בבוקר שאחרי יממת הבלהות שידעה מדינת ישראל, לפרשן עמית סגל חשוב להעמיד דברים על דיוקם. לדעתו אין סימטריה בין האלימות הערבית, לבין קומץ היהודים שפשעו אתמול בטיילת בבת ים באירוע השנאה החמור בו בוצע לינץ' באזרח ערבי מזדמן.

סגל עומד על כך שלאחר האירוע הקשה בבת ים המערכת הפוליטית כולה ושלל מובילי דעה בישראל גינו נחרצות את המקרה, בעוד הרצח שמבצע חמאס בערי ישראל, כולל בערבים בלוד, זוכה להתייחסות מגומגמת מצד פוליטיקאים ומובילי דעה ערבים.

סגל מפרט את האירועים הקשים שבוצעו בימים האחרונים ע"י ערביי ישראל: "פורעים ערבים עברו אמש, זה הערב השני, בין כל העסקים של היהודים בעיר עכו, מציתים אותם אחד אחד, ואם יש בפנים יהודים שאפשר להרוג – הרי זה משובח. העובדה שגם אזרחי עכו הערבית ישקעו עקב כך לאבטלה ועוני לא עניינה אותם, אל מול הערך הנשגב של מלחמה ביהודים.

בבית החולים עדיין נלחם על חייו יהודי בן למעלה משמונים שנלכד במלון האפנדי שעלה באש. ניסיונות לינץ' בוצעו בלוד, טמרה ובעכו וגם בירושלים בתחילת השבוע אבל מי בכלל זוכר".

סגל דווקא מייצר סימטריה בין ערבים בתוך תחומי מדינת ישראל לאלה שמחוץ לה: "פורעים ערבים מעברו השני של הצד הירוק רצחו ילד יהודי בן חמש שהתחפש בפורים האחרון לצב נינג'ה, עובדת זרה מהודו, אישה מחולון שהייתה בדרכה הביתה, אב ובתו מלוד. יהודים רבים נפצעו גם הלילה בלוד מירי חי, אבנים, סלעים, בקבוקי תבערה ושריפות. בחיפה שישים נפגעים משאיפת עשן שנגרמה מהצתת מכוניות של יהודים. זו רשימה חלקית שבחלקית, אפילו לא עשירית מכלל אירועי השבוע".

הפרשן אינו חוסך במילים קשות ללינץ' האכזרי שביצעו יהודים אמש בבת ים: "במקביל, אירע אתמול בלילה לינץ' מחריד בבת ים. פורעים יהודים היכו ערבי (בדגל ישראל, למרבה הזוועה) כשציציות מתנופפות תחת בגדיהם של האנשים האלה, חסרי צלם אלוקים. השב"כ צריך לרדוף ולאתר אותם אחד אחד ולהושיב אותם בכלא לשנים רבות.

לו היו שם שוטרים, היו צריכים לנטרל אותם. מהיכרותנו את הטיפול המדינתי בקיצונים היהודיים המועטים, הוא יבוצע: כך הוצאה מחוץ לחוק, הנציגים היחידים שפסל בג"צ מריצה לכנסת היו יהודים, המעצרים המנהליים היחידים בישראל היו של חשודי טרור יהודיים. הסיקור בתקשורת העברית מתמקד שוב ושוב בבת ים, האם זה המקרה ההפוך בתקשורת הערבית? האם גם שם השדרנים כולם מזדעזעים מניסיונות הרצח הסיטוניים נגד יהודיים?"

סגל זועם על הסימטריה שניסו אמש כלי התקשרות לייצר בין אלימות יהודית לערבית ומפרט בפשטות מדוע אין כלל השוואה: "לא, אין סימטריה, למרות הניסיונות המגושמים להמציא אותה עוד בטרם הלינץ' בבת ים. אלה לא "עימותים בערים המעורבות" אלא התנפלות של פורעים ערבים על אזרחים יהודים, רכושם, משפחותיהם והמקומות הקדושים להם. זו לא "אלימות הדדית" אלא גל עצום של התנפלות על הדו-קיום, שכנגדו עולה עכשיו קומץ יהודי אלים במספר מקומות מועט במדינה. רבע שעה אחרי הלינץ' בבת ים כבר קרס הטלפון שלי מגינויים, בלי אבל ובלי בערך, של כל צמרת המדינה, מהנשיא ריבלין ועד סמוטריץ'".

סגל מאשים את חברי הכנסת הערבים שאינם משמעים קולם אל מול האלימות הקשה של המגזר, ומזכיר את שני ההרוגים מפגיעה ישירה של חמאס בלוד: "למה לקח לחברי הכנסת הערבים למעלה מיממה עד שהפסיקו לגמגם (ולא כולם)? ואיך זה שעוד לא שמענו גינוי צלול אחד, אחד! מחברי המשותפת ורע"מ לירי המתועב של חמאס, שהרג שלשום לפנות בוקר אזרח ערבי ובתו? לו התנפלו פושעים פליליים ערבים על אזרחים ערבים בלוד הייתה זעקתם עולה השמיימה, ובצדק. אך כאשר מדובר בפרעות, בנשק חי, נגד אזרחים יהודים, הכול מגיע כמו מברקים של פעם: מגומגם, מקוטע, ובאיחור".

הפרשן מסכם ונוגע בנקודה היסטורית. בעוד היהודים קיבלו את הערבים כאזרחי המדינה, הערבים לא קיבלו אף פעם את היהודים בישראל: "מי שמנסה בכוח, כל החיים, לייצר סימטריה, מבקש לשדר כאילו יש כאן מלחמת אזרחים סטייל בלפסט, בין שני לאומים או שתי דתות. ולא היא. משחר הציונות יהודים הכירו בנוכחות הערבית, אך ערבים לא הכירו בנוכחות היהודית".

לדבריו, "עזה יכלה לחיות בשלום ובשגשוג לולא החליטה להתנפץ בשנאה אל חומותינו. גם לוד יכלה לפרוח, ועכו פרחה, עד שהתפרץ גל השנאה המבהיל הזה. אף לינץ' יהודי לא בוצע מעולם, סתם כך, ללא סיבה, בתושבי חיפה הערבית, יפו הערבית, לוד הערבית או רמלה הערבית. מעולם לא התפרעו יהודים בכותל נגד הערבים בהר הבית, רק להפך. והם עוד מעזים לומר שאל אקצה בסכנה".

"ציור הסימטריה המעוות הזה", הוא כותב, " גם עלול לעלות בחיי אדם: כל עוד מדינת ישראל תסרב להכיר במצב היא תתמהמה במשלוח צבא לערים המעורבות, כשם שהטלת העוצר בלוד התמהמהה. עוד שווה להקדיש פעם מחשבה לצורך הפסיכולוגי בהלקאה על החזה תחת אש. אבל לא עכשיו. אין זמן, ואין סימטריה".