגבעה וחזר לישיבה. בחלק מהמקומות מדובר במשפחות שהעבירו לכאן את החיים עצמם, והתופעה, גם אם היא עדיין מצומצמת, כבר קיבלה נוכחות בכמה מוקדים שונים.
חשוב להדגיש כי החיבור בין הציבור החרדי לבין מגורים ביהודה ושומרון אינו חדש. מעלה עמוס הוקם בתחילת שנות השמונים כיישוב בעל אופי חרדי. מיצד הוקם זמן קצר לאחר מכן, ובשנים הבאות התפתחו ביתר עילית ומודיעין עילית והפכו למרכזי אוכלוסייה חרדיים גדולים.
מחקרים מצביעים על מצוקת הדיור ועל הקושי לרכוש דירה בירושלים ובבני ברק כאחד הגורמים המרכזיים להתפתחות הריכוזים החרדיים החדשים.
אבל בין ביתר עילית לבין בית קטן על גבעה צעירה יש מרחק שהוא הרבה יותר מגאוגרפי. ביתר ומודיעין עילית הן ערים חרדיות מבוססות. הרחובות, מוסדות החינוך, בתי הכנסת, התחבורה והמסחר בנויים סביב הקהילה החרדית.
הגבעות הן סיפור אחר. כאן לא תמיד יש רחוב מסודר שממתין למשפחה, מוסדות במרחק הליכה או תשתיות מלאות. מי שמגיע אינו רק עובר לדירה אחרת. הוא מגיע למקום שנמצא בעצמו בתהליך של התהוות.
בתוך הסיפור הזה נמצא גם חיבור מעניין לקהילת אדרת אליהו, המוכרת בציבור החרדי כקהילת הזילברמנים. לקהילה, שנוסדה בירושלים ונחשבת חלק מהעולם הליטאי החרדי, קיימת גם קהילה מבוססת במיצד שבראשה עומד הרב אפרים זילברמן.
החיבור מגיע גם למצפה לאה. יהודית, תושבת המקום שהתראיינה לערוץ 14, סיפרה כי חלק ניכר מהתושבים החרדים במקום משתייכים לקהילת זילברמן.
הנוכחות של משפחות ובוגרים מהקהילה בתוך כמה ממוקדי ההתיישבות החרדית החדשה מעניקה לתופעה רובד נוסף, ומראה שהחיבור בין ציבור חרדי לבין מגורים בעומק יהודה ושומרון לא נולד ביום אחד.
אחד האירועים שסימנו את תחילת הסיפור החדש התרחש בקיץ 2022. כ- 11 משפחות חרדיות, לפי דיווחים שפורסמו באותה עת, עלו לנקודת התיישבות סמוך למיצד שבמזרח גוש עציון והקימו את דרך אמונה, שנקראה על שם ספרו של מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. במקום הוקמו כ- 15 מבנים, בית כנסת מאולתר ואף התקיימה ישיבת בין הזמנים לבחורים.
רכז המקום, משה דוד, הסביר אז כי המטרה הייתה לחבר בני ציבור חרדי לארץ ישראל. לדבריו, ההיענות שקיבלו הפתיעה גם את הפעילים עצמם.
הנקודה פונתה זמן קצר לאחר העלייה לקרקע, אך האירוע עצמו סימן משהו חדש: משפחות אברכים ובחורי ישיבות שעלו יחד לגבעה, שלא במסגרת פרויקט דיור חרדי מוסדר, אלא מתוך ניסיון ליצור נקודת התיישבות חדשה.
מאז נוספו שמות נוספים למפה. במזרח גוש עציון נמצאות נקודות שבהן מתגוררים צעירים ומשפחות מרקע חרדי. באזור בנימין הפכה מצפה לאה לדוגמה הבולטת ביותר לניסיון ליצור קהילה בעלת צביון חרדי מובהק.
אפרים הרשקוביץ, ממקימי מצפה לאה, הציג בראיון שפורסם ב"קול היהודי" תפיסה ברורה. מבחינתו, המעבר ליהודה ושומרון אינו אמור לבוא במקום החיים החרדיים, אלא יחד איתם.
בסוף אוקטובר 2025 סיפר הרשקוביץ כי 12 משפחות כבר בנו במקום את ביתן וכי משפחות נוספות נמצאות בהליכי בנייה. במקום פועל כולל אברכים בראשות הרב אריה סופר.
הרשקוביץ הדגיש כי המקום מבקש לשמור במכוון על צביון חרדי ולא להפוך ליישוב מעורב. לדבריו, משפחה חרדית זקוקה למסגרת המתאימה לחינוך ילדיה ולמענה קהילתי.
הוא גם הצביע על מניע נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו: דיור. לדבריו, האפשרות לגור בבית מרווח עם שטח במחיר נגיש יותר יכולה להפוך את ההתיישבות לאטרקטיבית גם עבור משפחות שהמניע הראשון שלהן אינו בהכרח אידיאולוגי.
וזו אולי הנקודה שבה הסיפור הופך מסיפור על גבעות לסיפור חרדי רחב בהרבה. החברה החרדית צעירה מאוד. על פי שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2025, 57 אחוזים מהחרדים בישראל הם בני 19 ומטה.
מספר הנפשות הממוצע במשק בית חרדי עומד על 5.1, לעומת 2.8 במשק בית יהודי שאינו חרדי. ההכנסה הממוצעת של משק בית חרדי נמוכה משמעותית, ובמקביל שיעור הבעלות על דירה עדיין גבוה ועומד על 75 אחוזים.
המשמעות היא שזוגות צעירים רבים ממשיכים להיכנס בכל שנה לשוק דיור שהפך יקר יותר. במשך שנים ניתן חלק מהמענה באמצעות הקמת ריכוזים חרדיים חדשים ומעבר לערי פריפריה. מודיעין עילית וביתר עילית הפכו לערים חרדיות גדולות, ובמקביל התפתחו קהילות חרדיות בערים נוספות ברחבי הארץ.
אנשי ההתיישבות החרדית מבקשים להציע כעת אפשרות נוספת: קהילה קטנה בהרי יהודה ושומרון.
השאלה הגדולה היא כמה משפחות חרדיות באמת מוכנות למחיר שמגיע יחד עם המרחב. ויש מחיר.
שאלת "איפה הילדים ילמדו" זה אולי הנושא שמבדיל יותר מכל בין בחור צעיר שמגיע לגבעה לבין משפחה חרדית.
בחור ישיבה יכול להגיע לשבת, לישון בחדר פשוט ולחזור לישיבה. משפחה זקוקה לגן, חיידר, בית יעקב, תחבורה, קופת חולים, מקווה, מכולת ומניין קבוע.
גם הרשקוביץ עצמו הסביר כי המעבר מורכב יותר כאשר מדובר במספר מצומצם של משפחות. לדבריו, ראשי ישיבות אמרו לו שאילו הייתה אפשרות להגיע כקבוצה של עשרות משפחות יחד עם המוסדות הנדרשים, האפשרות למעבר הייתה מעשית הרבה יותר.
אם התופעה תתרחב, שאלת מוסדות החינוך והמעטפת הקהילתית עשויה להיות אחת השאלות המרכזיות שיכריעו אם הנקודות הללו יישארו קטנות או יהפכו לקהילות של ממש.
לצד התמונות הפסטורליות חשוב לזכור שחלק מנקודות ההתיישבות הללו אינן מוסדרות. רוצים דוגמא? דרך אמונה פונתה ב2022 ימים ספורים לאחר הקמתה .
בנובמבר 2025 פינו כוחות הביטחון כ- 20 מבנים בצור משגבי, סמוך למיצד. צה"ל מסר כי הפינוי בוצע בעקבות פעולות עברייניות ומקרי פשיעה ואלימות חמורים שלדבריו השפיעו על ביטחון האזור. במהלך האירועים נפצעו שני לוחמי מג"ב.
תושבי הגבעה דחו את הטענות שהופנו כלפיהם וטענו כי רבות מהן חסרות יסוד. במקביל עלתה גם מחלוקת תכנונית, כאשר המועצה האזורית טענה שהבנייה במקום פוגעת בתוכניות לפיתוח עתידי של האזור.
אם אתם מתכננים להגשים חלום ולנסות להצטרף לגבעות, זה בהחלט מרכיב משמעותי שאתם חייבים לקחת בהחלטה. משפחה שבוחרת לעבור לנקודת התיישבות שאינה מוסדרת במלואה עשויה למצוא את עצמה בתוך מחלוקות על הקרקע ויש לקחת זאת בחשבון.
וכאמור, דווקא משום שמדובר בציבור החרדי, ההיבט הזה משמעותי. החברה החרדית בנויה במידה רבה סביב מוסדות יציבים, מסגרות ברורות ומערכת קהילתית מפותחת. החיים בנקודת התיישבות צעירה דורשים לעיתים יכולת להתמודד עם מציאות הרבה פחות יציבה.
חשוב להדגיש כי מי שמנסה להסביר את התופעה רק כהעתקה של המודל הדתי לאומי מפספס חלק ממנה.
הצעירים והמשפחות שהתראיינו בשנה האחרונה חוזרים דווקא על הרצון ליצור מודל חרדי עצמאי.
בית כנסת וכולל כחלק מהתשתית הראשונית, מסגרות חינוך המתאימות לציבור החרדי, הקפדה על צניעות ומעטפת קהילתית שמאפשרת למשפחה להישאר בתוך העולם שממנו הגיעה.
במובן הזה, התופעה עדיין מחפשת את השפה שלה.
היא אינה בני ברק, אבל גם אינה עוד גבעה של הציונות הדתית.
ומה הלאה? השאלה האמיתית היא האם בעוד עשור נסתכל על השנים האלו כפי שמסתכלים היום על ראשית ההתיישבות החרדית במעלה עמוס, ביתר עילית ומודיעין עילית: התחלה מצומצמת שהפכה בהמשך למסלול מגורים מוכר.
או שאולי הגבעות יישארו מסלול שמתאים לקבוצה קטנה במיוחד של משפחות ובחורים שמוכנים לוותר על חלק מהנוחות העירונית לטובת חיים מסוג אחר.
בין בית המדרש לעדר הצאן, בין הכולל לשביל העפר ובין העיר החרדית הצפופה לנוף הפתוח של הרי יהודה, מתרחש בשנים האחרונות ניסוי חברתי קטן.
מוקדם לדעת לאן הוא יגיע. אבל הכיפה השחורה כבר עלתה לגבעה.
